רוקמת האשליה
New member
להיות או לא להיות...
לא יודעת איך להתחיל. נשואה כבר 16 שנים, ישר על ההתחלה, החלו הקשיים, שמידי פעם נגררו אפילו לאלימות פיזית שלו כלפיי. היום אין אלימות פיזית, אבל אין התאמה בכלום. אין אהבה, אין חברות, אין הקשבה, אין התאמה באופי, אין דברים משותפים שאוהבים לעשות, אין קירבה מינית , הדבר היחידי שמקשר אותנו הוא עצם היותנו הורים לילדינו. הילדים עצמם גם סובלים מהריבים שהיו לנו, וממילים וויכוחים שהם לא אמורים לשמוע, אך נאמרו לפניהם. כבר שנים אני שוקלת בדעתי אם להתגרש או לא, אבל אף פעם לא הייתי בשלה לכך, חששתי מהלבד.(לא משנה שכל השנים לא היה לי את הביחד איתו). ב-3 שנים האחרונות גיבשתי לי עמדה, שכאשר הילדים יגדלו, אז נתגרש. נחכה למתי שהקטן יהיה בערך בגיל בר מצוה, ואז אוכל להרשות לעצמי להיפרד, אבל אז בעצם אהיה בת 50, ואולי עבורי זה יהיה קצת מאוחר מידי לפתוח בפרק ב´ בחיים. בשנתיים האחרונות התחילו להיות לי שוב קשיים איתו, והיו תקופות שלפעמים התעלמנו זה מזה במשך כמה חודשים, דיברנו רק על ענייני הבית וזהו. בתקופה האחרונה התחלתי להרגיש ממש בתעוקה רצינית בחיים איתו. מרגישה שאני חנוקה לגמרי. לא מסוגלת להיות בקרבתו, מרגישה כלואה לגמרי, והתחלתי לחשוב לעצמי למה בעצם אני נשארת איתו, הרי אין לי כלום אליו. הוא לא רוצה להיפרד, הן בגלל הילדים, והן בגלל העומס הכספי. אני מודעת שגם עלי יפול עומס כספי רב יותר, ולא תהיה לי עזרה בבית מבחינה מעשית, מה שכן עזר לי והרבה. אבל....די לא יכולה יותר! היום עשיתי את חשבון הנפש שלי. שלי בלבד. והחלטתי, אני רוצה שהוא ילך. אני רוצה להתגרש. דיברתי איתו. עשה שרירים בהתחלה. אחר כך הסכים , שאתן לו חלק מסויים מערך הדירה, סכום שהשקיע , גם אמרתי לו שאתפשר איתו בסכום המזונות. כל מה שנותר הוא איך להוציא את זה לפועל. רוצה שיגמר ללא ריבים, ללא מלחמות עם עורכי דין, ורוצה שזה יצא לפועל כמה שיותר מהר. איך לעשות זאת???
לא יודעת איך להתחיל. נשואה כבר 16 שנים, ישר על ההתחלה, החלו הקשיים, שמידי פעם נגררו אפילו לאלימות פיזית שלו כלפיי. היום אין אלימות פיזית, אבל אין התאמה בכלום. אין אהבה, אין חברות, אין הקשבה, אין התאמה באופי, אין דברים משותפים שאוהבים לעשות, אין קירבה מינית , הדבר היחידי שמקשר אותנו הוא עצם היותנו הורים לילדינו. הילדים עצמם גם סובלים מהריבים שהיו לנו, וממילים וויכוחים שהם לא אמורים לשמוע, אך נאמרו לפניהם. כבר שנים אני שוקלת בדעתי אם להתגרש או לא, אבל אף פעם לא הייתי בשלה לכך, חששתי מהלבד.(לא משנה שכל השנים לא היה לי את הביחד איתו). ב-3 שנים האחרונות גיבשתי לי עמדה, שכאשר הילדים יגדלו, אז נתגרש. נחכה למתי שהקטן יהיה בערך בגיל בר מצוה, ואז אוכל להרשות לעצמי להיפרד, אבל אז בעצם אהיה בת 50, ואולי עבורי זה יהיה קצת מאוחר מידי לפתוח בפרק ב´ בחיים. בשנתיים האחרונות התחילו להיות לי שוב קשיים איתו, והיו תקופות שלפעמים התעלמנו זה מזה במשך כמה חודשים, דיברנו רק על ענייני הבית וזהו. בתקופה האחרונה התחלתי להרגיש ממש בתעוקה רצינית בחיים איתו. מרגישה שאני חנוקה לגמרי. לא מסוגלת להיות בקרבתו, מרגישה כלואה לגמרי, והתחלתי לחשוב לעצמי למה בעצם אני נשארת איתו, הרי אין לי כלום אליו. הוא לא רוצה להיפרד, הן בגלל הילדים, והן בגלל העומס הכספי. אני מודעת שגם עלי יפול עומס כספי רב יותר, ולא תהיה לי עזרה בבית מבחינה מעשית, מה שכן עזר לי והרבה. אבל....די לא יכולה יותר! היום עשיתי את חשבון הנפש שלי. שלי בלבד. והחלטתי, אני רוצה שהוא ילך. אני רוצה להתגרש. דיברתי איתו. עשה שרירים בהתחלה. אחר כך הסכים , שאתן לו חלק מסויים מערך הדירה, סכום שהשקיע , גם אמרתי לו שאתפשר איתו בסכום המזונות. כל מה שנותר הוא איך להוציא את זה לפועל. רוצה שיגמר ללא ריבים, ללא מלחמות עם עורכי דין, ורוצה שזה יצא לפועל כמה שיותר מהר. איך לעשות זאת???
