להחליף מטפל?
שלום לחברי המרחב הווירטואלי כאן, זהו ניסיון ראשון שלי בסוג כזה של שיתוף ואני מקווה שאגלה את היתרונות של העניין.
אנחנו זוג באמצע ה-30 עם ילדים, נשואים כבר 8 שנים. עם הזמן קרה מה שקורה להרבה, השגרה.... אני מניחה שאין צורך להסביר.
ה"פתרון" שלי היה חיפוש אחר ריגושים, ביחד ולחוד, תוך הגברת העוצמה והסיכון של ההרפתקאות. לבסוף מצאתי את עצמי בוגדת... מתאהבת (בריגוש או באדם-עד היום אין לי מושג). אחרי תקופה קצרה הבנתי שאני שוקעת ושבעצם שום דבר לא מספק אותי, גם לא הריגוש הזה ושבעצם הכל מכסה על תחושה נוראית של ריקנות וחוסר משמעות. עוד הבנתי שאני לא אוהבת את עצמי כשאני משקרת ובוגדת ושזה גוזל ממני המון אנרגיה וגורם לי להזניח את הילדים, העבודה ובטוח שאת בעלי. הבנתי שאני רוצה זוגיות שממלאת אותי ולא לחפש את זה במקומות אחרים.
סיימתי את הרומן. החלטתי להתמקד בדברים האמיתיים ולהפסיק לשקר לעצמי ולכולם ולנסות לעשות כאן משהו שיוביל לשינוי ולהתפתחות. הלכתי לבעלי ואמרתי לו שלא טוב לי, לנו, ושאנחנו צריכים טיפול, כי אני לא יכולה לחיות ככה. כי חסר לי, ריק לי ואני רוצה שיהיה אחרת.
אז אנחנו שם... מטפלים בעצמנו, מבינים, נפתחים, נסגרים, מתייאשים, מתקרבים, מתרחקים.... לא אלאה אתכם בפרטים, כל אדם הוא עולם ומלואו של שריטות ותסבוכים והשילוב עם אדם נוסף מסובך עוד יותר. אני מרגישה אופטימיות זהירה לגבי עתיד הזוגיות, מאוד משתדלת ולא מוותרת בקלות, אבל יודעת שזה לא פשוט ושיכול להיות גם שזה יוביל לפרידה.
ועכשיו לשאלה-
אני רוצה לדבר עם המטפל על הבגידה שלי ומה שהיה שם. יש שם המון נושאים שאני יודעת שאני חייבת להבין ולגעת בהם. אני משוכנעת שאני לא רוצה לספר לבעלי על זה. אם יש עוד סיכוי לקשר שלנו, הגילוי הזה ימחק אותו. המטפל שלנו נגד, הוא מתחמק מפגישה איתי לבד (הוא כנראה מבין כנראה על מה אני רוצה לדבר), הוא טוען שבטיפול זוגי מדברים על הכל בפורום הזוגי.
איך הוא יכול לקחת כזאת אחריות? נתקלתם במטפלים עם גישה כזאת? אני ממש מרגישה שהוא לוחץ עלי בדרך עקיפה לספר ואני באמת חושבת שהסיכוי שזה יהרוס ויוביל לפרידה גבוה. לדעתי, אפשר לדבר על זה לבד ולהביא לטיפול הזוגי דברים שעולים, תמות, נושאים, אבל לא את הסיפור עצמו. אני כרגע סבורה שאם הוא יתעקש אאלץ להחליף מטפל וזה ממש מבאס, כי כבר עשינו איתו דרך, הוא כבר מכיר אותנו ולעבור למישהו אחר זה להתחיל מההתחלה במובן מסוים.
אשמח לשמוע את דעתכם, אולי מניסיון דומה שלכם.
תודה
שלום לחברי המרחב הווירטואלי כאן, זהו ניסיון ראשון שלי בסוג כזה של שיתוף ואני מקווה שאגלה את היתרונות של העניין.
אנחנו זוג באמצע ה-30 עם ילדים, נשואים כבר 8 שנים. עם הזמן קרה מה שקורה להרבה, השגרה.... אני מניחה שאין צורך להסביר.
ה"פתרון" שלי היה חיפוש אחר ריגושים, ביחד ולחוד, תוך הגברת העוצמה והסיכון של ההרפתקאות. לבסוף מצאתי את עצמי בוגדת... מתאהבת (בריגוש או באדם-עד היום אין לי מושג). אחרי תקופה קצרה הבנתי שאני שוקעת ושבעצם שום דבר לא מספק אותי, גם לא הריגוש הזה ושבעצם הכל מכסה על תחושה נוראית של ריקנות וחוסר משמעות. עוד הבנתי שאני לא אוהבת את עצמי כשאני משקרת ובוגדת ושזה גוזל ממני המון אנרגיה וגורם לי להזניח את הילדים, העבודה ובטוח שאת בעלי. הבנתי שאני רוצה זוגיות שממלאת אותי ולא לחפש את זה במקומות אחרים.
סיימתי את הרומן. החלטתי להתמקד בדברים האמיתיים ולהפסיק לשקר לעצמי ולכולם ולנסות לעשות כאן משהו שיוביל לשינוי ולהתפתחות. הלכתי לבעלי ואמרתי לו שלא טוב לי, לנו, ושאנחנו צריכים טיפול, כי אני לא יכולה לחיות ככה. כי חסר לי, ריק לי ואני רוצה שיהיה אחרת.
אז אנחנו שם... מטפלים בעצמנו, מבינים, נפתחים, נסגרים, מתייאשים, מתקרבים, מתרחקים.... לא אלאה אתכם בפרטים, כל אדם הוא עולם ומלואו של שריטות ותסבוכים והשילוב עם אדם נוסף מסובך עוד יותר. אני מרגישה אופטימיות זהירה לגבי עתיד הזוגיות, מאוד משתדלת ולא מוותרת בקלות, אבל יודעת שזה לא פשוט ושיכול להיות גם שזה יוביל לפרידה.
ועכשיו לשאלה-
אני רוצה לדבר עם המטפל על הבגידה שלי ומה שהיה שם. יש שם המון נושאים שאני יודעת שאני חייבת להבין ולגעת בהם. אני משוכנעת שאני לא רוצה לספר לבעלי על זה. אם יש עוד סיכוי לקשר שלנו, הגילוי הזה ימחק אותו. המטפל שלנו נגד, הוא מתחמק מפגישה איתי לבד (הוא כנראה מבין כנראה על מה אני רוצה לדבר), הוא טוען שבטיפול זוגי מדברים על הכל בפורום הזוגי.
איך הוא יכול לקחת כזאת אחריות? נתקלתם במטפלים עם גישה כזאת? אני ממש מרגישה שהוא לוחץ עלי בדרך עקיפה לספר ואני באמת חושבת שהסיכוי שזה יהרוס ויוביל לפרידה גבוה. לדעתי, אפשר לדבר על זה לבד ולהביא לטיפול הזוגי דברים שעולים, תמות, נושאים, אבל לא את הסיפור עצמו. אני כרגע סבורה שאם הוא יתעקש אאלץ להחליף מטפל וזה ממש מבאס, כי כבר עשינו איתו דרך, הוא כבר מכיר אותנו ולעבור למישהו אחר זה להתחיל מההתחלה במובן מסוים.
אשמח לשמוע את דעתכם, אולי מניסיון דומה שלכם.
תודה
