להחיות את אבא בבית

[אביב פרסקי 1]

להחיות את אבא בבית

אני כבר רוצה הרבה זמן לתלות תמונה של אבא בחדר. דיברתי על זה עם הפסיכולוגית בעבר והיא הציעה לי לתלות תמונה שאני או שאר בני הבית איתו בתמונה כך זו לא תהיה תמונת פרידה. מה אתם מציעים? איזה דברים אפשר עוד לעשות בשביל אבא בבית?

 

[sivosh]

אולי אפילו תמונה בחדר שלך...

או אפילו להכין משהו שאהב... לי יש תמונה שלי ושלו אצלי בחדר בבית וגם בדירה... ככה שהוא חלק ממני חלק מאיפה שאני....

 

[אביב פרסקי 1]

ואיך החברות שלך מגיבות כשהן רואות את התמונה?

 

[sivosh]

החברות שלי מהתקופה שהוא היה חי מאוד אוהבות את

התמונה ושמחות שישל י אותה בחדר. חברות שלא הכירו את אבא שלי, שואלות עליו ואני מספרת על התמונה וטיפה עליו, ואומרות כמה התמונה יפה... יש פעמים שאני קצת "מתעלמת" מהתמונה, אבל אני תמיד מסתכלת עליה, היא שם בשבילי... והאמת גם לא אכפת לי מה החברות שלי חושבות, כי זה בשבילי..

 

[אביב פרסקי 1]

הבעיה אצלי

הבעיה אצלי היא שכשאני רק מזכיר את המילים "אבא שלי" החברים שלי ישר נבהלים ונרתעים...

 

[eshkolit32]

בענין הירתעות חברים משיחה על אביך:

אני יכולה לתאר לעצמי שהם לא ממש יודעים מה לעשות עם עצמם כשאתה מעלה את הנושא. אנשים לפעמים נוטים לחשוש שכל אמירה שלנו על מי שאיבדנו מסתיימת בדמעות.... לפעמים הם שוקלים להעלות את הנושא ולומר משהו ביוזמתם, אבל מפחדים לגרום לך צער. הם צריכים להבין שאתה עוד תדבר על אביך, בתדירות שתתאים לך כמובן. לפעמים אנשים מפחדים להגיד את הדבר הלא נכון, הרי אין "הוראות הפעלה" איך צריך לנהוג כשמישהו מאבד אדם יקר ובמיוחד בגיל צעיר . לכן עצתי לך לומר להם בהזדמנות ככה על הדרך - שאפשר לדבר על אביך באופן טבעי כחלק מהחיים - הנוכחות הגשמית שלו כבר לא איתנו, אבל הוא חלק ממך, ומהבית שלך, ומהחיים שלך, אך טבעי שתדבר עליו, אפשר להיזכר גם בדברים מצחיקים, טובים ונעימים שקשורים אליו, כמו שאתה בוודאי יודע ...

 

[אביב פרסקי 1]

כן

אבל הם לא צוחקים הם מרחמים

 

[sivosh]

הרחמים זה הדבר הכי מעצבן שיש...

לפחות אותי, אבל כמו שאשכו כתבה, זה קשה ולפעמים אנשים באמת לא יודעים מה להגיד ואיך להגיב לדברים... היה לי שיחה על זה עם חברים במכללה. ולפעמים עד שאת לא חווה דבר מסוים אתה לא יודע איך להגיב. אבל בשורה האחרונה אביב..... תעשה מה שאתה רוצה מה שאתה מרגיש!!!! שבוע טוב

 

[אביב פרסקי 1]

הבעיה

הבעיה היא שצריך להשתמש במילים"אבא היה" ...

 

[sivosh]

דרך אגב, אשכו דברה על חפצים... אני למשל

לקחתי את השעון שלו, פעם הייתי עונדת אותו, הרצועה שלו קצת קרועה לכן העדפתי לשים אותו במגירה, אבל עדין אני יודעת שעכשיו השעון שלו הוא שלי...

 

[אביב פרסקי 1]

כן

יש לי הרבה חפצים וגם בגדים של אבא, אני שם חלק מן החפצים בקופסה שהכנתי בבית החולים כשאבא היה חולה "במחלה".

 

[eshkolit32]

לתלות תמונה של אביך

יחד עם עוד בני משפחה זאת נשמעת לי הצעה מצוינת. אתה יכול למסגר ולתלות תמונה כזאת על הקיר, אתה יכול להגדיל תמונה קטנה, אתה יכול לשים תמונה על מדף או שולחן עם תומך כזה, לפי מה שאתה מרגיש. משהו נוסף שאפשר לעשות: אם יש לך חפצים של אביך, אתה יכול לשים אותם בחדר ולהשתמש אם הם שימושיים ואם לא פשוט להניח אותם על איזו שידה. אתה יכול לעשות ממש פינת הנצחה בחדר שלך או באיזשהו מקום בבית - תמונה או שתיים במסגרת, נר זיכרון שמוטען בחשמל, איזשהו חפץ שהיה שלו...הכל ביחד על איזה שולחן קטן עם מפה או מדף יכול ליצור מעין פינת הנצחה קטנה. ומעבר לזה: אני מבינה לגמרי את הרצון שיהיה משהו מוחשי מאביך אצלך בבית. אני בעד, ויחד עם זאת תמיד תזכור שמכיוון שהוא יצר אותך, משהו ממנו תמיד יישאר בך, וזה אומר בבן האדם שאתה, ובסביבה שבה אתה חי- הבית, החדר, האוירה שיש בהם תמיד תשאר ספוגה באדם שאביך היה.

 

[אביב פרסקי 1]

אשכולית

אהבתי את הרעיון של פינת ההנצחה, אולי אני יעמיד כמה תמונות ליד הנר הזיכרון שהחלטנו שלא נפסיק להדליק...

 

[אביב פרסקי 1]

../images/Emo16.gif

 

[A GIFT OF LOVE]

"ודמעות של אהבה מעיניהן של התמונות על הקיר"..

תמיד חלמתי לתלות תמונה של אמא שלי, לא לחשוב יותר מדי על מה יגידו, איך יגיבו, מתאים או לא מתאים... פשוט לתלות בגאווה כזאת... רק שזה לא מתאפשר לי ואני מקווה שכשיהיה לי מקום משלי אני יוכל לעשות זאת בלי לפגוע ברגשותיהם של אחרים.

הרעיון הזה מקסים בעיניי

אני מנסה לחשוב על עוד רעיונות... אפשר אולי להכין בעזרת כולם מצגת על אבא. ככה שכולם ירתמו לזה וזה יזכיר ויתן שיתוף פעולה שמאחד בנושא אחד- אבא. לא עולה לי עוד משהו.... בהצלחה. ...~

~

 

[אביב פרסקי 1]

גיפטוש

אני מתכונן בקייץ לערוך מן חוברת\ספר על אבא, כזו שיהיו בה תמונות שלו במהלך החיים ובין תמונה לתמונה לכתוב דברים שאנשים שהיו קרובים אליו אמרו עליו.

 

[A GIFT OF LOVE]

רעיון מצוין!

 

[אביב פרסקי 1]

הבעיה

הבעיה היא בעיה קטנה אך חשובה, בעית הצבע. באיזה צבע יהיה הספר צבע שחור של אובדן וצער או צבע ורוד הצבע שאבא אהב.

 

[חסרת שם היחידה]

ילד יפה של החיים ../images/Emo24.gif

אני ממש מתרגשת לשמוע שעולה בך הצורך הזה של ההנצחה.לעשות משהו שהוא מעבר לברור והמובן מאליו. מותק,ספר זה רעיון משגע.באמת שנוגע ללב,ומאפשר גם לתת יד חופשית לחיות שבאדם.ישר כוח! לגבי הצבע,כמובן שזו החירה שלך,אני אישית לא מתחברת לשחור. אפילו בלוויה של אבא לא הרשיתי לעצמי ללבוש שחור (מיותר לציין שזה בכלל לא מנהג יהודי) כי הוא שנא את הצבע הזה ועוד יותר שנא לראות אותי לובשת שחור.אז לדעתי,ושוב זו רק דעתי, לך על מה שהלב מרגיש. אם לדעתך מתחבר יותר צבע אופטימי כמו ורוד,אז אין בזה שום רע. כל הכבוד על הרצון והנחישות,בטוחה שיצליח לך!

 

[אביב פרסקי 1]

תודה

אני חושב שאני אלך על ההעצה שלך