> להוציא הכל <

[De-Panther]

../images/Emo24.gif../images/Emo23.gif../images/Emo9.gifהורים... לכו תבינו...

 

[Meijen Shaggy]

../images/Emo24.gif../images/Emo15.gif

זה באמת לא קל, התהליך הזה; אבל צדקת כשאמרת שאנחנו נהיה שם בשבילך!

 

[adidas^]

יותר מהכל,

אני חושבת שהיית צריכה התחלה חדשה, וזוהי בהחלט התחלה חדשה. רק זיכרי שבד"כ כל התחלה קשה, אבל היא גם יכולה להיות פתח למשהו חדש וטוב הרבה יותר ממה שהכרת. בהצלחה לך, יקירתי. מגיע לך רק טוב!

 

[אפי היקרה]

וזאת הבחורה שלפני חודש

אמרה: "אז איך אני מוצאת את הדרך לצאת מזה"? אז וואלה, זה הגיע כמו שחשבת. הדרך החוצה, למשהו אחר שהוא שלך ולא קשור למה שקורה בין ההורים שלך. לדעתי מה שחסר עכשיו זו עבודה כזאת מאתגרת, מספקת נפשית וכלכלית, ופתאום, בלי שתשימי לב, תהיי על מדים, פתאום תפשטי את מהמדים, ותחפשי משמעות אמיתית לחיים. אני שמחה שהדרך לשם התחילה. (ובינינו, חיפוש המשמעות לא מפסיק. אם תהיי נחמדה אני אשקול לספר לך מהי. אשקול בחיוב אפילו. סביר להניח שאסרב).

 

[erlich]

(עדיין שיכור מהכוח)

כאילו שאת מצאת אותה

(איקונך יקירתי

), ארז.

 

[erlich]

רוצה שק קמח?

או אולי, אני אקח אותך על האופנוע. כשיהיה. בינתיים שק קמח יהיה טוב? אני לא זוכר אם את זוכרת, אבל זמנו כשלי היה רע, ואמרתי שאני חייב לכם תודה את סתמת לי את הפה כזה ואמרת שבשביל זה את פה, או משו כזה, אני כ"כ מבין אותך מאז עכשיו. מה גם שהיום אני עוד יותר מבין על מה דיברת אז... הסיפורים זו בעיה, והכלי נשק זה עוד יותר מזעזע, את כל הניסיונות שלי לעזור אני כבר אעשה בפרטי בעצם רק רציתי שתדעי שאני פה, בכל מקום בעצם שתצטרכי קצת תמיכה. שלך, ארז.

 

[מיטללל]

וואו.

מקודם דיברתי עם ארליך, ואמרתי לו שמוזר לי כמה התגובות שלכם מחזקות, גורמות לחיוכים, גורמות לי לחשוב שזה באמת אפשרי

אם נחזור לעולם המושגים של זיו, הוא כל הזמן דיבר איתי על גבעה, תמיד צחקתי עליו אבל סוף סוף אני באמת רואה אותה. היא ממש רחוקה. אבל בטווח הראייה. איך מגיעים אליה? זאת כבר בעייה. אפי, "עבודה מאתגרת, מספקת נפשית וכלכלית", איך מוצאים כזאת? בכלל, לדעתי עלינו לפתוח במסע "מוצאים עבודה למיטל" (מלבד דור, שיש לו פטור מיוחד הדבר שהכי מפחיד אותי שהמצב רוח הנוכחי שהוביל אותי לכתוב את ההודעה הנ"ל יעבור והדיכאון יחזור. התקיעות. להמשיך להישאר בבית איתם כל הזמן באמת יהרוג אותי, זה בלתי נסבל. השנאה שיש שם. המצב היום הוא שעדיין כולם גרים באותו בית. אמא בסלון. אבא בחדרו. אנחנו בחדרנו. אין מגע או דיבור ביניהם, חוץ מעקיצות מזדמנות. לשניהם יש עורך דין. שניהם מתכוונים לעשות מזה את מלחמת העולם השלישית. שניהם כבר ירדו לפסים מאוד נמוכים. עם אמא שלי אני לא מדברת, ולא בגלל זה, חשוב לציין. עם אבא אני מדברת יותר מדי. אני מרגישה כאילו הוא איבד את כל הבטחון שלו בעצמו. שזה אומר שבכל צעד קטן הוא מתייעץ בי, מתקשר אליי באובססיות שזה דיי משגע. אחותי בהדחקה. שזה אומר שהיא בטוחה שאמא עוד תתחרט. היא לא מבינה את הדברים שעומדים לקרות. אך מצד שני היא סוחטת ממני להכין לה יומן קריאה ואף מצליחה. האמת? לפני כמה ימים קראתי הודעה של נערה בגילי, שכתבה על כך שהוריה מתגרשים והיא חשה שהחיים שלה מתפוררים. הגבתי לה במסרים וקצת דיברנו, מצאתי את עצמי אומרת לה שזה לא סוף העולם. אני חושבת שרק עכשיו קלטתי את זה באמת. דיברתם על סוג של התחלה חדשה. רק עכשיו אני באמת קולטת כמה זה חיוני לכולנו לסיים את המצב הלא נורמלי וההרסני שהתחולל פה בזמן האחרון. אני כל כך רוצה פתאום שזה יקרה, הגירושים. אני יודעת שזה יהיה קשה לכולנו. ואז כן.. אני אצטרך למצוא לי חיים משל עצמי. (הייתכן? האפשרי?) (ושוב, אפי) חוץ מזה, לספר לי מה משמעות החיים? יש כזאת? עוד נדבר על זה אני מקווה, שבקרוב, מתישהו, הכותרת בטגליינס (אגב, התרגשתי מאוד) תהיה נכונה, "מיטל והניצחון האישי שלה". (לא הגזמה? איזה ניצחון?) נקווה לטוב. יהיה טוב מיטל (בקרוב החתימה תתחלף, בתקווה)

 

[זיו25]

הגיע הזמן...!

רצו לאשפז אותי במוסד לחולי נפש, מכיוון שכל העת אני הולך וממלמל מילים והברות קטועות על הרים וגבעות, ואף אחד לא מבין... לפחות מישהי רואה את זה סוף סוף גם

בברכה, זיו.

 

[kniaper]

אילו סערות יש בעולם../images/Emo24.gif

כשכתבת שהרגשת הקלה ידעתי שאת מתחילה להתמודד נכון, גם אני הרגשתי הקלה. זה מדהים כמה שלפעמים כדי שיהיה טוב יותר צריך קודם שיהיה רע יותר ואת עם החושים החדים שלך הבחנת בזה, הבחנת בזה שמהמערבולת הזאת יצא משהו אחר שיכול להיות טוב יותר. וזה קשה, כי תמיד יותר נח ובטוח להשאר במקום שלא טוב בו אבל הוא לפחות מוכר, זה הרבה פחות מפחיד. את יודעת להעריך שינויים וזה מקור להרבה כח. וזה משמח אותי לקרוא

 

[adipo]

מיטלי,

אני רק אוסיף דאבל-חיבוקי

!!!!! כי את השאר כבר אמרתי לך... ובכל אופן- אל תכתבי את מה שרוצים לשמוע ממך, תכתבי את מה שאת מרגישה (ואת מבינה על מה אני מדברת...אני מקווה

).זה צריך לעשות לך טוב - לא לנו. יום טוב וחג שמייח עדי

 

[מיטללל]

עדידי <זה מה שסגרנו?>

אני כותבת רק מה שאני מרגישה וזה גורם לי לטוב לא הבנתי כל כך על מה את מדברת. בדבריי אתמול התכוונתי, שפעם אני חושבת ומדברת כך ופעם חותבת ומדברת אחרת. זה משתנה. בכל מקרה, ברוך השם הלילה לא שינה לי את צורת המחשבה הנוכחית.

 

[d@r121]

../images/Emo24.gif כ-פ-ר-ה ../images/Emo8.gif../images/Emo3.gif

את הרי יודעת שכולנו פה לצידך נכון? תיבת המסרים שלי פתוחה

 

[mto]

בהחלט לצידך ילדה !

תיבת המסרים שלי גם פתוחה.

 

[sarah]

../images/Emo24.gif קצת ממה שלמדתי ../images/Emo13.gif../images/Emo20.gif

הייתי גם אני במצב דומה לזה ולכן כמה רעיונות:

אני מכירה את המצב הכואב הזה של ההרגשה שהכל מתפרק, זה איום בהתחלה אבל אני מבטיחה לך שאחר כך תרגישי אפילו הרבה יותר מקודם. אם ההורים שלך מתגרשים עכשיו זה אומר שהמשבר ביניהם הוא כנראה בסופו, וגם אם לא ייפתר הוא לא יהיה רלוונטי יותר - כי מן הסתם הם מתכוונים לגור בנפרד כך שפיתרון אינו נחוץ בדחיפות. ההורים שלי רבו המון וזה היה נוראי בשבילי כמו שאני מניחה שהבעיות בין ההורים שלך היו, ולהיפטר מהן אחת ולתמיד (אני מקווה) כואב מאוד עכשיו אבל לפחות בשבילי זה (אחרי הזמן הקשה של הפירוק) היה כמו התחלה חדשה לגמרי לחיים. חיים הרבה יותר טובים ואמ, peacefull אז אני מקווה שתעברי את זה בשלום יחסי, אל תתנתקי מחברים---תהיי איתם כמה שיותר עכשיו ^_^ זה עוזר המון, מנחם, כייף ומזכיר את 'כל שאר העולם' (

) ששוכחים אותו כמעט בתקוםה שכזאת. בהצלחה

שרה

 

[sarah]

אוי, הפואנטות פוספסו

התכוונתי: תרגישי הרבה יותר |טוב| אחר כך. והשורות על ה'סוף של הבעיות' התכוונו להגיד ש:הנה הכל כבר נגמר! הריב כמעט מחוסל כנראה

ואז השורות האחרונות כוונו להביע ש- אחר כך באה מנוחה ושלום רבים יותר ממה שהיה קודם, למרות כל הבעיות שבדרך. וחברים מומלץ.

 

[shellyland]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

אני לא אחזור על כל מה שאמרו כאן לפני (ככה זה כשבאים באיחור) ורק אגיד שאני מאוד מאוד מאוד שמחה לקרוא את זה וגם שאוהבת אותך

 

[Shira5555]

מיטל יקרה

אני חדשה ולא כל כך מכירה את האנשים כאן וגם לא אותך אבל גם אני רוצה לחזק אותך. התקופה הקרובה לא תהייה קלה ובכלל, החיים לא ייראו אותו דבר כי משפחה מתפרקת, אפילו אם היא מתפרקת יפה, משאירה צלקות בלב כל האנשים שחיים בה ונוטלים בה חלק. נכון, זו חצי נחמה שיש כל כך הרבה משפחות כאלה, אבל את צריכה לחשוב על עצמך ועל עתידך. להשתדל להמשיך ללכת בדרך שלך ולהתחזק מהאנשים האוהבים אותך. עדיין, העולם אולי אכזר, אבל יש אנשים טובים באמצע הדרך. מחזקת אותך שירה.

 

[2_be]

מיטל...

מותר גם לי (מישהי שעוקבת וקוראת המון זמן מהצד..

) לשלוח

? כי אם כן אז קבלי כמה אלפים של

ים ו

ים ואני לא אחזור על כל הדברים החכמים שנאמרו לפי שהגבתי

 

[אפרתוש המקורית]

מיטלי קבלי../images/Emo24.gif ענק

הכל יסתדר בסופו של דבר

 

[ש ק ד ב ת]

../images/Emo23.gif

אחת הבעיות שמחמירות ומנציחות את הבעייה שהורים מתגרשים זה הסודיות, ההסתרה, הפחד לומר דברים בגלוי. כדאי להתמודד עם זה,צריך לפתוח את הלב

והבטן ולהתחיל לאפשר לעצמך להיות קצת גלויה. כל אחת ואחד כאן עם תיבות הפנדורה שלו/ה, עם המאבקים היומיומיים על השפיות, על ההישרדות הפיזית והרגשית. אז מתי שתפני,אהיה שם בשבילך... ההורים שלנו,או כל זוג שהוא הם שני אנשים שונים,עם דעות,עולמות,אמונות,צרכים,הרגליםותחביבים שונים,לבוא ולחיות ולהתמסר ולהתמסד לחיות יחד תחת בית אחד זה דורש המון,ורצון עצום. וכאשר זה לא מסתדר אין טעם למשוך את זה. אז אולי הם אכן מיהרו להתחתן ואולי הם לא ידעו מראש שהם לא התסדרו ואולי היה להם בהתחלה טוב(כמו שלרבים בהתחלה טוב )ואח"כ המצב משתנה) ואולי... אבל זה המצב,אין שום קשר אלינו הילדים,הם היו רבים אם או בלעדינו הם היו צועקים עם היינו שם או עם לא הם היו נפרדים בסופו של דבר עם היינו קיימים או אם לא. זה קשר בינהם,אי תקשורת ואי כימיה שנוצרה בינהם אנחנו רק תוצר שלהם. ולכן מכאן ההתחלה יכולה להיות רק יותר טובה,נכון ההתחלה קשה כמו כל ההתחלות,אך יש לחשוב על העתיד,על התוצאה בסוף.

קוראת אותך, וקוראת בנאדם נפלא. כן, כן, גם מבעד למילים הכואבות, הצורבות והצורמות, אפשר לראות שמסתתר בנאדם מופלא. פשוט בנאדם מופלא שקשה לו. אוקי, אוקי, אפילו קשה לו מאוד. והוא מאוכזב, והוא עצוב, ונמאס לו. אבל היי... למי לא נמאס לפעמים?! למי לא קשה?! מי מאיתנו אף פעם לא היה מאוכזב, או עצוב, או רע?! ואני יודעת, אני יודעת שה"לפעמים" הזה הופך לעיתים לקצת יותר מלפעמים, והרע הופך לשיגרה. כן, כן, הקושי נראה כמשהו תמידי, משהו שלא ייפסק לעולם... ואז רע עוד יותר. וכואב. כואב כ"כ, ונמאס כבר מהכל... בדיוק בשביל זה אני כאן, להקשיב ולאהוב

, אפילו אם זה רק וירטואלית... כי למעשה, זה הרבה יותר מזה. אני קוראת אותך, ויכולה ממש להרגיש אותך... ועצוב לי. עצוב לי שבמשך החצי השנה האחרונה זה הפך לחלק העיקרי בחייך. אני לא רוצה להישמע סתמית או קיצ´ית מדי, אבל אני באמת מתכוונת לזה. ו... את יודעת משהו?! אני אוהבת אותך. כן, כן, אני יודעת שאיני מכירה אותך, אבל ככה סתם, אני אוהבת. מן אהבה שאי אפשר להסביר... אוהבת, ומעריכה את זה שאת באה ומספרת הכל, כי אני יודעת כמה קשה זה להודות שקשה, להודות בחולשה, להוריד את כל המסיכות ולהגידאת זה שאת באה ומספרת לנו הכל, כי אני יודעת כמה קשה זה להודות שקשה, להודות בחולשה, להוריד את כל המסיכות ולהגיד: רע לי!!!!!!!! אני שכתבת כאן. תמשיכי לכתוב, תמשיכי לפרוק... לא בריא לשמור בפנים. ותזכרי, שאני כאן בשבילך תמיד. גם כשזה נראה שלא... כאן תמיד בשבילך לאורך כל הדרך. אל תשכחי את זה ומצדיעה לך על האומץ להיפתל ולשתף,

שקד מנהלת פורום 235