להודות ../images/Emo23.gif ולשנות ../images/Emo65.gif
שבת שלום לכולכם! רוצה להגיד כמה מלים על הצורך (לא כחובה - אלא זכות) להודות.. ומתוך כך - לשנות... מכירים את הסיפור על זה שהלך יחף כי לא היה לו כסף לקנות נעליים, הלך ובכה ובכה עד .. שבא מולו אדם בעגלה מעין מזחלת על גלגלים - ללא רגליים. לא יכולה שלא להזכר בזה בכל שניה שיש לי איזו מחשבה משוגעת של - לא מספיק טוב לי, רוצה יותר תשומת לב, הלוואי שהיה לי בן-זוג וככה... אז איך מרגישים טוב עם מה שיש? יעל - כבר כתבת כאן על האדם המשותק ועל אופטימיות - אך ברשותך רוצה להוסיף עוד כמה מלים על הרעיון. אני תמיד מחפשת לי "סביבה מחזקת" ממנה אני יכולה להבנות וגם לנסות לבנות. למשל - שרתי כמה שנים במקהלה של עוורים. קשה לתאר במלים את שמחת החיים אשר ליוו את החזרות, בבדיחות, בחגיגת ימי הולדת לאחד החברים... לא יאומן כמה האנשים האלה מרגישים מהו אושר, מתוך שירה, צחוק - אני חושבת שהם למדו מתוך עצמם שיש רק אפשרות אחת לחיות - לשמוח עם מה שיש. שנים אני מסתובבת במזרח הרחוק, מתחברת עם אנשים מקומיים שכל רכושם צנוע כל כך ושמחתם צנועה, ילדותית ואמיתית שלעתים אני שואלת את עצמי לשם מה אדם מערבי צריך את כל אלפי החפצים שהוא מקיף עצמו בהם. לחסוך זמן!(?) תגידו - אלה אנשים אומללים? אינם יודעים מה זה לחיות טוב באמת? לא ולא!! בקצת שיש להם עושים הכי טוב שאפשר. את זה אני הולכת ללמוד כל פעם מחדש - וכל כך מרגישה נכון ואמיתי עם אותם אנשים. לנו במערב - זה נראה אולי שהם נמצאים עדיין ב"אי שם", אז איך נסביר שהם בכ"ז מאושרים? אולי לא צריך כל כך הרבה בשביל להיות מאושר? אולי זה לא תלוי במשהו חיצוני אלא בפנימיות שלנו? באיך אנו רואים את עולמנו? איך אנו צובעים אותו למען עצמנו?
לשנות את חיינו? לתכנן תכניות? - אמת ויציב ומאד מאד חשוב, אך תמיד נזכור שהשינוי צריך לבוא מתוכנו ולא כחיקוי על מה שנמצא סביבנו אלא כחיבור עם הלב - כי הסוד הגדול הוא שאם אנו מאושרים לא חשוב אם ביתנו דל או מרווח, אם השגנו כבר את כל מה שרצינו, כי בד"כ כשאנו מאושרים יש לנו כבר את מה שאנחנו צריכים. אז בואו נלמד להודות על מה שיש. שיהיה לכם יום נפלא ושטוף אור.
שבת שלום לכולכם! רוצה להגיד כמה מלים על הצורך (לא כחובה - אלא זכות) להודות.. ומתוך כך - לשנות... מכירים את הסיפור על זה שהלך יחף כי לא היה לו כסף לקנות נעליים, הלך ובכה ובכה עד .. שבא מולו אדם בעגלה מעין מזחלת על גלגלים - ללא רגליים. לא יכולה שלא להזכר בזה בכל שניה שיש לי איזו מחשבה משוגעת של - לא מספיק טוב לי, רוצה יותר תשומת לב, הלוואי שהיה לי בן-זוג וככה... אז איך מרגישים טוב עם מה שיש? יעל - כבר כתבת כאן על האדם המשותק ועל אופטימיות - אך ברשותך רוצה להוסיף עוד כמה מלים על הרעיון. אני תמיד מחפשת לי "סביבה מחזקת" ממנה אני יכולה להבנות וגם לנסות לבנות. למשל - שרתי כמה שנים במקהלה של עוורים. קשה לתאר במלים את שמחת החיים אשר ליוו את החזרות, בבדיחות, בחגיגת ימי הולדת לאחד החברים... לא יאומן כמה האנשים האלה מרגישים מהו אושר, מתוך שירה, צחוק - אני חושבת שהם למדו מתוך עצמם שיש רק אפשרות אחת לחיות - לשמוח עם מה שיש. שנים אני מסתובבת במזרח הרחוק, מתחברת עם אנשים מקומיים שכל רכושם צנוע כל כך ושמחתם צנועה, ילדותית ואמיתית שלעתים אני שואלת את עצמי לשם מה אדם מערבי צריך את כל אלפי החפצים שהוא מקיף עצמו בהם. לחסוך זמן!(?) תגידו - אלה אנשים אומללים? אינם יודעים מה זה לחיות טוב באמת? לא ולא!! בקצת שיש להם עושים הכי טוב שאפשר. את זה אני הולכת ללמוד כל פעם מחדש - וכל כך מרגישה נכון ואמיתי עם אותם אנשים. לנו במערב - זה נראה אולי שהם נמצאים עדיין ב"אי שם", אז איך נסביר שהם בכ"ז מאושרים? אולי לא צריך כל כך הרבה בשביל להיות מאושר? אולי זה לא תלוי במשהו חיצוני אלא בפנימיות שלנו? באיך אנו רואים את עולמנו? איך אנו צובעים אותו למען עצמנו?
