להגמל מהאפיקומן
[הבהלה לזהב] נעל כבר ספרה פעם בקצרה, ללא כל ההבעות והנפות הידיים הדרמטיות שבד``כ מלוות את הסיפור, את אחד מסיפורי לכידת האפיקומן שלה, סיפור האפיקומן של קניה, אולם היא לא בטוחה שהמסר עבר כמו שצריך: נעל מכורה לאפיקומנים. אם נעל זוכרת נכון, אוכלים את האפיקומן בסוף המיקוח (אז למה מתמקחים כל כך, הרי ממילא הכל נאכל במהרה ולא נשאר ממנו זכר? אצל נעל מתעורר ומתחזק החשד שזה אחד מהמפתחות לנוכלות הישראלית המצויה, אחרת לא היה מתנהל המו``מ על משהו חסר ערך שכזה), אז כוונתה הייתה שהיא מכורה לעסקי האפיקומן ולאו דווקא לטעמו של האפיקומן, שכלל אינו שונה מטעמה של כל מצה אחרת (מה שמאפשר גם בקלות לייצר אפיקומן מלאכותי מכל מצה שנמצאת בהשג יד במשך הסדר, או אפילו לפני כן (מישהו יטרח להביא אפיקומן פיקטיבי מהבית?), אבל עלול להביא את ``מוצא`` האפיקומן הפיקטיבי לעימות עם מוצא האפיקומן האמיתי). שלא תבינו לא נכון - זו אהבה טהורה לחלוטין, מהסוג היפה שמסופר עליו באגדות, משום שנעל ברוב המנצח של המקרים לא קיבלה כל תמורה אחרי שהחזירה את האפיקומן - רק הבטחות שלא התקיימו (ותראו, היא עדיין שמאלנית. פראיירים לא מתים). הסדר הזה, בעיקר משום שנעל לא הייתה ממש בקרב המשפחה, אבל גם משום שבשנים האחרונות התחילו להסתכל עליה במבט מוזר כשהיא התלהבה מכל עניין האפיקומן (והיא הייתה צריכה להשתמש במחפשי האפיקומן הצעירים בתור הסוואה, ולתת להם את האפיקומן לאחר שמצאה אותו, שיהנו מהפרסים חסרי-החשיבות), היא החליטה לא להשתתף במצוד. ובכל זאת, בגלל ההתמכרות ארוכת השנים, זה היה קשה מאוד. כל תזוזה של מישהו בחדר נראתה מבעד לעיניה של נעל הציידת כתזוזה חשודה מאוד. באופן אוטומטי כשהיא נכנסה לדירה, נעל מיד פנתה לסרוק את חדר הסעודה ולבדוק את כל פתחי המילוט האפשריים לאפיקומן (בהנחה שהוא בגודל סטנדרטי, לרוב הם בגודל של 3/7 המצה, כמו מה שמורידים מהחומר במיקוד), וכל מקומות המסתור האפשריים. כל התקרבות של ידיים בחדר, אפילו בין בעל לאישה, או סתם זוג אוהבים, גם היא נבדקה ביסודיות. אבל נעל התאפקה. לנעל יש כושר איפוק נפלא, פשוט צריך לשכנע אותו להשתלט עליה וזה קצת קשה, כי גם הוא שמאלני יפה נפש ואדיש. ולמה נעל ממשיכה להזכיר נטיות פוליטיות? לה לפחות זה נראה די ברור. אין ארוחת חג בלי ויכוחים פוליטיים, ואצל אבא שלה אין כלל ארוחה (מחוץ למשפחה המצומצמת ביותר) בלי ויכוחים פוליטיים. מאחר ובאותו סדר היה גם אדם נלהב לא פחות מאבא של נעל, רק מהכיוון השני, יצא לנעל לשמוע הרבה דברים על שמאלנים ועד כמה אנשים משכילים הם טיפשים. [הסדר החדש] הסדר הזה, בניגוד לכותרת, היה לא כל כך מסודר. נעל מאוד התאכזבה משום שציפתה לסדר מופתי, שיכלול את כל ההגדה, את כל הפרטים המיוחדים שיש בסדר של עדות תימן (מיני מזמורים נחמדים) ויתנהל כשורה. בתחילה עשה רושם שזה הולך להיות סדר די קפדני - משום מה אפילו יצא שהגברים והנשים ישבו בנפרד (ללא יוצאים מן הכלל!), אבל לאחר שהסדר התחיל ההפרדה הזו בין נשים לגברים יצרה רק צרות. מאחר ורק הגברים אמורים לקרוא בסדר המתנהל כהלכתו, יצא שרק חצי מהחדר עסק בענייני הקודש והחג, והחצי השני (שהיה גם קצת יותר גדול) עסק בגריסת המאכלים שעדיין לא הגיע תורם להאכל (דבר שעצבן מאוד את הקפדנים שבגברים) ובשיחות חול והחמאה על הבגדים. מי שפגש פעם אישה בחייו בוודאי מודע לרעש הרב שהמכשיר הזה צריך להוציא כדי להתקיים, כך שהסדר לא היה יכול להתנהל כך. הגברים המבולבלים, שבעבר ידעו את ההגדה כמעט בע``פ, התחילו לגמגם ולעוות את הכתוב, לתקן זה את זה (כשיש אומץ ומעמד מספיק גבוה) ולצעוק מפעם לפעם ``נשים!!`` (צריך שקט, לא?). בסופו של דבר, נעשה מעשה מצד המנהיגות הנשית - דרישה לחלוקת קריאת ההגדה באופן שווה. אחרי סירוב או שניים של הגברים ועוד כמה דציבלים של שיחה נשית הגברים התקפלו. סדר מאכזב למדי
נעל
[הבהלה לזהב] נעל כבר ספרה פעם בקצרה, ללא כל ההבעות והנפות הידיים הדרמטיות שבד``כ מלוות את הסיפור, את אחד מסיפורי לכידת האפיקומן שלה, סיפור האפיקומן של קניה, אולם היא לא בטוחה שהמסר עבר כמו שצריך: נעל מכורה לאפיקומנים. אם נעל זוכרת נכון, אוכלים את האפיקומן בסוף המיקוח (אז למה מתמקחים כל כך, הרי ממילא הכל נאכל במהרה ולא נשאר ממנו זכר? אצל נעל מתעורר ומתחזק החשד שזה אחד מהמפתחות לנוכלות הישראלית המצויה, אחרת לא היה מתנהל המו``מ על משהו חסר ערך שכזה), אז כוונתה הייתה שהיא מכורה לעסקי האפיקומן ולאו דווקא לטעמו של האפיקומן, שכלל אינו שונה מטעמה של כל מצה אחרת (מה שמאפשר גם בקלות לייצר אפיקומן מלאכותי מכל מצה שנמצאת בהשג יד במשך הסדר, או אפילו לפני כן (מישהו יטרח להביא אפיקומן פיקטיבי מהבית?), אבל עלול להביא את ``מוצא`` האפיקומן הפיקטיבי לעימות עם מוצא האפיקומן האמיתי). שלא תבינו לא נכון - זו אהבה טהורה לחלוטין, מהסוג היפה שמסופר עליו באגדות, משום שנעל ברוב המנצח של המקרים לא קיבלה כל תמורה אחרי שהחזירה את האפיקומן - רק הבטחות שלא התקיימו (ותראו, היא עדיין שמאלנית. פראיירים לא מתים). הסדר הזה, בעיקר משום שנעל לא הייתה ממש בקרב המשפחה, אבל גם משום שבשנים האחרונות התחילו להסתכל עליה במבט מוזר כשהיא התלהבה מכל עניין האפיקומן (והיא הייתה צריכה להשתמש במחפשי האפיקומן הצעירים בתור הסוואה, ולתת להם את האפיקומן לאחר שמצאה אותו, שיהנו מהפרסים חסרי-החשיבות), היא החליטה לא להשתתף במצוד. ובכל זאת, בגלל ההתמכרות ארוכת השנים, זה היה קשה מאוד. כל תזוזה של מישהו בחדר נראתה מבעד לעיניה של נעל הציידת כתזוזה חשודה מאוד. באופן אוטומטי כשהיא נכנסה לדירה, נעל מיד פנתה לסרוק את חדר הסעודה ולבדוק את כל פתחי המילוט האפשריים לאפיקומן (בהנחה שהוא בגודל סטנדרטי, לרוב הם בגודל של 3/7 המצה, כמו מה שמורידים מהחומר במיקוד), וכל מקומות המסתור האפשריים. כל התקרבות של ידיים בחדר, אפילו בין בעל לאישה, או סתם זוג אוהבים, גם היא נבדקה ביסודיות. אבל נעל התאפקה. לנעל יש כושר איפוק נפלא, פשוט צריך לשכנע אותו להשתלט עליה וזה קצת קשה, כי גם הוא שמאלני יפה נפש ואדיש. ולמה נעל ממשיכה להזכיר נטיות פוליטיות? לה לפחות זה נראה די ברור. אין ארוחת חג בלי ויכוחים פוליטיים, ואצל אבא שלה אין כלל ארוחה (מחוץ למשפחה המצומצמת ביותר) בלי ויכוחים פוליטיים. מאחר ובאותו סדר היה גם אדם נלהב לא פחות מאבא של נעל, רק מהכיוון השני, יצא לנעל לשמוע הרבה דברים על שמאלנים ועד כמה אנשים משכילים הם טיפשים. [הסדר החדש] הסדר הזה, בניגוד לכותרת, היה לא כל כך מסודר. נעל מאוד התאכזבה משום שציפתה לסדר מופתי, שיכלול את כל ההגדה, את כל הפרטים המיוחדים שיש בסדר של עדות תימן (מיני מזמורים נחמדים) ויתנהל כשורה. בתחילה עשה רושם שזה הולך להיות סדר די קפדני - משום מה אפילו יצא שהגברים והנשים ישבו בנפרד (ללא יוצאים מן הכלל!), אבל לאחר שהסדר התחיל ההפרדה הזו בין נשים לגברים יצרה רק צרות. מאחר ורק הגברים אמורים לקרוא בסדר המתנהל כהלכתו, יצא שרק חצי מהחדר עסק בענייני הקודש והחג, והחצי השני (שהיה גם קצת יותר גדול) עסק בגריסת המאכלים שעדיין לא הגיע תורם להאכל (דבר שעצבן מאוד את הקפדנים שבגברים) ובשיחות חול והחמאה על הבגדים. מי שפגש פעם אישה בחייו בוודאי מודע לרעש הרב שהמכשיר הזה צריך להוציא כדי להתקיים, כך שהסדר לא היה יכול להתנהל כך. הגברים המבולבלים, שבעבר ידעו את ההגדה כמעט בע``פ, התחילו לגמגם ולעוות את הכתוב, לתקן זה את זה (כשיש אומץ ומעמד מספיק גבוה) ולצעוק מפעם לפעם ``נשים!!`` (צריך שקט, לא?). בסופו של דבר, נעשה מעשה מצד המנהיגות הנשית - דרישה לחלוקת קריאת ההגדה באופן שווה. אחרי סירוב או שניים של הגברים ועוד כמה דציבלים של שיחה נשית הגברים התקפלו. סדר מאכזב למדי
נעל