לדעת רצית....

[אוושת הרוח]

לדעת רצית....

לדעת אותך לחשת לי בכל בוקר שהשחר עלה, כמו מלביש אותי מלמלה לבנה לידיעת התוך שמלבה אותי בלכתי ברחוב. לדעת אותי ביקשת, ואני שפרשתי אותי אל מולך את הפשוט את המיוחד את המפחיד בעיקר, וביחד עם ידיים משולבות צעדנו לעבר הידיעה… בשקט שנתן לנו שמיכה, ברעש שהרעיד לנו את הנשמה, ואיך חוטי אורנים וחורש מלא פרחי בר בנה לנו ממלכה לתפארת.. ויום שרדף יום חשפת בשרי לרוח, חשפת את רגשותיי אליך, והנחת אותם על מצע של זרדים עם מעט קוצים שלחצו מהצדדים.. אהבתי לגעת בידיעה, לנשום את התובנה, של אהבה שלך. וחרקים מבעד לזרדים החלו נוגסים בי, כמו מצאו להם למאכל את חשיפתי לידיעה והתחלתי מתפוררת, והתחלתי כואבת, ודמי טפטף אט אט עוטה את הזרדים בדם אהבתי. ואוותר תוהה למי נחוצה הידיעה… ליודע או לנידע…