לדעת לסלוח

מזה עוזר כל הסממנים החיצוניים הללו

אם בלב אתה לא סולח. ולכן כאן נכנסת ההידברות והתקשורת . אני חושבת שטוב לשים את הדברים על השולחן כאן ועכשיו ולא לחכות איזה חמש שנים ולסבול בלב או לנתק יחסים. לדבר לדבר להוציא הכל לנקות את הכל פנימה ולא רק את הבית ואחרי הניקיון הפנימי מרגישים משוחררים נקיים ומלאי אנרגיות חיוביות.
 

R a c h e li

New member
אצלי בסופר ....

זה יקר יותר
תגיד הוא מחולק
 
זה תלוי במקום בו נמצאים,

לדעתי, אם נמצאים במקום חזק ובטוח מבחינה אישית, הכל נסלח ונשכח לאחר זמן. לעומת זאת, אם נמצאים במקום של פגיעות, קושי וחוסר ביטחון, זה משליך גם על הנסיונות לשכוח ולסלוח.
 
החיים הם גלגל .

פעם למעלה פעם למטה , אין מצב שאתה כל הזמן נמצא למעלה " חזק ובטוח מבחינה אישית " כפי שכתבת. מלבד זה כשאני מדברת על להפגע אני מתכוונת מאנשים שקרובים אלינו שיש לנו רגש אליהם שאכפת לנו מהם ואנחנו רוצים שגם להם יהיה אכפת מאיתנו. כמובן שאם אחד סתם שאני לא מכירה ולא קרובה יגיד מילה לא במקום לא אכפת לי ממנו לא מעלה ולא מוריד, אבל מישהו שקרוב לי שיגיד ויעשה זה כואב ועוד איך.
 
אנחנו סך הכל

אנושיים ולכן לא ממש אפשר לסלוח אנחנו משכנעים את עצמנו שאנחנו סולחים ולא שוכחים,אבל זה לא באמת. אנחנו זוכרים כל פגיעה ופגיעה כל פגיעה היא צלקת וצלקות מלוות אותנו כל חיינו.
 
סליחה?

הסליחה תמיד קיימת בי.. אבל הפגיעה ,מילים הנזרקות .. על כך הלב לא מסוגל לסלוח גם באם מאוד ארצה הלב לא יכול לשכוח הפצע יגליד אך ישאיר צלקת תמידית. צהרים טובים.
 

מצוטטת

New member
ותראי מ'זה

עיינתי עכשיו בכתביי ותראי מה שנת פיוס עצמית עושה לבן אדם... בחיי שגאה בעצמי
 

יערית

New member
זה הזמן לסלוח..לוותר לשכוח

זה המוטו שלי! ותראי פתאום איך הדברים משתנים,כשנתקלים ברוע,רוע אמיתי ונפגעים עד לשד העצמות,שמקבלים סטירת לחי רצינית ביותר בכל הגוף,כשכאב עצום עוטף אותך ומשנה לך את ההבט לחיים, כשהנאיביות שהיתה בך נעלמת ובמקומה נכנסת חשדנות,הססנות, חומה גדולה,את מבינה שעל הפגיעה הזו את לא סולחת,את לעולם לא תשכחי,לעולם לא תסלחי...ותאמיני לי שהבטן שלי לא תתנפח והגב שלי הולך זקוף מתמיד. יש את אלוהים שאני מאמינה בו,מאמינה במלאכים ששומרים עלי, מאמינה שהם כבר ידעו מה לעשות בנידון:))
 
לסלוח

בהתחלה זה נראה בלתי אפשרי.. אחרי שעובר זמן אני לא צריכה לדון בזה בכלל... זה עובר לבד. לא רוצה לסחוב על הגב שלי את כל אלו ש"אכלו לי", "שתו לי"... בחירה שלי אם להיות קורבן או לא... ולהיות קורבן כולל בתוכו להיות קורבן של הכעסים שלנו. אני יכולה לבחור לא לכעוס יותר, אני יכולה לבחור לסלוח אבל אני גם יכולה לבחור לא להיות בשום קשר עם דמות שהכאיבה לי מספיק חזק. לא מתוך שמירת כעס אלא מתוך מודעות שהיא לא טובה לי. ומצד שני אני יכולה לסלוח ולהשאר בקשר מתוך שיחה ותקשורת טובה. תלוי במקרה...
 

Rinattt

New member
לסלוח

לדעתי זה גם לסלוח לעצמי דוגמא: אם כעסתי על מישהו כי שיקר לי בעצם כעסתי גם על עצמי כי האמנתי לו. וכדי לסלוח קודם אני צריכה להגיע לתובנות משלי על חיי על זה שאני כועסת עליו, על כל מיני דברים..
אבל זה לא אומר שאני אמורה לשכוח.
 

Rinattt

New member
אופסססס ברח לי ../images/Emo9.gif

בטח שאפשר לסלוח על הכל, אם רק תרצי... ותזכרי שאף אחד לא מסוגל לעשות לך רע אלא אם כן את מאפשרת לו... אז כדאי קודם לפני שאת מבקשת סליחה ממי שצריך... קודם תסלחי לעצמך
 

ערסlight

New member
סליחה

תהליך הסליחה זהו תהליך פנימי. במילים אחרות זהו הקטרסיס של תהליך שבו אנחנו מתמודדים עם העוול שנגרם לנו. תחושת המחילה זה מצב שמראה לנו שהתגברנו ואנחנו יכולים לשים את העוול שחווינו מאחורינו. זה בעצם מצב של הבראה. מי שלא מסוגל לסלוח מתאכזר בעיקר לעצמו. זה מצב של תקיעות. הסליחה שביקשו מאיתנו לא כלכך חשובה. היא רק מקלה ומזרזת קצת את התהליך. אם אנחנו פוגעים במישהו... תורו לעשות את התהליך הנ"ל. אם נתנצל... נקל על הפגוע אבל עדיין הפגיעה שלו היא בעיקר עם עצמו. וכל זה בא מנקודת מוצא שכל אחד צריך לקחת אחריות על התחושות של עצמו ולהבדיל מלמנות מישהו אחר שיהיה אחראי במקומו. זה יכול להיות הורה, אהוב, אלוהים או אפילו תרנגול.... כפרה עליו
 
לא.

לא להסחף, לא הכל ניסלח... היום בהחלט יותר מתמיד מעדיפה להסתובב וללכת מאשר לבחוש בקדירה ולסלוח... מאחר והסליחה היא תהליך של קבלה פנימית...יש לי בעיה עם זה. עד כמה שזה מתיש להתעסק בזה, עד כמה שזה "מצמיא- מעייף" זה גם מבודד אותך...ועם כל זה עדיין קשה לי לסלוח.
 
למעלה