לדעתי

MARMELAD

New member
צא ולמד

תקשיב לי יניב חמדמד שלי (ותקשיבו גם אתם) הגישה הזאת של "זה שאנחנו הומואים לא אומרת שאנחנו צריכים להיות שונים" יצאה לי מכל החורים. כן, אנחנו הומואים. כן, החברה מתייחסת אלינו בתור שונים. כן, אנחנו חייבים לדאוג לאינטרסים שלנו - וכן, אפשר לעשות את זה רק בקבוצה. בדיוק היום דיברתי על זה עם מישהו. הוא אמר לי "אני לא אוהב את מצעד הגאווה. אני יכול ללכת עם החבר שלי ברחוב ולהחזיק לו ידיים וזה יהיה אותו דבר ואפילו יותר". זהו, שלא. מצעד הגאווה הוא לא רק מצעד של פריטי לבוש ורודים ונערות גוגו שבשאר הזמן עובדות כפקידות בבנק. מצעד הגאווה הוא קודם כל פגנת הכוח של הקהילה בארץ. הוא הפגנת אחדות - או ככה צריך להיות לפחות. כל הויכוחים בין האגודה לקל"פ לבית לאנא עארף לא מעניינים את הסטרייט המצוי. כשהוא פותח חדשות ורואה "מצעד הגאווה צעד אתמול עם כ 5000 הומואים ולסביות..." הוא אומר וואו. יניב יקירי. בוא נדבר על בחור הומו רגיל - כמוני וכמוך - שהולך ברחוב עם בן זוגו החתיך. הם מחזיקים ידיים. אנשים מסתכלים עליהם - מי בחיוב ומי בשלילה. אבל היום, למשל, סביר להניח שאף חמום מוח לא יקפוץ עליהם עם סכין / נבוט / BMW. פעם זה לא היה כה. ההתבדלות של ההומואים, שהשיא שלה הוא מצעד הגאווה (שכל כך מושמץ ע"י הומואים מסויימים) - היא זו שנתנה לי את הכוח כיחיד ללכת ברחוב עם חבר יד ביד. או לי בתור בעל עסק לשים דגל גאווה ענק על הדלת. או לך בתור הומו צעיר את הזכות להתנסות. אם היינו מנסים להטמע בחברה הסטרייטית לא היינו מגיעים רחוק. לא היו לנו זכויות. לא היינו יכולים לגדל ילדים עם האהובים שלנו. לא היינו מקבלים פיצויים אם בן זוגנו מזה 20 שנה מת. לא היינו יכולים למצוא זיונים בקלות (נסה למצוא זיון במסיבת סטרייטים ותחזור אליי). לא היינו מי שאנחנו. חלק מהקסם של הקהילה שלנו היא שלמרות שהיא קהילה מגובשת יחסית עם סמלים משלה, דגל משלה, מקומות בילוי משלה ואפילו מעין שפה משלה - היא לא סגורה לאף אחד. אתה הומו בן 16 משדרות? וולקאם. גם אם אתה חרדי נשוי מירושלים. גם אם אתה סטרייט מבולבל. גם את את פאג האג מעפולה. גם אם אתה שמן, רזה, נמוך, גבוה, חטוב, חלק, שעיר, שחור, לבן, דתי, חילוני, ישראלי, ערבי; לכולם יש מקום בקהילה הזאת. אז התבדלות? בטח. היא משהו מחייב המציאות. ללא ההתבדלות לא היינו קיימים כמו שאנחנו היום. אבל יחד עם ההתבדלות צריך גם להמשיך לחיות חיים רגילים ולהראות לעולם שהומואים זה אולי גם הומואים אבל גם בני אדם.
 
איך זה שעוד פעם גיא צודק?...../images/Emo6.gif

מלך הגיא הזה, אני אומר לכם...פשוט מלך.
 

dodobird

New member
יקיריי ../images/Emo70.gif

בס"ד "אז התבדלות? בטח. היא משהו מחייב המציאות. ללא ההתבדלות לא היינו קיימים כמו שאנחנו היום. אבל יחד עם ההתבדלות צריך גם להמשיך לחיות חיים רגילים ולהראות לעולם שהומואים זה אולי גם הומואים אבל גם בני אדם." מרמלד יקירי, תרשה לי לתקן, ולהוסיף. מצד אחד- ישנה ההתבדלות. מצב שלדעתי אפילו וסל לא חשב עליו: כמו בווילג´-סביבה הומוסקסואלית לחלוטין, בה אתה יכול לחיות כל חייך מוקף רק בהומואים ולחיות את ה"סצינה". תסלחו לי, אני מעדיף למות.
גם מצב של יציאה רק למקומות של גייז ודברים מסוג זה לא נתפסים מבחינתי. מצד שני- ישנה ההשתלבות. או הטמעות. יתכן שיש מילה יותר טובה. מצב בו אני לא עושה עניין מהנטיה שלי, ופשוט מתפקד כחלק אינטגרלי מהחברה. אישית אני מעדיף את הדרך השניה. מכיוון שאני לא חש את עצמי כ"הומוסקסואל". כן, אני יכול לאהוב בן בכל לבי וגופי. כן, אני מתלהב לפעמים כשאני רואה בית עם דגל גאווה. אבל, אני מרגיש ניכור רב כלפי ה"קהילה", בתור שכזאת, לא בתור אינדיוידואלים. ( יודעים מה, יש בזה מן ההומופוביות. נכון. אם הייתי מקבל את עצמי ללא סייג אולי לא הייתה לי בעיה. ) תאמרו שאני כפוי טובה וחסר רגישות- אני לא מרגיש שיש לי מה להיאבק, מה להוכיח. אני צריך להודות לכל אותם אנשים- שהביאו למצב בו אני יכול ללכת עם חבר, באיזור שבעדינות הייתי מגדיר אותו כ"לא הכי גיי-פרנדלי בעולם" בלי לקבל נבוט? אוקי. סבבה. אני צריך להודות לאותם פעילים פוליטית- שהביאו למצב בו יש זכויות לבני זוג חד מיניים? טוב. תודה
אבל נראה לי שהמאבק איננו עוד דרך חיים. די, מספיק.אני מסייג את עצמי- ראו את טל ואביטל, את האגודה בחדרה, ועוד דוגמאות. כמו ששותפתי אמרה- "זה טבעי שמיעוטים מדוכאים טבעם להתפרץ". אבל נדמה לי שההתבדלות, המאבק הזה, כמו שהם נעשים היום, גורמת יותר נזק מתועלת. השאלה היא, מה המטרה? המטרה הפרטית שלי היא לא לעשות issue מהנטיה הזאת. ולכן הרבה יותר חזק מבחינתי החופש להיות חלק מהחברה כשאני הולך יד ביד עם החבר מאשר להיות חלק מ"קהילה" מתבדלת. ויש לי הערה, בעיקר ללירוי ולכאלה שיש להם בעיה עם אנשים שמגיבים/מסתכלים: תראו, תשמעו. זכור לי מקרה, לא ממש מזמן, בו ישבתי באיזור די מרכזי ועשיתי מה שלא חשבתי שאעשה אי פעם- התנשקתי עם חבר שלי. לא במרומז, אלא באופן חופשי. והיה לי כל כך כיף, שכל אותם אנשים שעברו לא ממש הפריעו לי. פשוט- לא התייחסתי, לחיוב או לשלילה. הם באו, עברו, חלקם סובבו את הראש, וזהו. בשלב מסויים הרגשתי לא בנוח, ולא בגלל שאני "חריג" אלא כי יש גבול למה אפשר לעשות למישהו בפומבי
מה שאני אומר- לא חייבים להתייחס כל כך לסביבה. אם נורא מפריע לכם-כי זה אתם, לא החברה- אל תעשו את זה. עוד דבר קטן למרמלד- כתבת "לכולם יש מקום בקהילה הזאת". אחת מהבעיות שלי עם ה"קהילה" היא שבעוד שהטענה על קבלת השונה קיימת, אני לא רואה מצב כזה בשטח
טוב, די עם המעיקות. שיהיה לכולם יום יפה, שטוף
, מלא
. DB
 

MARMELAD

New member
השתלבות היא באמת מילה יותר מוצלחת

אז אפשר לשנות את מה שרשמתי קודם; לא התבדלות - השתלבות. אבל השתלבות לא אומרת להתנהג כמו סטרייט. והשתלבות לא אומרת לא לתת יד לחבר כי יסתכלו על זה מוזר. והשתלבות לא אומרת לוותר על הדגל והמצעד והזמן והקשת והוויגסטוק. אני הומו. אני אוהב להיות הומו. אני אמשיך להיות הומו כל עוד אני חי. אני לא יכול להרשות לעצמי להסתתר כי יש לי רק הזדמנות אחת לחיות. אז אני אמשיך להיות גאה, וזקוף, ולחבק את החבר שלי ברחוב, ולהתנשק איתו במסעדה, ולרקוד עד הבוקר במועדון, ובע"ה יום אחד יהיו גם ילדים שיידעו מה זה וויגסטוק עוד לפני שיידעו מה זאת גננת.
 
למעלה