צא ולמד
תקשיב לי יניב חמדמד שלי (ותקשיבו גם אתם) הגישה הזאת של "זה שאנחנו הומואים לא אומרת שאנחנו צריכים להיות שונים" יצאה לי מכל החורים. כן, אנחנו הומואים. כן, החברה מתייחסת אלינו בתור שונים. כן, אנחנו חייבים לדאוג לאינטרסים שלנו - וכן, אפשר לעשות את זה רק בקבוצה. בדיוק היום דיברתי על זה עם מישהו. הוא אמר לי "אני לא אוהב את מצעד הגאווה. אני יכול ללכת עם החבר שלי ברחוב ולהחזיק לו ידיים וזה יהיה אותו דבר ואפילו יותר". זהו, שלא. מצעד הגאווה הוא לא רק מצעד של פריטי לבוש ורודים ונערות גוגו שבשאר הזמן עובדות כפקידות בבנק. מצעד הגאווה הוא קודם כל פגנת הכוח של הקהילה בארץ. הוא הפגנת אחדות - או ככה צריך להיות לפחות. כל הויכוחים בין האגודה לקל"פ לבית לאנא עארף לא מעניינים את הסטרייט המצוי. כשהוא פותח חדשות ורואה "מצעד הגאווה צעד אתמול עם כ 5000 הומואים ולסביות..." הוא אומר וואו. יניב יקירי. בוא נדבר על בחור הומו רגיל - כמוני וכמוך - שהולך ברחוב עם בן זוגו החתיך. הם מחזיקים ידיים. אנשים מסתכלים עליהם - מי בחיוב ומי בשלילה. אבל היום, למשל, סביר להניח שאף חמום מוח לא יקפוץ עליהם עם סכין / נבוט / BMW. פעם זה לא היה כה. ההתבדלות של ההומואים, שהשיא שלה הוא מצעד הגאווה (שכל כך מושמץ ע"י הומואים מסויימים) - היא זו שנתנה לי את הכוח כיחיד ללכת ברחוב עם חבר יד ביד. או לי בתור בעל עסק לשים דגל גאווה ענק על הדלת. או לך בתור הומו צעיר את הזכות להתנסות. אם היינו מנסים להטמע בחברה הסטרייטית לא היינו מגיעים רחוק. לא היו לנו זכויות. לא היינו יכולים לגדל ילדים עם האהובים שלנו. לא היינו מקבלים פיצויים אם בן זוגנו מזה 20 שנה מת. לא היינו יכולים למצוא זיונים בקלות (נסה למצוא זיון במסיבת סטרייטים ותחזור אליי). לא היינו מי שאנחנו. חלק מהקסם של הקהילה שלנו היא שלמרות שהיא קהילה מגובשת יחסית עם סמלים משלה, דגל משלה, מקומות בילוי משלה ואפילו מעין שפה משלה - היא לא סגורה לאף אחד. אתה הומו בן 16 משדרות? וולקאם. גם אם אתה חרדי נשוי מירושלים. גם אם אתה סטרייט מבולבל. גם את את פאג האג מעפולה. גם אם אתה שמן, רזה, נמוך, גבוה, חטוב, חלק, שעיר, שחור, לבן, דתי, חילוני, ישראלי, ערבי; לכולם יש מקום בקהילה הזאת. אז התבדלות? בטח. היא משהו מחייב המציאות. ללא ההתבדלות לא היינו קיימים כמו שאנחנו היום. אבל יחד עם ההתבדלות צריך גם להמשיך לחיות חיים רגילים ולהראות לעולם שהומואים זה אולי גם הומואים אבל גם בני אדם.
תקשיב לי יניב חמדמד שלי (ותקשיבו גם אתם) הגישה הזאת של "זה שאנחנו הומואים לא אומרת שאנחנו צריכים להיות שונים" יצאה לי מכל החורים. כן, אנחנו הומואים. כן, החברה מתייחסת אלינו בתור שונים. כן, אנחנו חייבים לדאוג לאינטרסים שלנו - וכן, אפשר לעשות את זה רק בקבוצה. בדיוק היום דיברתי על זה עם מישהו. הוא אמר לי "אני לא אוהב את מצעד הגאווה. אני יכול ללכת עם החבר שלי ברחוב ולהחזיק לו ידיים וזה יהיה אותו דבר ואפילו יותר". זהו, שלא. מצעד הגאווה הוא לא רק מצעד של פריטי לבוש ורודים ונערות גוגו שבשאר הזמן עובדות כפקידות בבנק. מצעד הגאווה הוא קודם כל פגנת הכוח של הקהילה בארץ. הוא הפגנת אחדות - או ככה צריך להיות לפחות. כל הויכוחים בין האגודה לקל"פ לבית לאנא עארף לא מעניינים את הסטרייט המצוי. כשהוא פותח חדשות ורואה "מצעד הגאווה צעד אתמול עם כ 5000 הומואים ולסביות..." הוא אומר וואו. יניב יקירי. בוא נדבר על בחור הומו רגיל - כמוני וכמוך - שהולך ברחוב עם בן זוגו החתיך. הם מחזיקים ידיים. אנשים מסתכלים עליהם - מי בחיוב ומי בשלילה. אבל היום, למשל, סביר להניח שאף חמום מוח לא יקפוץ עליהם עם סכין / נבוט / BMW. פעם זה לא היה כה. ההתבדלות של ההומואים, שהשיא שלה הוא מצעד הגאווה (שכל כך מושמץ ע"י הומואים מסויימים) - היא זו שנתנה לי את הכוח כיחיד ללכת ברחוב עם חבר יד ביד. או לי בתור בעל עסק לשים דגל גאווה ענק על הדלת. או לך בתור הומו צעיר את הזכות להתנסות. אם היינו מנסים להטמע בחברה הסטרייטית לא היינו מגיעים רחוק. לא היו לנו זכויות. לא היינו יכולים לגדל ילדים עם האהובים שלנו. לא היינו מקבלים פיצויים אם בן זוגנו מזה 20 שנה מת. לא היינו יכולים למצוא זיונים בקלות (נסה למצוא זיון במסיבת סטרייטים ותחזור אליי). לא היינו מי שאנחנו. חלק מהקסם של הקהילה שלנו היא שלמרות שהיא קהילה מגובשת יחסית עם סמלים משלה, דגל משלה, מקומות בילוי משלה ואפילו מעין שפה משלה - היא לא סגורה לאף אחד. אתה הומו בן 16 משדרות? וולקאם. גם אם אתה חרדי נשוי מירושלים. גם אם אתה סטרייט מבולבל. גם את את פאג האג מעפולה. גם אם אתה שמן, רזה, נמוך, גבוה, חטוב, חלק, שעיר, שחור, לבן, דתי, חילוני, ישראלי, ערבי; לכולם יש מקום בקהילה הזאת. אז התבדלות? בטח. היא משהו מחייב המציאות. ללא ההתבדלות לא היינו קיימים כמו שאנחנו היום. אבל יחד עם ההתבדלות צריך גם להמשיך לחיות חיים רגילים ולהראות לעולם שהומואים זה אולי גם הומואים אבל גם בני אדם.
