לדניאל איילון

אביה47

New member
לדניאל איילון

מכיוון שאין לי פקס שולחת לך משהו על,,,,,אהבה?! אין אהבות שמחות?! היה היה סיפור נפלא על גבר ואישה שאהבו נורא נורא?! לשניהם בני זוג, בית משפחה וילדים מה שנקרא מסודרים. נפגשו הם באמצע החיים וכל מבוקשם: לתבל את שיגרת החיים. התוודעו הם אל סוד האהבה המתוקה הנקראת בפי כל גם אסורה! הסחפות על גבהים ומעמקים הולידה שיחות נפש ותענוגות בשרים, לפעמים גם גיבובי שטויות ודיבורים על פנטזיות לא מציאותיות. בזכות אהבתם התגברו על מכשולים וניצחו את המרחק והקשיים. כך חלפו בכייף הימים ונקפו השעות, וביניהם גם נפילות קלות ואי הבנות. וכך סבב הגלגל והריחוף נשק לשמיים ונסחף אל-על. ביום בהיר אחד, ללא התראה, התהפך המזל ואחד הצדדים קבע את הגורל. השתומם הצד השני ולא הבין את פשר המעשה הנורא והאכזרי. טבע הוא בים של כאב ודמעות ורק ביקש תשובות הסברים והבהרות. סיפר הצד שהתערב בגורל על נפילת מתח ומורל על סכסוכים וחוסר מזל, דיבר הוא על קשיים ועל שיבוש מהלך החיים,סיפר על הא ועל דא אך תאמינו לי ילדים עד היום אין איש יודע בדיוק את התשובה. תחושת ההלם וההפתעה הנוראה, שיבשו לצד השני את ההגיון והראיה הוא חש טובע בים של מצוקה ולכן ביקש קצת אויר לנשימה ועוגן הצלה. ניסה הצד שהתערב בגורל להושיט יד לעזרה אך נבהל שוב מן ההתאוששות המהירה, וכך נשארה ידו תקועה באוויר וקשה לו עדיין להחליט, האם להרימה ולהצילה או אולי עדיף להטביעה. הבין הצד השני ללבו של המתלבט. כל כך אהבו והתחשב בו עד שהחליט גם לחשוב במקומו. ניתק הוא את ידו מן האחיזה וקפץ אל הבילתי נודע. אם תשאלו ילדים את הוריכם מדוע בחר הצד הנפגע לשחרר את האחיזה ולבחור בדרך הקשה, לא תמיד יוכלו הם לספר לכם את התשובה הנכונה.
 

אביה47

New member
ועוד סיפור לדניאל איילון

גשם זלעפות ירד וכך יצאתי מהעבודה עם מעיל ומטריה ורצתילכוון האוטובוס. בהגיעי סמוך לתחנה, מכונית לבנה עצרה לידי הנהג פתח מעט את החלון ושאל: "לאן את צריכה להגיע, אולי יכול להציע לך טרמפ"? שאלתי עד לאן,,,וזה היה ממש קרוב לביתי שמחתי, קיפלתי את המטריה ונכנסתי למכונית רטובה כולי. התנצלתי על שאולי המושב מתרטב אבל האיש חייך ואמר שזה בסדר. כשהגענו סמוך לביתי, ביקשתי שיעצור אמרתי תודה ונעלמתי בין הבתים. למחרת, שוב באותה השעה...בדרכי לאוטובוס.. המכונית נעצרה וכבר עליתי בלי שאשאל את אותה השאלה. בדרך התחלנו לשוחח סיפר על עבודתו, על ילדיו, ושאל אם אני ממהרת או שמא אפשר שנשתה בבית הקפה הסמוך. לא שהיה לי משהו מיוחד לעשות נעתרתי והתיישבנו בבית הקפה שוחחנו כשעה והחזיר אותי הביתה. למחרת בעבודה, סיפרתי לחברתי הטובה את הסיפור וכך עבר לו היום. מצאתי את עצמי חושבת עליו, תוהה האם אפגוש בו שוב? כעבור שבוע, סיימתי את יום העבודה, נפרדתי מחברתי, ובדרכי לאוטובוס... נסענו שוב לבית הקפה וקבענו שבערב יאסוף אותי. וכך התחילה לה ידידות של מפגשים החלפנו כמובן מספרי טלפון ובערב אחד נסענו לבית מלון. הינו שם כשלוש שעות וזה היה מטריף, משכר ומלא אהבה. למחרת סיפרתי לחברתי בעבודה, שהכרתי גבר מבוגר ממני בהמון שנים, אבל הוא נחמד, אדיב, גנטלמן אמיתי. ואז, בצהריים, בדיוק כשתכננו ללכת לאכול חברתי ואני, הוא הגיע לעבודה, חברתי כמה לקראתו וקראה: "אבא, מה אתה עושה כאן"? חיבקה אותו בחום . עמדתי משתוממת, רגלי לא זזו, ואז חברתי אומרת לי: "תכירי זה אבא שלי" לחצתי את ידו,,,ושתקתי. למחרת, הגעתי לעבודה, חברתי עוד לא הגיעה ואז צלצול הטלפון במשרד, חברתי הטובה התקשרה, לספר שאביה נפטר בלילה, מדום לב והלוויה היום בשעה 4. הפסקתי לנשום לשניה הנחתי הטלפון במקום ושתקתי. ב-4 התאספנו כולם בבית העלמין, שם פגשתי לראשונה את אישתו, ואת שאר ילדיו בכיתי נורא, הדמעות לא עצרו לשניה האיש שאהבתי נפטר, האיש שאהבתי איננו כבר...איך ממשיכים מכאן? למה? מה קרה? לא ידעתי איך מכאן ממשיכים את החיים. הגעתי אליהם הביתה במהלך השיבעה רציתי גם לשבת על האיש שלי, על האיש שרק נכנס לחיי וצבע לי אותם בוורוד אבל הוא כבר איננו, האיש שלי הלך.
 
למעלה