מצטער על ההמתנה
אבל היה שווה להמתין, כי כך זכינו לקרוא את דברי סוזוקי באדיבות ערן גילה...
אני אכתוב מה דעתי; אחי, איתי, שמלמד גם הוא קשתות, רואה את הדברים קצת אחרת, אבל עסוק מדי לגשת לאינטרנט. בשבילי, הקשת היא השלמה לטאי-צ´י; אני מניח שהיא יכולה להשלים את העיסוק בכל אמנות-לחימה, או לעמוד בפני עצמה. הירירה בקשת לא מתבצעת עם הידיים, אלא עם כל הגוף, ומחייבת ריכוז רב. כל תנועה קטנה שהתבצעה לא-נכון, או סטיה מהריכוז, תתבטא בחץ ובקשת. כאן ההבדל הגדול (למיטב הבנתי) בין הקשת לכלי-הנשק האחרים: אתה מקבל משוב מיידי, חד-משמעי ולעיתים כואב, על כל טעות שאתה עושה. בהתחלה צריך מורה שיראה לך את הטעות (או יותר נכון, שיראה לך איך לפרש את המשוב שקיבלת מהקשת והחץ), אבל במשך-הזמן אתה לומד להבין אותם לבד. בשיעור האחרון שהעברתי, עמד לידי תלמיד שהקשיב ליריות של תלמיד אחר, והעיר שאפשר לדעת על איכות היריה לפי הצליל של החץ - גם ברגע השחרור, גם במעופו באויר וגם ברגע הפגיעה במטרה. מאוחר יותר העיר אותו התלמיד, שאפשר לראות את איכות היריה מהסתכלות על הקשת, בלי להסתכל כלל על המטרה - רואים איך הוא יורה, ויודעים איך הוא פגע. אני יודע, זה נשמע קצת מיסטי, אבל זה באמת עובד בדיוק כך. הקשת מציבה בפני הקשת אתגר מאוד קל מצד אחד, ומאוד קשה מצד שני - כמה שתרצה יותר לפגוע במטרה, כך היריה שלך תהיה פחות ופחות נכונה; אבל אם אתה יורה נכון, תפגע במטרה בכל פעם, גם בלי לרצות. מבחינה טכנית, יש כמה "קאטות" של יריה, בהתאם למרחק מן המטרה ול"סיפור הקרב" שרוצים לתרגל. הקאטות קצרות, אורך כל אחת חמש-שש תנועות, וככל שמתרגלים יותר כך מדייקים יותר בביצוע כל חלק בכל תנועה. מבחינה טכנית, יש חשיבות גדולה מאוד לשילוב נכון של תנועה ונשימה. גם זה נלמד במשך הזמן. ייתכן שאיתי, שילמד בסדנא, יעביר דגשים מעט שונים (הוא לא עוסק בטאי-צ´י), אבל בקוים כלליים נראה לי שזה הסיפור. דרך- אגב, היום או מחר הוא צריך לדעת כמה תלמידים יוכלו להשתתף בסדנא, ואז נוכל להתחיל את ההרשמה. אשמח לענות על כל שאלה נוספת.