לדבר עם הקב"ה...

[למעלה מן הזמן]

לדבר עם הקב"ה...

רבי נחמן הדגיש הרבה את החשיבות הגדולה של ההתבודדות... ואמר שהאדם צריך להרגיל עצמו שעה ביום כדי לדבר עם ה´ יתברך. עכשיו יש לי שתי שאלות- 1- האם ההתבודדות מיועדת לגברים או שגם לנשים? 2- אני יודעת שזו תשמע שאלה אולי מוזרה..אבל איך אפשר למצוא את המילים כדי לדבר עם הקב"ה במשך שעה שלמה? זה לא שחס ושלום אין על מה לדבר אבל אני יודעת שהעניין הוא לחדש משהו בכל יום וזה נראה לי כל כך קשה ואפילו בלתי אפשרי להיות כל כך אמיתי עם עצמך ולדעת איך לדבר לה´ יתברך..כאילו זה לא סתם בן אדם שאפשר לעשות הצגות ולשמור מה שאנו רוצים בלב..ה´ הרי יודע את כל המחשבות האמיתיות שלנו... ומה קורה אם פתאם נתקעים באמצע ולא יודעים מה להגיד? אני יודעת שזאת אולי שאלה קצת מוזרה..אבל באמת קשה לי להבין איך אפשר ככה פתוח בשיחה במשך שעה שלמה עם בורא עולם..מי אני בכלל שאדבר איתו? אני אשמח מאוד אם תוכלו לעזור לי בזה.. סיון.

 

[בהילוך איטי]

"לדבר עם השם יתברך"

קודם כל חייב אני להמליץ לך על ספר שנקרא: "התבודדות, לדבר עם השם יתברך". אין מה לפרט שם הספר כבר אומר הכל. דבר שני אני בטוח שיש פה אנשים שיודעים להסביר זאת יותר ממני אז אם לא תביני את דברי אל תתרגשי. זה נראה לי אחד הדברים הכי קשים ופשוטים ביהדות: למה כ"כ קשה? כי לדבר עם השם זה כפי שאמרת "לא סתם בן-אדם" כוון שהשם יודע הכל. ובכל זאת הוא רוצה שנדבר איתו, נבקש ממנו, נספר לו את כל מה שעובר עלינו, בין דברים טובים בין פחות, בקיצור הכל. "איך אפשר למצוא את המילים כדי לדבר עם הקב"ה שעה שלמה?". התשובה היא לא צריך למצוא. טוב למרות שאסור לספר דברים כאלה, בכל זאת, אז ככה בהתחלה באמת קשה דוגמא: אני זוכר את עצמי יושב לבד ואומר "אבא אין לי מה להגיד לך, אני רוצה לדבר אבל אין לי" סתם דוגמא אבל ככה זה היה אצלי לפחות. ונחזור לעניינו, אני זוכר שקראתי באחד הספרים שאם לאדם אין מה להגיד או שקשה לו לדבר או שהוא לא מוצא ת´מילים אז שיחזור ויגיד:"אבא תרחם, אבא תרחם, אבא תרחם". זאת אומרת שגם לשבת ולהגיד "אבא תרחם" זו התבודדות, יש לציין שלא צריך לדבר שעה, אלא צריך לדבר כמה שיכולים, מה הכוונה? שעה מסוימת, מקום מסוים, 10 דקות התבודדות בכל יום, מי שיכול יותר אשריו. ועם זאת צריך לשאוף ולבקש מאבא שיזכנולהגיע לשעה התבודדות, ובכלל צריך לשאוף להגיע ליותר ב"ה יתברך. וחוץ מזה טוב להתרגל לדבר עם השם כל הזמן, בבית, בעבודה, ליד אנשים, לבד, באמצע שיעור, בנהיגה, זה ממש ממש ממש משמח ופותח את הלב של היהודי. למה זה פשוט כ"כ? נראה לענ"ד שלא צריך לחשוב הרבה על מה לדבר או לבכות אלא ככה מה שיוצא בפשטות. רבינו אומר וחוזר הרבה מאוד שצריך לדבר בשפת האם, בשפה פשוטה כמו שמדברים עם חבר טוב,אבא כך וכך קרה לי היום, אבא אני רוצה דבר מה, אפילו לבקש מאבא שיתן מילים מה להגיד לו, וכו וכו על זאת הדרך. מקווה שהבנת משהו מכל הבלאגן. יהי רצון שהשם יתברך יזכנו לעובדו בפשטות גמורה.

 

[חנה גונן]

אני דוקא לא חושבת שצריך לקיים

איזו התבודדות מיוחדת כדי לדבר עם בורא עולם להיפך, התחינה הכי אמיתית היא זו שיוצאת לה ככה פתאום מהלב בלי שום הכנה מוקדמת או מיוחדת באמצע הרחוב, באוטובוס. שלכם חנה גונן

 

[בהילוך איטי]

חנה אחותי

כפי שאמרת: "הצדיק למעשה מת רק בגופו פיזית ונקבר אולם נשמתו ודברין ממשיכים להאיר לנו באור יקרות ,להדריך ולעודד שהרי הרוחניות העיקר". את כתבת להדריך, אז אם הוא מדריך אותנו אנו המודרכים, לא? נהיה המודרכים שלו רק אם נזכה לקיים את דבריו, כי אחרת הם לא ימשיכו "להאיר לנו באור יקרות" אם תשימי לב התשובה שלי התחלקה ל-2. 1.קשה. 2.פשוט. שני מסרים. ובנוסף לא דיברתי רק אל "למעלה מן הזמן" בפרט, אלא גם באופן כללי לכל יהודי.

 

[זיסער]

חנה את צודקת אבל לא ב-100%

מטרת ההתבודדות היא להתייחד עם בורא עולם להיות איתו ולהרגיש אותו ורק אותו. אין ספק שגם בין אנשים ובמקומות סואנים אפשר להתיחד ולהרגיש לבד עם בורא עולם, אבל ההתבודדות האמיתית שרבי נחמן התכוון היא התבודדות בין מקום הטבע מקום בו לא נגעה יד אדם. שם... מרגישים את האלוקים בין כל עלה שלכת ובין הרוחות המנשבות. וכשעולם חדש העולם הפנימי מתגלה הופך הדו שיח עם בורא עולם לשיחה מעודדת, שיחה של תקוה, שיחה שהופכת את החיים למאושרים. אשרי מי שמתבודד וחווה את האלוקים כל יום מחדש.

 

[חנה גונן]

זיסער כל אחד לפי דרכו

יש כאלה שחשים צורך לקבוע עתים מיוחדות לתפילה אבל אני סבורה שהאוהב את אלוהים בכל ללבבו יתהלך תמיד בהרגשה שהוא חי כאשר כל תנועה וכל מילה שלו מופנית תמיד כלפי אלוהים.עצם קיומנו והשתדלותנו לעשות את הטוב הם הם התפילה האמיתית והכנה ביותר,אדם אינו חייב להדר במיצוות כדי לחוש את אלוהים,הוא בתוכנו. שלך חנה גונן

 

[למעלה מן הזמן]

נכון ולא נכון..

זה נכון שאדם ירא שמיים מרגיש את הקב"ה בכל מעשה ובכל עת והלוואי ובאמת נגיע לכזאת דרגה. אבל כן צריך את המצוות כדי להרגיש את אלוקים ולהתקרב אליו. בשביל זה הן קיימות אני יודעת שאם לא הייתי מצווה לא כל יום הייתי מתפללת כי לפעמים יש לך ימים של ירידות ומניעות למיניהן והיצר מנסה לשכנע אותך לעזוב ולא להתפלל ורק בגלל שאני יודעת שאני חייבת אני מרימה את עצמי ומשכנעת את עצמי לאזור כוחות ולהתפלל ולהתחזק. אי אפשר בלי המצוות. זה המעשים שמקשרים אותנו לה´. וזה נכון שנגיד אבותינו היו מקושרים לקב"ה בכל רמ"ח איבריהם ובכל מעשיהם ולכן לא הוצרכו לחיוב המצוות אבל מה אנשים כמונו שרחוקים מדרגה כזאת יכולים לעשות? איך נוכל להתקרב אם לא על ידי המעשים שמקשרים אותנו לקב"ה?..

 

[חנה גונן]

מסכימה איתך בענין חיוניות המיצוה

לשמירה על הליכוד היהודי הדתי והלאומי שהרי מה החזיק את עמנו במשך אלפים שנות גולה נוראות אם לא הדקדוק בכל מיצווה ומיצווה אבל אין טעם לדקדק בקוצו של יוד על תריג מיצוות, יש מיצוות כמו חגים,צום, ברית מילה שהן חיוניות בעיני אבל יש גם אחרות שאי עשיתן אינה בבחינת יהרג,אי עשיתן אינה מפחיתה מיהדותו של אדם,העיקר הרצון והאמונה. שלך חנה גונן

 

[בהילוך איטי]

התורה אומרת- הקב"ה אומר

בס"ד כתוב בתורה: "וננתי לפנכם היום את המוות ואת הרע, את הטוב ואת החיים, ובחרת בחיים". שמעתי פעם בשיעור :"זהו פסוק שמהווה סטירה לכל המדומיינים למניהם" דוגמא למדיומיין המצוי.1.:"עושה קידוש על הכוס, ואחר כך מקדש על האוטו{ח"ו} ונוסע." דוגמא.2.:"קורא פרק תהילים. אחר כך עושה תהילות, בעל מלחמות." {המבין יבין} דוגמא.3.:פלוני אומר:"אני שומר מסורת ח"ו לא מזלזל." מסורת פירוש: "לוקח מסור ומנסר הההההכל ח"ו." מצטער אם המסר היה קצת בוטה אבל זה מה שתורתנו הקדושה אומרת זאת אומרת שזה מה שבורא עולם, אלוקים, קב"ה, אומר ורוצה מאיתנו. אי אפשר לקחת תת´ורה הקדושה ולראות, רגע זה מתאים לי, זה לא מתאים לי. זאת אומרת שיש 2 דרכים בחיים או טוב גמור או רע גמור. או קיום של כל המצוות הדרך של הברכה או אי קיום של אף מצווה הדרך של הקללה. נשאלה שאלה באותו שיעור : "רגע, זאת אומרת שברגע שסטייה קטנה מהברכה זה כבר קללה?" תשובה: "כמובן, זוהי כוחה של ההשתדלות." כמובן שאי אפשר להיות מושלם הרי לאנשים שחוזרים בתשובה זה יותר קשה כי מה אתמול לא קיים\ה כלום היום הכל? אז זוהי ההשתדלות, אדם ישתדל לעשות מה שהוא יודע ויכול בכל כוחו ויבקש מהקב"ה שיזכהו להתחזק עוד קצת, ויתן לו כח לעשות עוד משהו קטן. אבל אי אפשר להגיד באדישות יתר: "אין טעם לדקדק בקוצו של יוד על תריג מיצוות, יש מיצוות כמו חגים,צום, ברית מילה שהן חיוניות בעיני אבל יש גם אחרות שאי עשיתן אינה בבחינת יהרג" נכון שהרצון והאמונה הם דברים מאוד חשובים ובסיס חשוב אבל אדם גם יכול להיות מאמין ולא לקיים אף מצווה. ונשאל את עצמנו האם זה רצון השם? האם בשביל זה נברא העולם בשביל שנאמין ונצום ביום כיפור?

 

[חנה גונן]

אינני יודעת איך ראית בתגובתי אדישות

טוב בעיני אדם עם אמונה מאשר אדם גם לא מקיים מיצוות וגם לא מאמין שלך.את כל מה שכתבתי כתבי דוקא מתוך דאגה עמוקה כיון ש מיום ליום גוברת פריצת גדר חמורה דוקא במיצוות שצינתי,אנשים צמים פחות,אנשים כבר אינם מלים את בניהם בכל מיני תירוצים מודרנים,לפני שדורשים דקדוק יש להשתדל לשמור על הגחלת. שלך חנה גונן

 

[אלברט פירות]

המצוות לא נועדו לשמור

על הליכוד הדתי והלאומי, אולי זה פירוש שלך... המצוות הן רצונו של ה´ יתברך. אור א"ס הצטמצם לעולמנו הגשמי, ובכך זכינו לטובו ולאורו. בעצם קיום המצוות זכינו להתחבר לשלם, ולא ניתן לחלק מצוות לחיוניות או לא חיוניות, כי לא ניתן להגדיר "חיונית" הכל פירושים זולים של האדם שנאמר "ולא דרכיכם דרכי". בפרקי אבות תמצאי "הווי זהיר במצווה קלה כחמורה שהרי אינך יודע מתן שכרן לעתיד לבוא". צריך להבין, שיש לך רצון (אגו) ויש לו יתברך רצון. כל עוד את מסווגת חיוני ולא חיוני, האגו שולט. אבל "עשה רצונך רצונו" זהו ביטול האגו והתמסרות לרצון האלוקי. יאללה, לארוחה, צום קל!

 

[JFK3]

עצה מעשית

שלום סיון רציתי לתת לך עצה מעשית בכדי שתוכלי לפתוח את ליבך ופיך לבורא עולם. מאחר ורבנו ידע וצפה את הקושי הטמון בקיום עצת ההתבודדות הוא הורה לתלמידו רבי נתן לעשות מהתורות שלו תפילות. כך יצא לעולם החיבור הנפלא ליקוטי תפילות בו מרוכזות מאות תפילות בלשון עמימית הבוקעות מלב נישבר ושוות לכל נפש. עצתי מנסיון להתחיל בהתבודדות באמירת תפילה או שניים מ"ליקוטי תפילות" ולאחר מכן בהדרגה להוסיף דיבורים. התפילות מיוסדות על עיקרון של שלושה שלבים: 1. הודיה לבורא עולם על ההטבה כלפנו 2. בקשת מחילה וסליחה על מעשנו. 3. תפילה ובקשה של צרכים רוחניים ולבסוף גשמיים. נסי ליישם את העצה ותראי הצלחה ב"ה. JFK נ.ב אשמח לשמוע עם עצה סייעה לך

 

[רוחלע19]

אם מותר לי לענות...

סיון היקרה א. לדעתי התבודדות בהחלט מיועדת גם לנשים. חכמינו כשבאים להסביר למה נשים מחויבות במצות מזוזה, הם מנמקים את זה: על מצות מזוזה יש ברכה בתורה "למען ירבו ימיכם ובני בניכם" ולכן, גם נשים זקוקות לברכה הזו. התבודדות שהיא אמצעי להתקרב להשם יתברך, בודאי גם לנשים יש צורך בזה ב. לגבי שאלתך מה יש לדבר שעה שלימה? זו שאלה שיש יותר לכוון למשפיע או לרבנית. אבל לעניית דעתי, בהתחלה יש להתחיל רק חמש דקות. ולדבר מה שיש לך על הלב. לומר לו איך את מרגישה בהתקרבות שלך אליו. מה את רוצה שהוא יתן לך. דברים קטנים ופשוטים. אין צורך להתחיל בדברים גדולים ובהרבה זמן. אם תתמדי בזה, כי לפעמים זקוקים לזה קצת עקשנות, צריכים להתנתק מן היום יומי. ואז החמש דקות יהפכו לרבע שעה,ואח"כ חצי שעה. וכך הלאה. ואז תתחילי להרגיש המתיקות של הדבר!!! נקודה נוספת: אפשרי לחזור על הדברים שדברו אתמול. רק ליזהר שזה לא יהפוך למשהו שחוק כמו טייפ החוזר על עצמו. להשתדל לדבר עם כל האמת שבקרבך. שלך רוחלע

 

[רוחלע19]

אם כבר הזכרתי מזוזה...

הלשון בתלמוד בנימוק לחייב נשים במזוזה הוא: "גברי בעי חיי, נשי לא בעי חיי?" בלשון תמיהה. וכי רק אנשים צריכים לחיות? נשים לא צריכים??? אם היו קוראים הלשון הזה בפשטות בלי הניגון של התמיה, היה יוצא חלילה גברים צריכים לחיות ואילו חלילה נשים ... יוצא שבכח הנגינה שיש פה, זה נותן החיים לנשים... מזה נובע הפתגם "נשים חיות בכח הנגינה"!!! זה מזכיר סיפור: יהודי דיבר פעם סרה על ראש הקהל התקיף. ראש הקהל עלה לרב העיר ואיים אם היהודי לא יתנצל לפניו בפני כל הקהל, הוא יהפוך את העיירה... רב העיר שלא רצה לגרום לשערוריה בעיר, קרא אליו את אותו יהודי והזהיר אותו להתנצל בשבת לפני ראש הקהל בעת הקריאה בבית הכנסת. שאל אותו היהודי: איך מתנצלים? ענה לו הרב: תגיד שמה שאמרת עליו לא נכון. הסכים היהודי לבקשת הרב. בשבת בעת קריאת התורה לפני כל הקהל, עלה היהודי על הבימה ואמר: "רבותי, אמרתי על ראש הקהל שהוא גנב גזלן עוכר ישראל ועוד ועוד, זה לא נכון????....

 

[פראזניק]

התבודדות, מה ולמי..

היות ונשים חייבות לעבוד את ה´ בדיוק כגברים, והיות ונשים אף קרובות לה´ יותר מעצם טבעם. הרי שעצת ההתבודדות מיועדת עבורם באותה מידה. רבי נתן אומר, שכאשר לאדם אין דיבורים לדבר בהתבודדות, כאשר הוא מרגיש חסום ואין לו מה לומר, שיאמר את זה... אני מכיר בחור מסוים, שישב פעם בציון לילה שלם וחזר על המילים "רבונו של עולם, תן לי דיבורים, אין לי דיבורים", משום שכך אומר רבי נתן... שאלתי אותו איך היה לו הכוח, אז הוא אמר "אם לי אין דיבורים, זה לא משום שאין לי מה לומר, אלא משום שאיני מצליח לומר, שיקח ה´ את דיבורי ויהפכם לתודות, לבקשות, לתפילות"... אין זו שאלה מוזרה כלל וכלל, שאלי את כל העושים התבודדות, בטוחני שאין ולו אחד שיאמר שתמיד היו לו דיבורים, פעמים רבות מאד אין דיבורים, ואז תפקידנו הוא ללכת בתמימות ופשיטות ולומר פשוט "אבא, אין לי דיבורים, תן לי דיבורים"... אין מקום מיוחד להתבודדות, כל מקום וכל שעה כשרים לפני הבורא לעשיית התבודדות, אלא שההתבודדות במקום שהוא "חוץ לישוב", עדיפה כפי שאמר רבי נחמן, אך באותה מידה ניתן לעשות התבודדות בין אנשים, או לפני השינה תחת השמיכה, או בכל מקום אחר. אני חושב, שההתבודדות הטובה ביותר שהיתה לי אי פעם, הייתה דווקא כשבררתי אורז במטבח באומן, בחג השבועות אחר הצהרים

... לעומת זאת, רבינו דיבר הרבה על זמן מיוחד להתבודדות, אך בשום אופן לא להגביל את ההתבודדות, שהיא בעצם שיחה ביננו לבין הבורא, רק לשעה זו, שאז היא הופכת לעוד תפילה מסדר התפילות... מעבר לשעה הקבועה שאדם צריך (עד כמה שביכלתו) לקבוע להתבודדות, אפשר וצריך לדבר ולשוחח עם הבורא בכל עת וזמן, על כל דבר ודבר, על כל נפילה ועליה ואפילו על כפתור שנפל, כמו שאומר רבינו. וכמו שכתבו כאן כבר, קשה לרוץ מיד לקבוע שעה התבודדות, ע"כ נתחיל עם כמה דקות ו"כשנתרגל", נוסיף להם עוד כמה ועוד כמה עד שנגיע לסדר קבוע של שעה. התבודדות היא מעלה עליונה וגדולה מן הכל רק להזכיר באתי: בתחילה, לא היה נוסח תפילה קבוע לשלשת תפילות היום יום, היה אדם עומד לתפילה, מתפלל את אשר על ליבו ומסיים, כאשר ראו חז"ל שאנשים מזלזלים בזה, סידרו את סדר התפילה. רבינו ביקש להוסיף על סדרי התפילות סדר נוסף, בו נבקש בלשונינו, תפילות המיוחדות לנו, למצבינו העכשווי, תפילות בהם יהיה לנו הרגש רב יותר משום שיצאו מפינו, מליבנו, במילותינו אנו. רבינו גם ביקש ליצור קשר אמיתי, עמוק וישיר יותר בינינו ובין בוראינו. אז בקיצור... התבודדות כבר עשית? ))))

 

[למעלה מן הזמן]

תודה רבה רבה רבה!!!!!!!!!!!

על כל התשובות המקסימות שעניתם לי! הן באמת עזרו לי..זאת אומרת עוד לא עזרו בפועל אבל לפחות בהבנה.. אני באמת אשתדל לזכור את כל הדברים שאמרתם וכמובן גם ליישם אותם. אני חושבת שהמקום שבאמת הכי עדיף זה יזה שדה או מקום מבודד כי שם אתה יכל להרגיש חופשי מעיניהם של אחרים. אני יודעת שהרבה פעמים כשאני מתפללת בציבור התפילה שלי היא מאוד שונה מתפילה שבה אני נמצאת רק אני והקב"ה לבד באין רואה.. ואם לא איכפת לכם אז יש לי עוד שאלה קטנה- האם צריך לדבר בקול או שמספיק רק לדבר במחשבה? בדיוק קראתי סיפור על רבי נחמן שהיה חולה פעם אחת ונכדו הקטן בא אליו ורבי נחמן ביקש ממנו שיתפלל עליו שיבריא. אז הנכד ביקש פדיון בעבור התפילה והתפלל- "ה´, ה´, תעשה בבקשה שסבא יהיה בריא..." כמה חסידים החלו לצחוק, אבל הרבי אמר : " כך צריכה להיות התפילה האמיתית, להתפלל כמו ילד קטן המבקש דבר מה מאביו."

 

[בהילוך איטי]

התשובה בשאלה )

"ה´, ה´, תעשה בבקשה שסבא יהיה בריא..." "אבל הרבי אמר : " כך צריכה להיות התפילה האמיתית, להתפלל כמו ילד קטן המבקש דבר מה מאביו." זאת אומרת צריך לדבר. הרב שלי שאל אותי לפני זמן מה: הרב: "התקשרת היום לאבא?" אני: "לא הוא התקשר אליי ודיברנו". הרב: "לא, לאבא לאבא שבשמיים התקשרת, דיברת היום עם אבא?" אני: "אהה עוד לא." הרב: "תדבר עם אבא, תדבר עם אבא כל הזמן תדבר, מילים, תגיד שאתה לא יודע איך להתנהג בעבודתו יתברך ושילמד\ידריך\יכוון אותך, יעזור לך לעבוד אותו ." לא זוכר מילה במילה אבל על זו הדרך פחות או יותר. אין לי מה להוסיף אני חושב שכל העולם נמצא במס המילים הנ"ל.

 

[למעלה מן הזמן]

נכון בהחלט..

תודה רבה על התשובה! אבל אני מרגישה שבשביל לדבר עם הקב"ה אני חייבת להיות טהורה זאת אומרת אני פשוט מרגישה שכמו שאני עכשיו עם כל הירידות שיש לי אני פשוט לא ראויה לבוא ולדבר ככה לפני בורא עולם.. איזו זכות יש לי? מה פתאם עכשיו כשרע לי אני אתחיל לדבר איתו..זו איזו צביעות..אני לא אומרת שאני רוצה לעשות את זה רק בגלל שרע לי..אבל כרגע זה המצב ואני פשוט מרגישה שאני לא יכולה סתם ככה לבוא אליו ולדבר איתו כאילו כל שאר הרגעים שאני חוטאת בהם הם כלום.. אני לא רוצה לתת לעצמי לשכוח שאני לא בסדר כי אני רוצה לשנות את זה..אבל מצד שני איך אפשר לצאת ממצב רע בלי תפילה? אני יודעת שאני נשמעת כזאת מתוסבכת..זה באמת קצת נכון..אני פשוט איכשהו מנסה לנסח את מה שאני באמת מרגישה וזה לא כל כך קל.. אני יודעת שבעצם כבר עניתם לי על השאלה הזאת בתשובות שכתבתם מקודם.. אבל כנראה שמה ששאלתי עכשיו זה משהו יותר כללי.. - מה רבי נחמן אומר על היחס שהאדם צריך לתת לחטאים שלו? זאת אומרת איך האדם צריך להתייחס לעצמו לאחר שהוא עושה משהו רע? שבע"ה ניפגש מחר בבית המקדש..

 

[ה י ה ו ד י]

אמר סבא ....

מה זה חסיד מטוגן ?(רבינו הקדוש אמר שהוא אוהב חסידים מטוגנים ...) שעובר עליו מה שעובר עליו , כל מיני ירידות וצרות והוא עדיין מבקש עזרה ... אז עכשיו את יודעת מה להרגיש בקשר לשאלתך , "רבינו אוהב חסידים מטוגנים !! רבינו אוהב אותך !! על החטאים ראוי להצטער אולם רבינו אמר על זה " שעה אחת ביום...ושאר היום , יהיה בשמחה !!"

 

[פראזניק]

"חסיד מטוגן"...

שלא תחשבו שמישהו רוצה לטגן אותכם)) רבנו אמר שיש שלשה כתות של חסידים: אחת, שבאה לחטוף שיריים, השניה, שבאה לשמוע תורה, השלישית והחשובה ש"אפויה" בליבו והוא אפוי בליבם. חסיד "מטוגן", הוא חסיד שמבוטל לרבינו בתכלית הביטול. ו"סבא": תלמידי רבי ישראל דב אודסר, קראו לו "סבא".