לדבר אימוץ עם ילדים בגילאי 6-8

[דיאנה*]

לדבר אימוץ עם ילדים בגילאי 6-8../images/Emo63.gif

העליתי מאמר נוסף למאמרי הפורום. מדובר בתרגום של מאמר שמופיע בכתב העת המקוון adoptive families. חשבתי שהדברים רלוונטים גם בהקשר של דיונים שהתקיימו כאן טרם פרוץ החופשה וגם לקבוצה רחבה של משתתפים שילדיהם כבר מצויים בשלב זה או מתקדמים אליו בצעדים קלילים. מפאת השעה המאוחרת והשיעולים של פיצי לא הספקתי לתרגם הכל מבטיחה לתקן את המעוות בסוף השבוע הבא. בינתיים הייתי מאוד שמחה לשמוע את דעתכם על הדברים. רלוונטי? מסייע? מבהיר משהו? מסכימים? חולקים? מעוניינים בהרחבה בנושא מסויים? מבטיחה לכתוב בהמשך את דעתי האישית על הדברים. להת'.

 

[יסמין@]

מאמר מעניין

וכדאי לתרגם את כולו. יש שם כמה רעיונות חשובים, למשל על הדרכים השונות להעביר לילדים את המסר שאימוץ היא דרך טובה להקים משפחה ויחס חיובי למולידים (היא כותבת: שהם "אנשים טובים ואוהבים", וכמובן אם את מתרגמת את זה ורוצה להיות נאמנה למקור כך תכתבי, אבל יש לי מה לומר על הנושא). והערה לשונית: במקום "אימוץ הוא לתמיד והוא אינו רוורסבילי", נראה לי שעדיף: "ובלתי הפיך". ותרגמתי קטע שמצא חן בעיניי, את כמובן יכולה לתרגם אותו בצורה שונה אם התרגום לא נראה לך (שיניתי מעט משום שלא חשבתי שכדאי לכתוב את ראשי התיבות בעברית): לספר, להתעלם, לשמור על פרטיות ----------------------------------- מילים אלו יכולות לעזור לילדים לזכור שהם יכולים לבחור במי הם רוצים או לא רוצים לשתף במידע אישי. למשל, אם חבר/ה ללימודים שואל/ת: "למה האימא האמיתית שלך ויתרה עליך?" הילדים ידעו שהם יכולים לבחור בין האפשרויות הללו: לספר: "האישה שילדה אותי לא יכלה לטפל בי" להתעלם: ולא להשיב, לשנות את הנושא לשמור על הפרטיות: "זה נושא פרטי". והערה לגבי המאמר עצמו, ואני מתייחסת דווקא לקטעים שתרגמת: בפיסקה אחת, המתחילה ב"גיל זה סביר שילדך" - מדובר על הסקרנות של ילדים *אחרים* בנוגע לסיפור האימוץ ועל האפשרות לשאלות בוטות מצידם. והעצה היא לצייד את הילדים בתשובות מוכנות. בפיסקה הבאה, המתחילה ב"ההבנה מדוע" וכו' - מדובר על נושא אחר: השאלות שילדים שאומצו שואלים את הוריהם, השיחות שראוי לקיים בנושא וכו' וכו'. לדעתי, המחברת לא הדגישה מספיק את ההבחנה בין שני הנושאים, ושלא בהכרח אותן תשובות שההורים נותנים לילדיהם הן התשובות המתאימות לשאלות של חברים לכיתה. אמנם אח"כ היא כותבת קטע קטן, שאותו תרגמתי, המדגים שצריך להבהיר לילדים שיש להם אפשרות לכמה תגובות אפשריות לשאלות של חבריהם לכיתה, אבל בכל זאת עצם העובדה שהיא כתבה בשתי פיסקאות עוקבות על שני נושאים שונים קצת מטשטשת את ההבדלים המתבקשים.

 

[יסמין@]

ועוד הערה

תוכנית וגם מבנית: בפתיחה היא מדברת על התפתחות הילדים שאומצו שגורמת לכך שיתחילו לשאול ולבדוק את מקומם בעולם. הפיסקה הבאה מתחילה בילדים שאומצו ובתובנות החדשות שלהן ("בגיל זה סביר שילדך יבין כי מרבית הילדים לא אומצו לחיק משפחותיהם") אולם ממשיכה בנושא חדש: הסקרנות של החברים לכיתה ושאלותיהם הבוטות. כלומר, באותה פיסקה יש 2 נושאים שונים. והפיסקה הבאה חוזרת לילדים שאומצו ולשאלותיהם. בקיצור, קצת בלגאן וחוסר עקביות. חבל שהמחברת לא הקדישה לכל נושא חלק נפרד מהמאמר.

 

[משתפרת]

שווה קריאה.

בין מאמרי הפורום יש מאמר על שלבים שונים שעוברים הילדים (מצרפת קישור). המאמר הנוכחי מרחיב את המידע לגבי הגיל הספציפי הזה. בגיל הרך אימוץ זו עוד מילה. אם אנחנו מעבירים אותה באוירה פתוחה וחיובית- זו התחלה נכונה. בגיל תחילת בית הספר הילדים מתחילים לתפוס את הבעייתיות שבנושא. כל העצות שניתנו במאמר לגבי השיחה עם הילדים, לגבי ההכנה שלהם לשאלות הסביבה- נראו לי טבעיות, זאת אומרת שבמשפחה שהשיחה בה פתוחה- כך יקרה. יש במאמר המקורי עוד כמה קטעים, שעליהם יש לי מה לומר. אחכה עד להמשך התרגום.

 

[דיאנה*]

מסכימה

כותבת המאמר לא המציאה את הפניצילין ובכ"ז חושבת שהוא מצליח לחדד עוד איזה נקודה או שתיים שכבר דיברנו עליה כמו: * העובדה שהשאלות שנשמעות לפעמים בוטות הן חלק מן השלב ההתפתחותי ואינן מגיעות ממקום רע - כשהן נשאלות על ידי הילדים שלנו, או על ידי חבריהן. * הצורך במתן ביטוי למגוון של רגשות ובמתן תשובות הולמות. מסכימה איתך מאוד שמרבית הדברים נראים טבעיים. בעיני זהו סימן לכך שהדברים גם טובים. לי אישית הדברים עוזרים קצת לארגן את המחשבות, לבסס עוד טיפה רעיונות קודמים וגם להתמודד ולהתווכח מעט עם רעיונות שעוד לא אימצתי אותם. חושבת שההכנה שמדובר עליה כאן היא לא דווקא לקראת תגובה לשאלות של הסביבה אלא בעיקר לקראת צמיחה בריאה וטובה של הילד. השאלות הן טבעיות ועולות אצל מרבית הילדים בצורה כזו או אחרת. תשובה טובה, דיאלוג מתמשך ומתן אפשרות להביע רגשות יכולים להגביר את הסיכוי לכך שהילד יגדל משוחרר מתחושות של שונה=שווה פחות. רגשות שלא מדברים עליהם לא נעלמים. הם רק לא מקבלים תשובה. פחות חשוב לי ונדמה לי שגם למחברת, איך נענה לסביבה. יש מגוון דרכים לענות לסביבה. מאוד חשובות התשובות שהילד לומד לתת לעצמו.

 

[משתפרת]

תשובות חשובות מאד

בשלבים הראשונים שאחרי האימוץ ישנה הרגשה שהיינו כך מאז ומתמיד. בעצם בכל שלב אנחנו מרגישים שנועדנו להיות משפחה. לפעמים זה מביא את האנשים למין הרגשה שזהו, אנחנו משפחה רגילה, ובתור שכזו- אין טעם לחפור עמוק מדי בנושא האימוץ. ואז אם לא מדברים במשפחה- יכול להווצר מצב שבהמשך כבר לא נוח להתחיל לדבר, או לחשוב. חשוב שקודם כל תהיינה לנו, ההורים, תשובות לשאלות. כשאנחנו מודעים לשאלות האפשריות (וכאן החשיבות של קבוצת תמיכה, כגון כמה חברים מאמצים או פורום) שעוזרת להעלות דברים למודעות, ומציעה תשובות שונות לשאלות. וממתינה לסוף השבוע בו נקבל את התרגום של שאר הקטעים בדף המאמר. יש ביניהם התייחסות לשונות אתנית בין הילד להוריו, והתייחסות להורים הביולוגיים. בשני המקרים הגישה נכונה, אבל ההדגשה (לטעמי) חזקה מדי.