איש עלום תווי פניו לא נראים קולו מרטיט נימי נפשי מילותיו ממיסות מרככות.. נפש תאומה מוצאת דרכה במבוכיי נושקת צלקות נוגעת בכוויות מציפה תקוות נשכחות איש יקר כמה רוצה אני לגעת בשפתייך לטעום מרקם עורך למלא ריאותיי בריחך לנשק את שיאיך בוא אלי.
אין לי בלקסיקון מילים גבוהות וארוכות כמו שיש לך... רק מילים פשוטות להביע את מה שיש בי. כמו שאמרת. זו שירה אישית כנה. נטו. בלי ציפויים מיותרים. זה הסגנון שלי