לגלות או לא לגלות
לפינה בלב ולכל חברי הפורום שלום . בשאלה האם להסתיר את עובדת מחלת הסוכרת או לגלות אותה ברבים בוודאי כולכם התעסקתם או מתעסקים מרגע גילוי המחלה . אני דוגל ברעיון שהקהילות שבהם אתה מתפקד ביום יום צריכות לדעת על מצב זה . אני חי עם הסוכרת כבר 23 שנים ואוכל לתת דוגמאות מהעבר על איך השפיע עלי חוסר הגילוי. כשלמדתי שנתיים בבית ספר להנדסיים החלטתי לא לספר ויהי מה .בחודשים הראשונים הייתי כמו כולם והצלחתי לשמור על סודיות אבל אז נוכחתי שאני צריך להמציא סיבות תירוצים וגם שקרים כדי לשמור על הסוד, וזה השאיר אותי חסר עוצמה במיוחד שמצאתי את עצמי מספר שקרים כשאני נחשב לאדם ישר. האנשים שמסביבי הרגישו שמשהו בי שונה וראיתי שהשאלות שלהם נהפכו לניסיון לתפוס אותי בשקר וכדי לשמור על הסוד המצאתי שקרים יותר ויותר חזקים . המחיר הכבד ששילמתי מהסודיות הזאת נבעה יותר מאוחר בחוסר הצלחה שלי בלימודים. במקום להצטרף לקבוצת תמיכה שמכינה שעורי בית , בתת ההכרה רצה לה המחשבה הזדונית שאם אני אהיה בקבוצת תמיכה איך אני אתחמק מהשאלות החקרניות שבודאי יגיעו. וכך מנעתי מעצמי מלהיצרף לקבוצה כזאת עד שראיתי שההישגים שלי בלימודים יורדים והיה רגע שקלטתי שאני גורם נזק לעצמי בגלל החשש לספר ואז הצטרפתי לקבוצת תמיכה ואכן השאלה החקרנית באה וסיפרתי כל מה שצריך וצצו שאלות חדשות שעל כולן עניתי בצורה עניינית וישירה .כשאתה בטוח בעצמך ולא עושה עניין מהסוכרת בעצמך אנשים מגיבים אליך בפליאה "מה זה מה שהסתרת ,אין מה להתבייש " ועוברים הלאה . מאז אני אמנם לא רץ ומפרסם ברחובות שאני חולה סוכרת אבל כל הסובבים אותי יודעים על מצבי. אני לא מתבייש בעובדה שיש לי סוכרת כמו שאנשים אחרים לא מתביישים שיש להם אוזניים או עיניים או רגליים . לי יש מה שלאחרים יש פלוס הסוכרת. קוראים לי אלטמן מוטי ויש לי סוכרת. נ.ב. לפינה בלב את במצב עדין אני ממליץ לך לספר לסובבים אותך לגבי הסוכרת שאם יקרה משהוא לך ולא תוכלי להעביר את הידיעה הזאת לצוות המטפל, שיהיו אנשים מסביבך שידעו בדיוק את מצבך הבריאותי כדי שימסרו את הפרטים המלאים והמדויקים לצוות הרפואי וזה ימנע סיבוכים מיותרים לך ולתינוקך. מאחל לך לידה קלה ומזל טוב.
לפינה בלב ולכל חברי הפורום שלום . בשאלה האם להסתיר את עובדת מחלת הסוכרת או לגלות אותה ברבים בוודאי כולכם התעסקתם או מתעסקים מרגע גילוי המחלה . אני דוגל ברעיון שהקהילות שבהם אתה מתפקד ביום יום צריכות לדעת על מצב זה . אני חי עם הסוכרת כבר 23 שנים ואוכל לתת דוגמאות מהעבר על איך השפיע עלי חוסר הגילוי. כשלמדתי שנתיים בבית ספר להנדסיים החלטתי לא לספר ויהי מה .בחודשים הראשונים הייתי כמו כולם והצלחתי לשמור על סודיות אבל אז נוכחתי שאני צריך להמציא סיבות תירוצים וגם שקרים כדי לשמור על הסוד, וזה השאיר אותי חסר עוצמה במיוחד שמצאתי את עצמי מספר שקרים כשאני נחשב לאדם ישר. האנשים שמסביבי הרגישו שמשהו בי שונה וראיתי שהשאלות שלהם נהפכו לניסיון לתפוס אותי בשקר וכדי לשמור על הסוד המצאתי שקרים יותר ויותר חזקים . המחיר הכבד ששילמתי מהסודיות הזאת נבעה יותר מאוחר בחוסר הצלחה שלי בלימודים. במקום להצטרף לקבוצת תמיכה שמכינה שעורי בית , בתת ההכרה רצה לה המחשבה הזדונית שאם אני אהיה בקבוצת תמיכה איך אני אתחמק מהשאלות החקרניות שבודאי יגיעו. וכך מנעתי מעצמי מלהיצרף לקבוצה כזאת עד שראיתי שההישגים שלי בלימודים יורדים והיה רגע שקלטתי שאני גורם נזק לעצמי בגלל החשש לספר ואז הצטרפתי לקבוצת תמיכה ואכן השאלה החקרנית באה וסיפרתי כל מה שצריך וצצו שאלות חדשות שעל כולן עניתי בצורה עניינית וישירה .כשאתה בטוח בעצמך ולא עושה עניין מהסוכרת בעצמך אנשים מגיבים אליך בפליאה "מה זה מה שהסתרת ,אין מה להתבייש " ועוברים הלאה . מאז אני אמנם לא רץ ומפרסם ברחובות שאני חולה סוכרת אבל כל הסובבים אותי יודעים על מצבי. אני לא מתבייש בעובדה שיש לי סוכרת כמו שאנשים אחרים לא מתביישים שיש להם אוזניים או עיניים או רגליים . לי יש מה שלאחרים יש פלוס הסוכרת. קוראים לי אלטמן מוטי ויש לי סוכרת. נ.ב. לפינה בלב את במצב עדין אני ממליץ לך לספר לסובבים אותך לגבי הסוכרת שאם יקרה משהוא לך ולא תוכלי להעביר את הידיעה הזאת לצוות המטפל, שיהיו אנשים מסביבך שידעו בדיוק את מצבך הבריאותי כדי שימסרו את הפרטים המלאים והמדויקים לצוות הרפואי וזה ימנע סיבוכים מיותרים לך ולתינוקך. מאחל לך לידה קלה ומזל טוב.
