לגיטימי או לא כ"כ?
טוב אז נתחיל בזה שהייתי כותבת פה פעם די הרבה ואחרי זה עשיתי הפסקה. בסופו של דבר פתחתי משתמש חדש. אני והחייל עוד מעט שנתיים ומתוחם שנה ושלוש הוא בצבא. היחסים שלנו נפלאים כשהוא חוזר הביתה. אני מרגישה הכי טוב בעולם, מאוהבת עד אין סוף. הבעיה מתחילה כשהוא עוזב. בזמן האחרון עולות לי מחשבות על פרידה. אני מרגישה בודדה כשהוא לא פה, כאילו אני חיה מסופ"ש לסופ"ש. כשהוא חוזר לצבא אני הופכת לעצבנית מתוך ענייני "כבוד". למשל, שכשהוא בצבא הוא מדבר איתי שונה לגמרי מאשר כשהוא בבית, צורת הדיבור משתנה. והכי גרוע, כשאני משחקת את עצמי אדישה, לא מתקשרת וכ"ו הוא מקסים וכשאני חוזרת להיות עצמי, להתקשר מדי פעם ולהגיד לו שאני אוהבת אותו הוא הופך שוב לקריר. אני לא יודעת מה לעשות עם זה, לדבר איתו על זה - מיותר. כי נעשו כבר מיליוני שיחות. וחוץ מזה אני חוששת שהבעיה אצלי, אם בכלל. מה דעתכן?
שבוע טוב לכולם.
טוב אז נתחיל בזה שהייתי כותבת פה פעם די הרבה ואחרי זה עשיתי הפסקה. בסופו של דבר פתחתי משתמש חדש. אני והחייל עוד מעט שנתיים ומתוחם שנה ושלוש הוא בצבא. היחסים שלנו נפלאים כשהוא חוזר הביתה. אני מרגישה הכי טוב בעולם, מאוהבת עד אין סוף. הבעיה מתחילה כשהוא עוזב. בזמן האחרון עולות לי מחשבות על פרידה. אני מרגישה בודדה כשהוא לא פה, כאילו אני חיה מסופ"ש לסופ"ש. כשהוא חוזר לצבא אני הופכת לעצבנית מתוך ענייני "כבוד". למשל, שכשהוא בצבא הוא מדבר איתי שונה לגמרי מאשר כשהוא בבית, צורת הדיבור משתנה. והכי גרוע, כשאני משחקת את עצמי אדישה, לא מתקשרת וכ"ו הוא מקסים וכשאני חוזרת להיות עצמי, להתקשר מדי פעם ולהגיד לו שאני אוהבת אותו הוא הופך שוב לקריר. אני לא יודעת מה לעשות עם זה, לדבר איתו על זה - מיותר. כי נעשו כבר מיליוני שיחות. וחוץ מזה אני חוששת שהבעיה אצלי, אם בכלל. מה דעתכן?
שבוע טוב לכולם.
