לגור עם ההורים

[behappy7]

לגור עם ההורים

אני בן 24 ועוד גר עם ההורים לצערי. יש לי בעיה שהחדר הפרטי שלי הוא כמו טיילת. לא דופקים בדלת, אני חוזר מהעבודה וישנים לי בחדר ועוד כל מיני סיטואציות מוזרות. כשאני מדבר עם ההורים שלי על זה אני מרגיש כאילו הם נעלבים שאני מגרש אותם מהחדר כי זה בכל זאת הבית שלהם וזה, בכל מקרה ביום שלמחרת כאילו לא אמרתי כלום וזה עדיין חוזר על עצמו. עוד מישהו נתקל בסיטואציה הזאת? האם הדבר הנכון הוא לסתום את הפה ולתת להם כבוד עד שאני עוזב את הבית, או לעשות מלחמות כדי שיתנו לי מינימום פרטיות?

 

[אדם לב ארי]

זה עניין אישי

ראוי ונהוג שהם יכבדו את הפרטיות שלך. האם אפשר לנעול את הדלת לחדר?

 

[בארבאבא]

עם כל הכבוד,זה האזור הפרטי שלך

החדר שלך זה המקום שאתה בורח אליו כשאתה רוצה שקט בית[ככה זה אצלי לפחות]. גם אמא שלי הייתה נכנסת לחדר בלי לדפוק בדלת,ובלי לבקש רשות. היו צעקות בעקבות זה,אבל בסוף היא למדה.אני אוהבת את הפרטיות שלי,ואני גם מכבדת פרטיות של אנשים.כמו שאני לא אכנס לחדר של ההורים שלי מבלי לבקש אישור[כשהם נמצאים שם,כמובן], אני מצפה לאותו יחס. זה לא חוסר כבוד,זה רצון טבעי לפרטיות.ומותר לך לבקש את זה,גם אם ההורים שלך עדיין משלמים על החשבונות.תתחיל לנעול את הדלת. אתה כבר בן 24,הם אמורים להבין לבד שאתה צריך פרטיות. ומי ישן אצלך בחדר?אחים?אין להם חדר משלהם?

 

[behappy7]

אין אחים בבית

אם אלו היו אחים קטנים לא נראה לי שהיתה בעיה. היום יצאתי לעבודה כשנעלתי את החדר והם נעלבו מזה. תאחלס זה אשמתי שנתתי למצב הזה להגיע, הייתי צריך להציב גבולות כבר מזמן.

 

[בארבאבא]

אתה לא צריך להאשים את עצמך

יש לנו לפעמים חשש מתגובות ההורים שלנו. ההורים שלך היו צריכים להבין לבד שנער בגיל ההתבגרות,צריך את הפרטיות שלו. תתחיל לנעול את הדלת,שיעלבו.לא יקרה כלום.. כבוד זה עניין הדדי.

 

[Purple Mushroom]

אתה כותב שזה כבר מצב בלתי נסבל.

תלחם בשקט, ותמיד תשלים עם ההורים שלך, תעשה להם כבוד, ותתחיל תהליך (כמו שאני התחלתי בגיל 24), שבסופו תצא מהבית (רצוי עם עבודה ביד), ותשלם שכירות ומחיה, כמו גדול.