לגוססי
ענה לי בבקשה על ארבע השאלות הבאות: א) האם לדעתך זכותה ואפילו חובתה של מדינת לאום לשמר ולקיים את היצירה התרבותית של הלאום שלה? ב) האם אתה מסכים שאורח החיים הדתי מהווה פאן ותיק, גדול, חשוב, ואקטואלי ביצירה והמחשבה היהודית לדורותיה, ולפיכך מהווה חלק מההיסטוריה והתרבות היהודית? ג) האם אתה מסכים איתי שהתרבות היהודית לאומית-חילונית (שאגב, קיימת בצורתה הנוכחית הרבה פחות מ-200 שנים; גם מנדלסון, גייגר ופרנקל קראו את התלמוד; גם דובנוב ואשר גרינברג שהיו חילונים קראו אותו, והיו מעורים בתרבות הזו. תרבות בה אין שום נגיעה בתלמוד ובמשנה, שמתבססת על הלאומיות המודרנית ומעריצה את קאנט ובזה לרמב"ם, היא מורשת של 100 השנים האחרונות) שהיא צעירה יותר, ופעמים רבות קרובה יותר לתרבות זרה (למשל, הפילהרמונית משמיעה גם מוצארט ובאך) שווה לתרבות הדתית ב"יהדותה", ואין לה מונופול על התרבות היהודית יותר משלתרבות הדתית יש? ד) האם אתה מכיר בזכותה של קבוצה לקבוע נורמות התנהגות בתחומה, במטרה לשמור על אופי מסויים של הקבוצה (כלומר, בביתך עשה מה שאתה רוצה, ברחוב תנהג לפי הנורמות)?
ענה לי בבקשה על ארבע השאלות הבאות: א) האם לדעתך זכותה ואפילו חובתה של מדינת לאום לשמר ולקיים את היצירה התרבותית של הלאום שלה? ב) האם אתה מסכים שאורח החיים הדתי מהווה פאן ותיק, גדול, חשוב, ואקטואלי ביצירה והמחשבה היהודית לדורותיה, ולפיכך מהווה חלק מההיסטוריה והתרבות היהודית? ג) האם אתה מסכים איתי שהתרבות היהודית לאומית-חילונית (שאגב, קיימת בצורתה הנוכחית הרבה פחות מ-200 שנים; גם מנדלסון, גייגר ופרנקל קראו את התלמוד; גם דובנוב ואשר גרינברג שהיו חילונים קראו אותו, והיו מעורים בתרבות הזו. תרבות בה אין שום נגיעה בתלמוד ובמשנה, שמתבססת על הלאומיות המודרנית ומעריצה את קאנט ובזה לרמב"ם, היא מורשת של 100 השנים האחרונות) שהיא צעירה יותר, ופעמים רבות קרובה יותר לתרבות זרה (למשל, הפילהרמונית משמיעה גם מוצארט ובאך) שווה לתרבות הדתית ב"יהדותה", ואין לה מונופול על התרבות היהודית יותר משלתרבות הדתית יש? ד) האם אתה מכיר בזכותה של קבוצה לקבוע נורמות התנהגות בתחומה, במטרה לשמור על אופי מסויים של הקבוצה (כלומר, בביתך עשה מה שאתה רוצה, ברחוב תנהג לפי הנורמות)?