והלאה וכאן
New member
לגדל ילדים לבד
המעט שהספקתי לקרוא ממה שהתפתח בשרשור העצוב הבוקר ובשרשור המחיקה, השאיר אותי עם עצבות. מעבר לחוסר היכולת לסנן, לא להגיב ולחוסר האמפתיה הבסיסית ביותר, נראה לי שיש כאן גם איזשהו חוסר הבנה. נפרדתי מאבי ילדיי לפני שלוש וחצי שנים. התגרשתי לפני שלוש שנים. אני מגדלת שני ילדים נפלאים. הצעיר היה בן 3 כשהתגרשנו. הבכור היה בן 5. אבא של הילדים שלי גר מאוד רחוק מפה. ובמקרה, בתקופה הזו גם עובד המון שעות. מאז שהוא הרחיק נדוד הוא מגיע פעם בשבועיים לביקור, ופעם בשבועיים לוקח אותם לחמשוש. לגדל ילדים לבד זה לתכנן את סדר היום השוטף בהתאם לסדר היום שלהם - לקום בבוקר ולהכין להם ארוחות לבית הספר, להעיר אותם, לארגן אותם ואת התיקים שלהם ולשלוח אותם להסעה בזמן. לדאוג שיהיה מי שיקבל אותם בבית בסוף יום הלימודים. עד השנה - הייתי גם נוסעת להביא את הצעיר מהגן, מספיקה לחזור הביתה לפני שהבכור חוזר מביה"ס. להיות בבית אחרי הצהרים. לשחק, לבשל, לדבר, לעשות כביסה, לפתור סכסוכים, לנקות, לצחוק, להכין ארוחת ערב, לקלח, לספר סיפור ולהשכיב לישון. לגדל ילדים לבד זה למצוא את עצמי יוצאת להליכה בחמש בבוקר (תאמינו לי - חשוך לגמרי בשעה הזו ורואים נפלא את הכוכבים), וגם זה רק כי למזלי אני גרה עם ההורים שלי, ואני יכולה להרשות לעצמי לפתוח את הדלת המפרידה בין שני חלקי הבית ולצאת. לגדל ילדים לבד זה בתשע, אחרי שהם נרדמים (סופסוף) להשלים את כל מטלות הבית שלא הספקתי לעשות, לשמר את הקשרים החברתיים שלי, לסדר את הבית סידור אחרון כדי שיהיה נעים לקום אליו בבוקר ולהרוויח עם עצמי עוד כוס קפה של לפני השינה. לגדל ילדים לבד זה לתהות מתי אספיק לעשות קניות, לשלם חשבון בדואר, להצטלם לרשיון הנהיגה, לעבור בבנק להפקיד צ'קים. להפעיל מערכת שיקולים שלמה - האם לצאת מוקדם מהעבודה או לנסוע עם הילדים. האם לבקש (או לקנות) עזרה ולנסוע לבד, או לנסוע עם הילדים. לגדל ילדים לבד זה להתמודד לבד יום-יום עם הדילמות הקטנות והגדולות של גידול הילדים. לגדל ילדים לבד זה לשמוח (מאוד) כשהמזונות מגיעים בזמן, לראות אותם נשאבים להם לאינספור דברים. זה לקנות להם את כל מה שהם צריכים, גם אם זה על חשבון דברים שלא אקנה לעצמי. לגדל ילדים לבד זה לעשות פשרה תעסוקתית. להבין שאני לא יכולה לעבוד במקום שבאמת תואם את הכישורים שלי, כי השעות לא יאפשרו לי לגדל אותם כמו שאני חושבת שנכון. בעניין הזה אני ארחיב ואומר, שיש לא מעט נשים שעושות את השיקול הזה גם כשהן חיות במערכת זוגית. עדיין - אם הית הלי אפשרות לעבוד לפחות יומיים ארוכים בשבוע, האפשרות שלי למצוא עבודה שיותר מתאימה ליכולות ולרצונות שלי היתה גדלה. לגדל ילדים זו עבודה קשה ויש לה רווח ענק. יסלחו לי כל האבות הנפלאים (ואני לא אומרת את זה בציניות. אני יודעת שיש כאלה ומאוד מעריכה אותם), אבל לגדל ילדים לבד זה עוד יותר קשה. החיים שלי יחסית קלים. אני גרה אצל ההורים שלי, כשמעבר לעזרה הכלכלית העצומה שבזה, הידיעה שאני יכולה להיעזר בהם מקלה עלי מאוד. אני לא נעזרת הרבה אבל הנוכחות שלהם והמוכנות שלהם לעזור היא נכס ענק עבורי. אני רוצה להזכיר לכל הצדקנים פה, שלהתגרש זו החלטה מאוד לא קלה. לשני בני הזוג. וזו החלטה שהיא תוצר של מערכת שיקולים אדירה - כלכליים, חברתיים, רגשיים. לשפוט אנשים שנמצאים בזוגיות על הזוגיות שלהם ועל הבחירות שלהם זה לא פעם קל, בעיקר בעיניים של מי שכבר היה שם ועשה את הצעד. אבל ראבאק - תרגיעו!
המעט שהספקתי לקרוא ממה שהתפתח בשרשור העצוב הבוקר ובשרשור המחיקה, השאיר אותי עם עצבות. מעבר לחוסר היכולת לסנן, לא להגיב ולחוסר האמפתיה הבסיסית ביותר, נראה לי שיש כאן גם איזשהו חוסר הבנה. נפרדתי מאבי ילדיי לפני שלוש וחצי שנים. התגרשתי לפני שלוש שנים. אני מגדלת שני ילדים נפלאים. הצעיר היה בן 3 כשהתגרשנו. הבכור היה בן 5. אבא של הילדים שלי גר מאוד רחוק מפה. ובמקרה, בתקופה הזו גם עובד המון שעות. מאז שהוא הרחיק נדוד הוא מגיע פעם בשבועיים לביקור, ופעם בשבועיים לוקח אותם לחמשוש. לגדל ילדים לבד זה לתכנן את סדר היום השוטף בהתאם לסדר היום שלהם - לקום בבוקר ולהכין להם ארוחות לבית הספר, להעיר אותם, לארגן אותם ואת התיקים שלהם ולשלוח אותם להסעה בזמן. לדאוג שיהיה מי שיקבל אותם בבית בסוף יום הלימודים. עד השנה - הייתי גם נוסעת להביא את הצעיר מהגן, מספיקה לחזור הביתה לפני שהבכור חוזר מביה"ס. להיות בבית אחרי הצהרים. לשחק, לבשל, לדבר, לעשות כביסה, לפתור סכסוכים, לנקות, לצחוק, להכין ארוחת ערב, לקלח, לספר סיפור ולהשכיב לישון. לגדל ילדים לבד זה למצוא את עצמי יוצאת להליכה בחמש בבוקר (תאמינו לי - חשוך לגמרי בשעה הזו ורואים נפלא את הכוכבים), וגם זה רק כי למזלי אני גרה עם ההורים שלי, ואני יכולה להרשות לעצמי לפתוח את הדלת המפרידה בין שני חלקי הבית ולצאת. לגדל ילדים לבד זה בתשע, אחרי שהם נרדמים (סופסוף) להשלים את כל מטלות הבית שלא הספקתי לעשות, לשמר את הקשרים החברתיים שלי, לסדר את הבית סידור אחרון כדי שיהיה נעים לקום אליו בבוקר ולהרוויח עם עצמי עוד כוס קפה של לפני השינה. לגדל ילדים לבד זה לתהות מתי אספיק לעשות קניות, לשלם חשבון בדואר, להצטלם לרשיון הנהיגה, לעבור בבנק להפקיד צ'קים. להפעיל מערכת שיקולים שלמה - האם לצאת מוקדם מהעבודה או לנסוע עם הילדים. האם לבקש (או לקנות) עזרה ולנסוע לבד, או לנסוע עם הילדים. לגדל ילדים לבד זה להתמודד לבד יום-יום עם הדילמות הקטנות והגדולות של גידול הילדים. לגדל ילדים לבד זה לשמוח (מאוד) כשהמזונות מגיעים בזמן, לראות אותם נשאבים להם לאינספור דברים. זה לקנות להם את כל מה שהם צריכים, גם אם זה על חשבון דברים שלא אקנה לעצמי. לגדל ילדים לבד זה לעשות פשרה תעסוקתית. להבין שאני לא יכולה לעבוד במקום שבאמת תואם את הכישורים שלי, כי השעות לא יאפשרו לי לגדל אותם כמו שאני חושבת שנכון. בעניין הזה אני ארחיב ואומר, שיש לא מעט נשים שעושות את השיקול הזה גם כשהן חיות במערכת זוגית. עדיין - אם הית הלי אפשרות לעבוד לפחות יומיים ארוכים בשבוע, האפשרות שלי למצוא עבודה שיותר מתאימה ליכולות ולרצונות שלי היתה גדלה. לגדל ילדים זו עבודה קשה ויש לה רווח ענק. יסלחו לי כל האבות הנפלאים (ואני לא אומרת את זה בציניות. אני יודעת שיש כאלה ומאוד מעריכה אותם), אבל לגדל ילדים לבד זה עוד יותר קשה. החיים שלי יחסית קלים. אני גרה אצל ההורים שלי, כשמעבר לעזרה הכלכלית העצומה שבזה, הידיעה שאני יכולה להיעזר בהם מקלה עלי מאוד. אני לא נעזרת הרבה אבל הנוכחות שלהם והמוכנות שלהם לעזור היא נכס ענק עבורי. אני רוצה להזכיר לכל הצדקנים פה, שלהתגרש זו החלטה מאוד לא קלה. לשני בני הזוג. וזו החלטה שהיא תוצר של מערכת שיקולים אדירה - כלכליים, חברתיים, רגשיים. לשפוט אנשים שנמצאים בזוגיות על הזוגיות שלהם ועל הבחירות שלהם זה לא פעם קל, בעיקר בעיניים של מי שכבר היה שם ועשה את הצעד. אבל ראבאק - תרגיעו!
