לגבי ליצן הכיתה

  • פותח הנושא polop
  • פורסם בתאריך

polop

New member
לגבי ליצן הכיתה

אז יצא לי עוד קצת לחשוב בעקבות ההודעה הזאת שכתבתי
ואני חושב שכן , יש לי קטע שאני צריך להיות "ליצן הכיתה " - לא במובן של הומור
אלא במובן - שאני תמיד צריך להכניס עיניין ותוכן לשיחה . אני תמיד זה שחייב לספר על עצמי.
אני תמיד זה שחייב להעלות רעיונות . אני תמיד זה שאמור להוביל את השיחה . תמיד העול הוא על הכתפיים שלי . תמיד הכדור נמצא במגרש שלי.

אז זה קורה

בגלל המשפחה (אנחנו כל המשפחה כאלו , ודווקא אני הכי פחות) ,
בגלל שאני באמת אוהב רק שיחות עם תוכן ומשתגע משיחות חולין שמתקיימות לאורך כל הפגישה ,
כי אני מרגיש מעין מחוייבות שכזו . ואני חושב שאדם שתקן הוא חסר נימוס !

מה עושים ? אשמח לקרוא בלינקים על תופעת ליצן הכיתה

אני חייב להודות שבשנים האחרונות אני מכיר אנשים שהם לא כאלו . אבל עדיין בבסיס אני מרגיש שרוב האנשים שתקנים . ואני זה שצריך ליום ולהכניס עיניין
 

polop

New member
תודה - אבל מה עושים בשביל לתפור את הבעיה :) ?

משום מה מתייחסים לזה רק לאל ילדים ..
מה עושים כדי לפתור את הבעיה ? (אני בן 31)
 

answer110

New member
אתה לא חיב להשתנות אם אתה מרגיש נוח עם עצמך.

ולא בהכרח נכנס למשבצת 'ליצן הכיתה ', אם אתה לא באמת כזה. ליצן הכיתה הוא מי שבד"כ מבטא את רגשותיו ומחשבותיו שלא בדרך הנכונה לו ביותר. למשל במצב קושי הוא יתלוצץ ויספר בדיחה , שתסווה את מצוקתו (גם בפניו לעיתים) ולא יעלה את נושא הבעיה באופן רציני בגלל קושי להתמודד. אתה לעומת זאת אומר שהעלאת רעיונות ונושאי שיחה עיניניים זה בראש מעייניך, אז למה בחרת דווקא בתיוג של "ליצן הכיתה"?

כמו כן לא ברור מהשאלה שלך הבחנה בין כמה דברים ולדעתי השאלה המרכזית היא האם כשאתה אומר "חוסר נימוס" אתה מתייחס להרגשתך כשאתה שותק (יכול להיות קשור ללחץ מהסביבה, מה חושבים עלי, לא נעים לי להיות חריג, מה יש להם שלי אין, פרשנות של שתיקה כיציאה מהמעגל החברתי, בטחון עצמי ...ועוד) או לאנשים אחרים בהם אתה נתקל והם שותקים ( יכול להיות קשור לאמפתיה, פרשנות של שתיקה כיציאה מהמעגל החברתי, הבנת צרכי האחר, יחסים בין אישיים ועוד....) ?
כלומר, האם ה"כדור נמצא בידיים שלך" כי אתה לוקח אותו (בגלל שאתה מרגיש לא נעים לשתוק בעצמך) או ש"מעבירים" לך אותו בלית ברירה(בגלל שאנשים אחרים שותקים)?

בנוסף, בהתייחס להודעה הקודמת המקושרת להיותך חייב להיות חריג/שונה, ולכך שלא קיים כרגע בעולמך מישהו קרוב לשתפו במחשבותיך - לעיתים כשאין חברים מרגישים כאילו כל העולם "נישא על כתיפינו" (ציטוט ממך) ולכן הלחץ להראות, להוביל, לקחת אחריות גדל - כי יש פחות מי שיאשר אותנו, שיחווה ,שיחלוק, שנוכל לסמוך ולכן חשוב להאמין בעצמנו כל הזמן ובמקביל למצוא חבר טוב אחד לפחות בעל מכנה משותף.
 
אחד ההסברים

לאנשים כמוך שחייבים כל הזמן לעלות לשידור הוא שהם חווים חרדה במקטעים שקטים.

נסה לחשוב למה ה"חובה" הזו למלא את חלל האוויר בתדרים שלך ושחס וחלילה לא יהיה שקט? מה יקרה אם יהיה שקט? אתה יכול בכלל להיות בשקט אם אתה רוצה?

ואתה באמת חושב ששתקנים הם חסרי נימוס? ומה אם אנשים כמוך שכל הזמן משדרים ולא נותנים להשחיל מילה? ועוד חושבים שהם חייבים לספר על עצמם?

אז זהו שלא. אתה ממש לא חייב. גם להיות ליד אנשים בשקט זה בסדר גמור, רק שנדמה לי שאתה לא ממש מסוגל.
 
למעלה