לגבי הנאום הלילה
הנאום הזה כלל לא כוון לאוזניים ישראליות, הוא כוון לכיוון ארצות הברית ובית המשפט הבינלאומי של האג... ולהזכירכם, זהו הנאום שלדעתי היה עליו לתת לאזרחי ישראל עצמם: המבול, פרק מספר 11 "חברי לדרך, אזרחי ישראל. לא יום שמח לנו היום. צהלות השמחה שלנו מתערבבות עם קריאות הכאב של האמהות השכולות, של הפצועים בבתי החולים. ביום זה עלינו לעשות חשבון נפש. לשאול את עצמנו מה גרם לאהוד ברק ומפלגת העבודה להתרסק?! מה גרם למפה הפוליטית במדינה להשתנות בצורה כה קיצונית?! התשובה נעוצה בכך שהפסקנו לאהוב את ירושלים, הפסקנו לאהוב את ארץ ישראל, הפסקנו לרצות להילחם עליה. איש הישר בעיניו יעשה. קדימה להודו, קדימה לתאילנד, קדימה לניו יורק ולוס אנג´לס. אזרחי ישראל התעייפו, התעייפו מלשמוע את האמת. חיפשנו פתרונות שווא, "אנו ניתן לערפאת פה והוא יוותר לנו שם". אין אומה שפויה שמוותרת על נכסיה בלי קרב. אין אומה בעולם שתסכים לחלק את בירתה ולו גם בשם "השלום". השלום הפך אצלנו לאובססיה, למשהו "קדוש". אפילו את מתינו אנו קוברים "כקורבנות השלום". שלום הוא ערך מוסף הבא כשיש בטחון. מאז תחילת תהליך אוסלו אנו נסוגים ומתקפלים, מתקפלים ונסוגים, ועימו מתגברת תחושת החרדה, האי הוודאות והיאוש אצל רבים מבני עמנו. לשיא הגיעו הדברים כשאהוד ברק, על דעת עצמו, החליט לשבור את הקונצנזוס הלאומי ולדבר על חלוקת ירושלים. "אין מה לעשות" אמר ברק, "ערפאת לא מוותר . . ." . ואני שואל: "מיהו ערפאת? מיהו בכלל? הרי אנחנו המלכנו אותו במו ידינו?!" ביום זה בו אנו קוברים את מתינו, אנו מתחילים דרך חדשה. את העובדות לא ניתן לשנות. תיבת פנדורה כבר נפתחה. אך אנו מצווים היום להילחם את מלחמתה של ארץ ישראל וירושלים. להוכיח בראש ובראשונה ל ע צ מ נ ו כי אנו אכן ר א ו י י ם לארץ ישראל ולירושלים. מחר בבוקר, אפגש עם אהוד ברק כדי לקבל את השלטון בישראל. על ערפאת וכל שאר מדינות העולם לדעת, העם בישראל אמר את דברו. שלום? בבקשה! אך לא תמורת ירושלים. שלום? בבקשה! שלום ללא טרור או איומים. שיתוף פעולה כלכלי איזורי?! בבקשה! אך לא סחטנות וגניבה. אני קורא מכאן לערפאת: הכרזת על מדינת פלשתין תוך הפרה בוטה של הסכם אוסלו והסכם קמפ-דייויד. עשית זאת שבועות מעטים אחרי החתימה על הסכם קמפ-דייויד. גם קודם לכן, מעולם לא טרחת לקיים הסכמים אלו. אני קורא לך מכאן: "לא עוד!". תרצה? יהיה כאן שלום, גן עדן עלי אדמות ושיתוף פעולה. לא תרצה? יהיה כאן גהינום לשני העמים. אך דע לך, מדינת ישראל אומרת לך היום: נגמרו המשחקים. אתם תרצו לקבוע עובדות בשטח? בבקשה, גם אנחנו נקבע עובדות בשטח! תרצו להילחם בנו? נילחם בכם בחזרה! תרצו לשתף פעולה? נהיה הראשונים לעזור לכם! ולמדינות ערב אני קורא: בואו ונקים כאן אזור דוגמת אירופה. איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו. יש כל כך הרבה נושאים בוערים הזקוקים לפתרון: בראש ובראשונה מצוקת המים והתפשטות המדבר. ישראל תשתף פעולה ככל הניתן באמצעות הידע הטכנולוגי והחקלאי שלה. נשמח להקים כאן מפעלים משותפים עם המדינות השכנות, לחלק את העושר, את הידע ואת ההצלחה לטובת עמי האזור. ולערביי ישראל אני קורא היום: אני יודע שכמו כל אזרחי ישראל מטולטלים אתם היום במערבולת העוברת על כולנו. תחת מדינת ישראל הגעתם להישגים שאין כדוגמתם בהשוואה לאחיכם בעולם הערבי, הישגים חומריים ותרבותיים חסרי תקדים. יש לכם חופש ביטוי ויצירה שלא קיים כמוהו באף מדינה ערבית אחרת. בבואכם לתקוף ולבקר את מדינת ישראל, זיכרו כל זאת, זיכרו מאיפה אתם שואבים את כל הטוב הזה. ולסיום, אזרחי ישראל היקרים: אנו מתחילים את הדרך מנקודת שפל שלא ידענו כדוגמתה. מעולם לא היתה ישראל כה נרפית וכה בזה לעצמה. הבה נחזיר לעצמנו את הכבוד, את הגאווה ואת התקווה". Thats all folks http://Thats_allfolks.tripod.com
הנאום הזה כלל לא כוון לאוזניים ישראליות, הוא כוון לכיוון ארצות הברית ובית המשפט הבינלאומי של האג... ולהזכירכם, זהו הנאום שלדעתי היה עליו לתת לאזרחי ישראל עצמם: המבול, פרק מספר 11 "חברי לדרך, אזרחי ישראל. לא יום שמח לנו היום. צהלות השמחה שלנו מתערבבות עם קריאות הכאב של האמהות השכולות, של הפצועים בבתי החולים. ביום זה עלינו לעשות חשבון נפש. לשאול את עצמנו מה גרם לאהוד ברק ומפלגת העבודה להתרסק?! מה גרם למפה הפוליטית במדינה להשתנות בצורה כה קיצונית?! התשובה נעוצה בכך שהפסקנו לאהוב את ירושלים, הפסקנו לאהוב את ארץ ישראל, הפסקנו לרצות להילחם עליה. איש הישר בעיניו יעשה. קדימה להודו, קדימה לתאילנד, קדימה לניו יורק ולוס אנג´לס. אזרחי ישראל התעייפו, התעייפו מלשמוע את האמת. חיפשנו פתרונות שווא, "אנו ניתן לערפאת פה והוא יוותר לנו שם". אין אומה שפויה שמוותרת על נכסיה בלי קרב. אין אומה בעולם שתסכים לחלק את בירתה ולו גם בשם "השלום". השלום הפך אצלנו לאובססיה, למשהו "קדוש". אפילו את מתינו אנו קוברים "כקורבנות השלום". שלום הוא ערך מוסף הבא כשיש בטחון. מאז תחילת תהליך אוסלו אנו נסוגים ומתקפלים, מתקפלים ונסוגים, ועימו מתגברת תחושת החרדה, האי הוודאות והיאוש אצל רבים מבני עמנו. לשיא הגיעו הדברים כשאהוד ברק, על דעת עצמו, החליט לשבור את הקונצנזוס הלאומי ולדבר על חלוקת ירושלים. "אין מה לעשות" אמר ברק, "ערפאת לא מוותר . . ." . ואני שואל: "מיהו ערפאת? מיהו בכלל? הרי אנחנו המלכנו אותו במו ידינו?!" ביום זה בו אנו קוברים את מתינו, אנו מתחילים דרך חדשה. את העובדות לא ניתן לשנות. תיבת פנדורה כבר נפתחה. אך אנו מצווים היום להילחם את מלחמתה של ארץ ישראל וירושלים. להוכיח בראש ובראשונה ל ע צ מ נ ו כי אנו אכן ר א ו י י ם לארץ ישראל ולירושלים. מחר בבוקר, אפגש עם אהוד ברק כדי לקבל את השלטון בישראל. על ערפאת וכל שאר מדינות העולם לדעת, העם בישראל אמר את דברו. שלום? בבקשה! אך לא תמורת ירושלים. שלום? בבקשה! שלום ללא טרור או איומים. שיתוף פעולה כלכלי איזורי?! בבקשה! אך לא סחטנות וגניבה. אני קורא מכאן לערפאת: הכרזת על מדינת פלשתין תוך הפרה בוטה של הסכם אוסלו והסכם קמפ-דייויד. עשית זאת שבועות מעטים אחרי החתימה על הסכם קמפ-דייויד. גם קודם לכן, מעולם לא טרחת לקיים הסכמים אלו. אני קורא לך מכאן: "לא עוד!". תרצה? יהיה כאן שלום, גן עדן עלי אדמות ושיתוף פעולה. לא תרצה? יהיה כאן גהינום לשני העמים. אך דע לך, מדינת ישראל אומרת לך היום: נגמרו המשחקים. אתם תרצו לקבוע עובדות בשטח? בבקשה, גם אנחנו נקבע עובדות בשטח! תרצו להילחם בנו? נילחם בכם בחזרה! תרצו לשתף פעולה? נהיה הראשונים לעזור לכם! ולמדינות ערב אני קורא: בואו ונקים כאן אזור דוגמת אירופה. איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו. יש כל כך הרבה נושאים בוערים הזקוקים לפתרון: בראש ובראשונה מצוקת המים והתפשטות המדבר. ישראל תשתף פעולה ככל הניתן באמצעות הידע הטכנולוגי והחקלאי שלה. נשמח להקים כאן מפעלים משותפים עם המדינות השכנות, לחלק את העושר, את הידע ואת ההצלחה לטובת עמי האזור. ולערביי ישראל אני קורא היום: אני יודע שכמו כל אזרחי ישראל מטולטלים אתם היום במערבולת העוברת על כולנו. תחת מדינת ישראל הגעתם להישגים שאין כדוגמתם בהשוואה לאחיכם בעולם הערבי, הישגים חומריים ותרבותיים חסרי תקדים. יש לכם חופש ביטוי ויצירה שלא קיים כמוהו באף מדינה ערבית אחרת. בבואכם לתקוף ולבקר את מדינת ישראל, זיכרו כל זאת, זיכרו מאיפה אתם שואבים את כל הטוב הזה. ולסיום, אזרחי ישראל היקרים: אנו מתחילים את הדרך מנקודת שפל שלא ידענו כדוגמתה. מעולם לא היתה ישראל כה נרפית וכה בזה לעצמה. הבה נחזיר לעצמנו את הכבוד, את הגאווה ואת התקווה". Thats all folks http://Thats_allfolks.tripod.com