And the list goes on and on
the truth is, deer ferrari, that even money for the course AND the gear is not enough! what about your new car, house, diapers for your unborn children, food and shelter for the next world war and tickets for "matrix", (the sequel...) and the list goes on and on תאמין לי שאין לי מושג למה אני כותב באנגלית, אני שונא את זה, ואם אני לא עובד עם מילון, אני עושה כאלה פאשלות... ממש אימבציל! אולי בגלל שנסחפתי אחרי יעל שנמצאת, אם אינני טועה, בניכר ולא יכולה, כנראה, לכתוב אלינו בעברית תיקנית ברורה וחברותית. יש לך כסף? שמעתי כן? אז תפסיק לשחק בלגו (גם אני מאוד אוהב לשחק בלגו, אני מבין אותך...) ותעשה קורס! בארץ, בחוץ לארץ, הו גיבס א פאק איפה! לך ותעשה קורס וכדי להמחיש לך את חשיבות העניין, אני אפילו מוכן לספר לך סיפור קצר... (זה הקטע שחברה הפורום פולטים אנחת גסיסה משוועת וממלמלים בחוסר סביעות רצון: "או הו, שמישהו ימרוט לייצור המרגיז הזה את הנוצות!" ומדפדפים הלאה בדפי הפורום כדי להתענג על משנותיהם של צביקה מעוז ודן מרדכי (אופס, כמעט כתבתי דן מורדכי.)) בקיצור... הנה זה מתחיל. החיפושית והצפרדע/ סיפור על מציאות קשה וסוף עוד יותר קשה... היה היתה חיפושית זבל נחמדה ושמה אליהו (כן, אליהו, ככה החלטתי וכולם יכולים להתפוצץ!). החלום של אליהו החיפושית היה להיות מאושר (מי לא...), אבל יותר מכל רצה אליהו, שהיה חובב כוסיות ידוע, למצוא חן בעיני השכנה שלו, אסתריקה (כינוי חיבה פרימיטיבי לשם אסתר, היום אסתי לוקח בגדול) שהיתה אחלה כוסית שבעולם! איזה רגליים (שש!), איזה מחושים... אליהו היה מדמיין את מגעו של השלד החיצוני של אסתריקה, הוא כמעט יכול היה להריח את ריח נוזל הלימפה המפתה שלה מה גם שבכל פעם שלאסתריקה היה נפלט בטעות קצת פרומון, היה אליהו מוצא את עצמו עם זקפה מטורפת על הבוקר ואצל חיפושיות זבל כמו אליהו, זה לא עניין של מה בכך... "אני חייב להיכנס לאסתריקה בצורה", היה ממלמל אליהו בכל בוקר כזה ורץ לשירותים כדי להוריד קצת מתח/לחץ, לרכך את העניינים... הבעיה היתה שאסתריקה לא היתה סתם חיפושית זבל (אני מצקצק בלשוני - לא אסתריקה!) מצויה וקלילת דעת. אליהו ידע את זה... "אתה חייב מחילה משלך", אמר חבר אחד (לא פחות חרמן) לאליהו, "מה, אתה הרי לא מתכוון להזמין אותה לבית של ההורים, נכון?" שאל החבר בחרדה. "ומה עם מזווה עמוס וגדוש במזון", הצתעק חבר אחר (קצת פחות חרמן), "לחם צר ומים לחץ לא ימשכו אליך גם חיפושיות זבל זבל זבל של האימא של הזבל!" "ושלא תשכח את התואר באנטמולוגיה, מישנתו של חרק וחרק..." אמר חבר אחר (אימפוטנט חסר תקנה). אליהו הבין, בניגוד למה שהוא היה רגיל לשמוע עד כה, שאת הקבלות מביאים לפני הזיונים, לא אחריהם! בכל אופן, מבחינתו של אליהו, אסתריקה היתה שווה את זה. מה זה שווה... אליהו סיים את התואר באנטמולוגיה (אנטמו - חרקים... ולוגיה זה ברור) בהצטיינות ושלא תחשוב שאסתריקה לא שמה לב. ועוד איך היא שמה לב... אליהו מצא וילה במחיר מציאה, שני מפלסים, מקום לילדים, תאמין לי פרארי, ה"סביון" של חיפושיות הזבל. ושלא תחשוב שאסתריקה לא שמה לב. שמה לב, ואפילו קיבלה חשק. מבחינתה, היא כבר היתה דלוקה לו על התחת! אבל אליהו היה בשוונג. הוא רצה עוד ועוד. עכשיו, היתה זאת אסתריקה החיפושית האומללה שהתעוררה בכל בוקר על יצועים ספוגים נוזלים שמעולם לא הכירה, ובכמויות שהיו סקופ מדעי! "בוא אלי עכשיו", היא היתה לוחשת מאחורי גבו ומתפללת שישמע, שיסתובב, שיתיחס, שאיתה ירצה לבלות, "תפסיק להיות כזה, כבר הראת קבלות..." ואליהו לא התקרב. הוא המשיך לאגור, לצבור, תארים, נדל"ן, מזון בקונסרבים (שימורים), די.וי.די, מערכת קולנוע ביתית, כל התקליטים של החיפושיות, פולקסוואגן בצורה שמזכירה חיפושית (הפך ללהיט אצל כל מיני אנשים נחמדים, אפילו לאלופת הארץ בצניחה חופשית - אחת שיודעת להנות מהחיים וקוראים לה עדי גזית...). ואז הוא היה מוכן! היה לו הכל! אליהו יצא מהווילה המפוארת שלו לעבר הבית של אהובת לבו, משוש חייו, האור שבעינייו ובקיצור קפרא... אסתריקה! ואיך שהוא יצא מהבית תפס אותו ה צ פ ר ד ע וטרף אותו (רחמנא לצלן) חי. למי אתה מחכה יא פררי? שאיזה צפרדע תבלע אותך לפני שתספיק? שתפספס כיוון שיעל "המליצה" לך לחסוך 15,000 אלף שקל נוספים? אל תקשיב! בקצב הזה אתה תצטרך לשדוד בנק וחבל. תחשוב על זה: כלא... מקלחת! עכשיו בגילך? לקבל ב...? בוא לצנוח, בוא לשמוח, בוא לצמוח (יצא לי עכשיו= חיבור של לשמוח ולצנוח. יפה לא?) אכול היום כי מחר... בברכת ההיגיון הספונטני בברכת הצעירות שלא דופקת חשבון בברכת ההורמונים שצועקים בקול גדול: "בוא לצנוח, עכשיו אתה יכול!) DUCKWIND ברווז טעים, אבל חי...
