לגבי אומגה 3...

[ladybug6]

ה"בעיה" היא לא בטעם אלא במרקם

נועה נתנה לי טיפ נחמד - להוסיף את הגרגרים האלו לכריך וככה לא מרגישים כל כך.
בסלט זה לפעמים כן מורגש בגלל המרקם הגרגרי/אבקתי. זרעי צ'יה מתנפחים ונהים דבק מעצבן.. יש כאלה שלא מפריע להם. אני מהמפונקים שרגישים לטעמים/מרקמים
אני גם מפזרת לפעמים על אוכל בטמפ' החדר (נגיד לכף של פירה או קצת על כמה ביסים של פסטה עם רוטב)
לפעמים גם מערבבת עם הלמטה של הגלידה שנמס.. ככה מהר וישר אוכלת, שלא יעמוד עם הנוזל ויהפוך לדבק.

 

[vegetalien]

מהמעט שאני יודע,

חומצות השומן מסוג אומגה-3 הן אנטי-דלקתיות, בשעה שחומצות שומן מסוג אומגה-6 (ובמיוחד חומצה ארכידונית, החומצה המוארכת) הן פרו-דלקתיות.
כלומר, ייתכן שצריכת-יתר של אומגה-6 (בצד צריכה נמוכה מאוד של אומגה-3) מגבירה תהליכים דלקתיים בגוף.
אינני מבין בזה במיוחד, אבל כידוע ישנן מחלות שמתבטאות בדלקות (rheumatoid arthritis, למשל), וייתכן (שוב, אני לא בטוח. אינני איש מקצוע, כידוע) שיש קשר כלשהו בינן לבין הרגלי תזונה מסוימים.

 

[סשה87]

אז אשאל

תודה על ההסבר.

אשאל שאלה שאני בעצמי ספק אוהב, ובזכותה אזכה לגינוי.

מהי הסברה לגבי אומניבור קדמון אשר לא חי בסביבה אשר איפשרה אכילת דגים, ואולי לחלקם גם לא היה פשתן? האם הם היו ״בסדר״ בגלל צריכת השומן הנמוכה בין כה וכה? או שאולי תזונתם פשוט לא הייתה מוצלחת מבחינה זו (מה שייתכן כמובן)? או שאולי אם לא צורכים שמן ״מחוץ להקשר״ (במזון שלם) אז לא נוצרת שום בעייה, אפילו אם כביכול יש הרבה יותר אומגה שש שם?

 

[vegetalien]

קשה לענות.

השאלה בדבר ההרגלים הגסטרונומיים של אבותינו ממשיכה לעורר מחלוקות גם היום (ע"ע פליאו).
עם זאת, אפשר לתת מספר השערות:

1. כפי שנאמר, זרעים ושמני זרעים הם המקור השופע ביותר לאומגה-6, כלומר, צמחים מסוג מסוים ושמניהם (שמן = המצאה מודרנית יחסית).
האם זה אומר שלא היו זרעים בדיאטה הקדומה? לא, אך שמנים צמחיים עתירי אומגה-6 לא היו ככל הנראה (והרי, רוב המוצרים התעשייתיים שכוללים "שמן צמחי" מכילים בד"כ שמן תירס, עתיר אומגה-6).

2. אומגה-3 אינה ייחודית לפשתן. למעשה, ניתן למצוא אותה בכמויות קטנות יותר בעוד מאכלים, כמו ירקות עליים. אמנם בימינו זה לא נראה הרבה, אך ייתכן שבעבר בני אדם אכלו הרבה יותר עלים, ולכן נוצר אפקט מצטבר.

3. תזונת האדם בעבר לא הייתה בהכרח דלת-שומן, השאלה היא מה היה מקור השומן. אם ניקח לרגע את התיזה של הפליאוליסטים, השומן היה בעיקרו אנימלי ולא צמחי (כלומר, עיקר השומן היה שומן רווי).
את דעתי על התזונה הפליאוליסטית לא אומר, אך אני מניח שבתור טבעוני לא יהיה קשה לנחש מה אני חושב עליה. עם זאת, מטעמי הגינות, הבאתי גם את הטענות שאחרים מביאים.

 

[סשה87]

תודה על התשובה

מבדיקה לא מעמיקה, גם בבשר החיות היבשתיות לרוב הרבה יותר אומגה 6 מאשר 3 (אולי אני טועה).

בקיצור, כנראה שהדבר המעשי הוא להמעיט בשמן טיגון ומוצרים תעשיתיים המכילים שמן, ואולי לנסות להתרגל קצת לזרעי פשתן.

 

[vegetalien]

לגבי ההערה הראשונה,

ייתכן שאתה צודק, אך יש לזכור שני דברים:

1. חיות הבר של פעם לא הואבסו ב... סויה ותירס במשק תעשייתי. סביר להניח שהן היו רזות יותר והרכב השומן שלהן היה שונה.

2. גם אם יש יותר אומגה-6 מאומגה-3 (וזה בהחלט ייתכן), שתי החומצות הללו אינן עיקר השומן האנימלי, כי אם חומצות שומן רוויות.
כנ"ל לגבי שקדים, שמכילים אמנם אומגה-6 (וכלום אומגה-3), אך עיקרם עדיין חומצות שומן חד בלתי-רוויות.

 

[merav999]

אומגה 3 עלולה להגדיל את הסיכון לסרטן הערמונית

אתמול הייתה סקירה קצרה במוסף רק בריאות של ידיעות אחרונות של מחקר על כך שאומגה 3 עלולה להגדיל את הסיכון לסרטן הערמונית.

המחקר כלל 834 גברים שאובחנו כחולים בסרטן העמונית ו- 1,393 גברים שלא לקו בסרטן.

"בין השאר נמצא כי בהשוואה לגברים שנמצאים ב- 25% הנמוכים ביותר של רמות אומגה 3, הגברים שנמצאים ב- 25% הגבוהים ביותר סבלו מסיכון מוגבר ב- 44% ללקות בסרטן ערמונית מדרגה נמוכה ומסיכון מוגבר ב- 71% ללקות בסרטן ערמונית מדרגה גבוהה".

"קשר זה נתגלה בשלוש חומצות שומן שונות של אומגה 3 - DHA, EPA, ו- DPA, שנמצאות כולן בדגים ובתוספי שמן דגים - אבל לא בחומצה אלפא-לינולנית, שנמצאת בזרעי פשתן".

צוין גם שהממצאים מעידים על קשר, אך לא בהכרח על סיבתיות.