לב של אבן?

[HUhybrid]

לב של אבן? ../images/Emo101.gif../images/Emo23.gif

מצורפת להודעה כתבה, מתוך: "כלבו" (מקומון חיפאי), 14.5.2004, כ"ג באייר תשס"ד. מה דעתכם לגבי הנושא? האם אתם מכירים תופעה דומה מאזור מגוריכם? ה"אדם- תבנית נוף מולדתו"? ואולי דווקא מתוך נושא כואב ונתון לדיון זה, ניתן למצוא עוד גורם משותף בינינו לבין שכנינו?

 

[שדון טאזמני]

../images/Emo54.gifאני לא לחלוטין מסכים עם הכתבה

לקחו את דניה כי זאת שכונת הווילות היקרות של חיפה, להשוואה מול שכונה ערבית שמיועדת להריסה (ככה הבנתי מהכתבה) זאת דמגוגיה זולה כי יש בחיפה שכונות עוני יהודיות (שפרינצק, נווה דוד וכ'ו) ויש שכונות ערביות\מעורבות ברמה הרבה יותר גבוהה מואדי ניסנס גם ואדי ניסנס הוא שכונה מאוד וותיקה, יותר מהרבה שכונות בחיפה. בקיצור לטעמי ההשוואה פרובוקטיבית.

 

[HUhybrid]

מסכים עימך

ואני חושב, שזו "בדיוק היתה כוונת המשורר" (האמן). אולי דווקא מתוך ההקצנה הזו המסר הכללי יכול לחלחל או לבטא את עצמו בצורה טובה יותר, לפי דעתו של האמן, אינני יודע. כמובן שמעבר לרבדים הסוציו-אקונומיים והגאוגרפיים יש כאן גם רובד, שאולי אף מרכזי יותר: פוליטי-אקטואלי... מה לעשות, אי-אפשר לדון בדבר מבלי שפוליטיקה תצוץ אל פני השטח, בייחוד לא כשמדובר בענייני המזה"ת. בכל זאת, חרף ההשוואה בין דוגמאות קיצוניות זו לזו, הרי שיש משהו בבסיסם של דברים. אני מנסה להיזכר ולמצוא מקורות מידע לגבי התקופה שבה נחקק חוק-עזר עירוני זה לגבי חיפוי-אבן של בתים חדשים.

 

[אקטואליהיום]

אמנות שמנסה לגעת במציאות,

יש בה, אם לא תמיד אז כמעט תמיד אלמנט פרובוקטיבי. כדי לעורר מחשבה אין די בלצייר 'מציאות' (ומה היא מציאות? שכונת דניה? ואדי סליב? שכונות מעורבות? מעורבות כמה? עד כמה?), אמנות שמנסה לגעת במציאות בלי לבטא השקפת עולם אין לה ערך או משמעות. כדי לבטא השקפת עולם יש הכרח לעצב 'מציאות' מתוך מציאות... יש צורך ליצור פרובוקציה, לעורר רגשות, לעורר מחשבה. אחרת בשביל מה ליצור?

 

[HUhybrid]

מעניין שנהוג היום...

לחלק את האמנים באומנות המיצבית/מיצגית לשלושה טיפוסים עיקריים: הפרובוקטיבי, הפוליטי וזה הפרובוקטיבי-פוליטי. לאן, לדעתך, אפשר לשייך בצורה הכי מדוייקת ו/או מתאימה אמן זה לפי אומנות פלסטית (צילומית) זו, שהציג בתערוכה?

 

[אקטואליהיום]

לא התייחסתי לאומן מסוים אלא לעיקרון

לצערי לא הייתי בתערוכה ולכן אינני יכול להתייחס אליה.

 

[סלוניק]

האומנות של ימינו

היא אומנות קונספטואלית בלבד, אמנות לשם רעיון. כיום אגב, רוב המרמור בנוגע לבראנז'ה האומנותית בישראל היא שהיא סגורה כמעט לחלוטין בפני אמנים מן הימין, ושייכת ברובה לאמנים מן השמאל הקיצוני (תומרקין, דיוויד ריב, וקשטיין, ענת שליו וכו'). לא סתם כמעט כל האומנות הישראלית עוסקת במחאה ובפרובוקציות, שהרי כמעט כולה מיוצגת על ידי אמנים שאינם במיינסטרים.

 

[אקטואליהיום]

אומנות שמתנהלת לה במיינסטרים

היא בהכרח פחות מעניינת. אומנות היא בדרך כלל קונספטואלית. אפילו אמנים שלא נתפסים כקונספטואלים במובהק, ולכאורה מתמקדים בעיקר בפן האסטטי, יותר מצורה וצבע בלבד. לגבי שמאל או ימין. מי שלא מתנגד, הוא פחות בחדשות, זה לא אומר שהוא לא קיים. מה שאתה מכנה בראנג'ה הוא על פי רוב חבורה של אמנים שלעתים קרובות אין לאחד עם השני ולא כלום (להוציא יריבויות...). אומנים הם אנשים שיש להם צורך עז להביע את עצמם, מה שמצביע לעתים קרובות על רגישות למצבו של האדם, ועל צורך להצביע עליו. אין פלא שרבים מהם מצליחים להיות רגישים לסבלו של האחר, ומכאן הדרך לשמאל לא רחוקה... אין בזה לומר שבימין אין אנשים רגישים, אלא שתפיסת העולם של חלק גדול מהימין עושה הפרדה חדה בין 'אנשי שלומינו' לבין 'צרינו'. ואילו אמנים אוהבים לתפוס את האנושות כדבר כללי יותר, תוך חיפוש אחרי המשותף ולא המפריד.

 

[סלוניק]

זאת אותה בראנז'ה כבר שנים.

ההד האחרון לאומנות ימין היה בתנועת "ליוויתן" משנות ה-70. וכהערת אגב, בבקשה תחסוך ממני את הטיעונים הפילוסופיים על הקשר בין הומאניות לשמאל. כל אותם קישורים מוסריים שנעשים, כמו בין סוציאליזם לבין פשרה טריאטוריאלית לבין שחרור ההומוסקסואלים לבין זכויות בע"ח וכו' הם כל כך אבסורדיים שניתן להסיק מהם שלשמאל יש בעלות על הצדק ועל האמת האבסולוטית. ולא, אני לא ימני.

 

[אקטואליהיום]

על ראש הגנב...?

לא 'האשמתי' אותך בימניות... התייחסתי לדברים שכתבת. במפורש הסתיגתי מראש ממה שעלול היה להתפרש כמונופול של הרגישות אצל השמאל. עם זאת אני עדיין טוען שיש לחלק גדול מאנשי הימין קושי לבחון את המציאות מנקודת מבט שהיא 'מחוץ למחנה'. הקושי לא נובע מחוסר רגישות מובנה אלא בתפיסות עולם ששמות במרכז את המדינה שלך את העם שלך ומכאן הניגוד עם חלקים גדולים בשמאל, שסבורים שלאנושות צרכים דומים. ואם יש רצון לפתור בעיה העומדת במרכז של סכסוך לאומי, יש לפתור אותה אצל שני הצדדים. מה שאומר במציאות של חיינו - שמאלה פנה...

 

[סלוניק]

הגדר ימין.

האם "ימין" מקורו בכלכלה? ביוניות\ניציות? בשתיהן? בעולם אין פער נרחב כל כך בין אומנות הימין לבין אומנות השמאל בניגוד לחלל הריק שבאומנות ישראל. בתור מי שלומד אומנות כבר כמה שנים אני יכול לספר לך שהמוזיאונים ריקים כמעט לחלוטין מיצירות של אומנים עכשווים מן הימין. בימים אלו ממש נערכת במוזיאון ישראל תערוכה משותפת של מיקי קרצ'מן ודיוויד ריב, וודאי זוכר אתה את תערוכתו השערורייתית של דוד וקשטיין במוזיאון ת"א, ועוד דוגמאות רבות. מצורפת כתבה בנושא, מיום העצמאות האחרון.

 

[אקטואליהיום]

'ימין' בישראל שונה ממה שנוהג להגדיר

כימין בעולם. הסכסוך הישראלי פלסטינאי ממקד את התפיסות החברתיות במה שנוגע לימין ושמאל במאבק בין יהודים וערבים. התוצאה הישירה מכך - קולו של השמאל החברתי בישראל כמעט ואיננו נשמע. ואגב, אין זו תופעה יחדוית לישראל - במקומות רבים בעולם, הראשונים שנענים לקריאות להתאחד סביב הדגל, הם אלה שיסבלו מכך יותר מכול האחרים, ובמלים אחרות - המוני השכירים (פעם קראו להם 'העמלים'...), ומי שלעתים קרובות מוצאים את פרנסתם בקשיים גדולים... באשר לאומנות ולצד הפוליטי, הדברים שלך מחזקים במידה מסוימת את מה שאמרתי (ואין לי יומרה להיות מומחה בנושא).

 

[סלוניק]

עם זאת,

"במקומות רבים בעולם" כמעט ואין צורך להתאחד סביב הדגל, לפחות לא כמו בתפיסה המוכרת לנו בישראל. מבחינה מסויימת דווקא המושגים של ימין ושמאל מבחינה מדינית הן אלו אשר התקרבו זו אל זו בישראל במשך השנים האחרונות. מה גם שהמצע החברתי אינו שונה כל כך בין מפלגות הימין והשמאל בישראל, מטעמים היסטוריים כאלו ואחרים (כיום המפלגה היחידה אשר ניתן לכנותה כקפיטליסטית נטו היא מפלגת שינוי). בנוגע לאמנות, השאלה היא האם אומני הימין רחוקים מהמיינסטרים האומנותי בשל אופיו של הימין או בשל דחיקת רגליהם החוצה? אולי זכור לך מרמורו של אפרים קישון לאחר הענקת פרס ישראל לסאטיריקן על כך שהוא הוצג כמועמד לפרס נובל וזוכה להכרה ולאהדה רבה בעולם, בעוד שבישראל הוא נדחה שוב ושוב בשל עמדותיו.

 

[tamirzak1]

השאלה בכלל היא מה זה אומנות?

האם קשקוש של שני קוים זו אומנות? אולי שלושה קווים? האם מטפחת מגואלת בדם זו אומנות? אולי ערימה פשוטה של אבנים? לפי האומנים,כל דבר שמוצג זו אומנות. אני לא חושב שהמצגת עם הבריכה המלאה במים אדומים היתה אומנות,כמו שאני לא חושב שגיבוב קווים,עיגולים וצבעים על בד,ללא משמעות, זו אומנות. אבל כל אחד ודעתו הוא. ואם כל דבר זה אומנות,אז גם סרט כחול וגם סרט טבע נחשבים לאומנות. אין כאן קשר לאומנות ימנית או שמאלנית.

 

[סלוניק]

אבל מה הקשר בין השאלה הזו לויכוח?

 

[דופק]

מה שקרה בשוודיה- לא היתה

אומנות אלא מחאה מעוותת של ראש קודח שניסה בתחפושת אומן להגדיר את הזיותיו כאומנות. אחד הדברים שבה מוגדרת האומנות כאומנות היא הבעה של קונספט ויזואלי עם ע"י רישום, או תצלום או מיצג וכו שמשאיר הרבה מקום לדמיון בידי רואיו ואינו מביע חד משמעית אמירה... יש קו עבה בין אמירה ותצוגה פוליטית מרוחה באלמנטים גסים מכוערים לתצוגה המובאת בטוב טעם שנונה שמותירה לקהל לחשוב ולנסות לפתור אותה כראות עינו... כך גם לגבי תצלום או סרט אירוטי עדין שמציג גוף עירום בצורה נעימה ויפה-לא גסה פרובוקטיבית..(לא מחצין איברים אינטימיים) הכל נעים וזורם-ולא משתלח וצורם. קשקוש של שני קוים אכן זו אמנות , רק אם בקווים אלו הצלחנו לתפוס את סקרנותם של הצופה,וכל צופה מתרגם אותם בדימיונו כך גם שחקן על במה-אינו יכול לעשות תנועה או מילה שלא קשורה לשום דבר מסביב,במחזה,בהצגה... כל דבר צריך סיבה ואמירה...-בשפה האומנותית זה נקרא: ג'סטה. מטפחת שמגועלת בדם כשלעצמה זו לא אומנות-כי אין לה שום אמירה חוץ מאשר-מטפחת מגועלת בדם ובאופן טבעי היא מעוררת אצל הצופה רק אסוציציה להרג,זוועה ואין בה שום דבר יפה,רך נשגב, אם תשימו לב רוב הפסלים באירופה שמציגים הרג וכו אינם צבעוניים-גם כשעושים אותם בתקופתנו אנו... אמנות היא ז'אנר שמקרב את הצופה ולא זאת שמרחיקה אותו...

 

[אקטואליהיום]

מה שאתה מכנה שמאל בעיני הוא לא

שמאל. ולכן אין להתפלא על ההתקרבות שבין הליכוד והעבודה (שאני מניח שאליהם אתה מתייחס). המפלגות הקפיטליסטיות בישראל הן כמעט הקשת הפוליטית כולה. השאלה היחידה הנשאלת היא האם מדובר בקפיטליזם שמרני נוסח נתניהו, ושלום, או סוציאל דמוקרטי שאמור להיות אמון על מדינת רווחה המבוססת על קפיטליזים ליברלי מתון (שוחט ניסה זמן מה, אבל בדרך נכנע, כמעט תמיד, לאנטרסים של החברות הגדולות). שינוי רק מבטאת בכל רם את מה שנתינהו לא אומר אך עושה בריש גלי. באשר לקישון, אף שהפוליטקלי קורקט אומר שיש לשבח אותו, אני ממשיך לראות בו כותב פרודיות בינוני ורחוק מלהיות סטריקן מופלא. הצלחתו רק מעידה על כך שיותר ממה שהוא מצליף בחברה ובתחלואיה, הוא מתחבר אליהם בדרך משעשעת, שאין בה ולא כלום עם סטירה זועמת ומצחיקה עד כאב של סטריקנים גדולים באמת (כמו חנוך לוין, למשל). ובכך שובה את ליבם. ובאשר למועמדות לפרס נובל - כל מי שמוציא תחת ידיו כמות מסוימת של חומר כתוב, יכל להיות מעומד לפרס, ובתנאי שיש לו מספיק מקורבים בקרב אליטות מסוימות, כדי שימליצו עליו...

 

[סלוניק]

אולי אין זה שמאל בעינייך,

אך אין להכחיש שהקונצנזוס הקצין שמאלה במהירות האור ב25 השנים האחרונות. המפה הפוליטית אמנם מחולקת בין ימין ושמאל מתוקף כך שהיוזמות המדיניות שונות, אולם עצם ההכרה במדינה פלסטינית שאריאל שרון (ונתניהו לפניו) ובמושג "כיבוש", מהוות את ההתקרבות. מבוכה רבה גרם ביילין לשמאל כאשר הצהיר שפינוי עזה במסגרת תכנית ההתנתקות אסור כי הוא "מנציח את השליטה בגדה". תכנית ההתנתקות מהווה בעצם הכרה רשמית של הימין בצורך בפינוי רצועת עזה, עוד צעד של "התקרבות". כאשר אתה מדבר על קפיטליזם חשוב לזכור שהלך הרוח בישראל נוטה שמאלה, מבחינה כלכלית, יותר מברוב העולם מכורח כך ששלושים ואחת שנים עברו טרם הגיע אותו מהפך ב79. לכן גם אין להאמין למדדים דוגמת Political Compass ודומיו. על קישון, קטונתי מלשפוט, שהרי הדבר תלוי בהשקפתו של פלוני. לא מזמן שוחחתי עם ידידה אשר מתגוררת כיום בגרמניה. ההערצה שם לקישון היא נרחבת ביותר, וההכרה לה הוא זוכה כסאטיריקן היא גדולה בהרבה מזו שבישראל. אולי בגרמנית זה נשמע טוב יותר.

 

[אקטואליהיום]

למה אין להכחיש...?

אירועי התקופה האחרונה מוכיחים שאנחנו רחוקים מקונסזוס הנוגע לסיום הכיבוש. נכון, המציאות מוכיחה כל שנה כל יום, מחדש, שעל ישראל לצאת מהשטחים. יחד עם זה, שרון מנהל קרב מאסף, שכל כוונתו להרחיב את יכולתו לשמור בידיו כמה שיותר שטח. אחרת, למה לצאת דווקא בלי הסכם, כשהפלסטינאים עצמם דורשים את שיתופם בכל מה שנוגע לנסיגת ישראל מעזה? ולמה הביטוי הקצין? מה קיצוני ברצון לצאת מהשטחים ולסיים את הכיבוש?

 

[סלוניק]

כי אין להכחיש.

וודאי שיש התקרבות. אולי בעיניך כיום זו לא הקצנה, אבל בהתחשב בעובדה שלפני כעשרים וחמש - שלושים שנים פשרה טריטוריאלית הייתה פיתרון נחלת מעטים מן השמאל הקיצוני, וכיום נחלת 70% מן העם.