לב שבור...
נעים מאוד, אני דידי. לא בטוחה שהפורום שלכם הוא המקום הנכון, אבל אני מנסה בכל זאת
אני בת 25, תל אביבית. לפני שמונה חודשים נפרדתי מבן זוג שעשה לי בעיקר רע אחרי זוגיות של שנה וחצי, שכללה מגורים משותפים. עוד לפני הפרידה התחלתי בטיפול פסיכולוגי, עברתי (ועדיין עוברת) לא מעט תהליכים עם עצמי, והרגשתי שאני בהחלט בשלה לקשר חדש, והפעם - טוב, מתגמל, "כמו שצריך" וכמו שמגיע לי. לפני כחודשיים פגשתי מישהו דרך אתר היכרויות. הכימיה בינינו הייתה מדהימה באופן שלא יתואר, עוד בטרם הפגישה. הפגישה הניבה בום על קולי, ולאחריה שלושה שבועות שהתגלגלו מאוד מהר - הרגשות צמחו וגאו אצל שנינו במהירות, היה בינינו חיבור נפלא כל כך, שאפילו אני - שדוגלת בד"כ בצמיחה איטית של קשר ולא ממש מאמינה באהבה ממבט ראשון - נסחפתי לתוכה. והייתי מאוד מאושרת - הרגשתי שהבן אדם הנכון נשלח אלי בתקופה המתאימה. וכנראה שלא. הבחור גרוש טרי. לאחר שלושה שבועות מדהימים היה לו מפגש עם הגרושה, בעניינים בירוקרטיים, שעשה לו המון בלאגן רגשי. לא אלאה אתכם בכל התלאות שעברנו - תהליך הפרידה עצמו היה קשה מאוד, והיה לנו קשה מאוד להתנתק, בעיקר בגלל הרגשות שחלקנו. שורה תחתונה - היום אנחנו לא יחד, וזה הדבר הנכון בשביל שנינו. ועכשיו לבעיה - לי כל כך קשה להתמודד עם הפרידה הזו. בגלל שהכל נקטע בדיוק בשיא ההתאהבות וההתלהבות... אני נורא מתגעגעת אליו. יצאתי לשני דייטים מאז שנפרדנו, אבל אני משווה כל הזמן אליו, אל התחושה שהייתה לי איתו, וכן הלאה. אתמול חזרתי הביתה מחברים, וליד הבית שלי נשען על רכב בחור שדמה לו מאוד חיצונית. מרחוק ובלי משקפיים הייתי בטוחה שזה הוא. הבחור גם חייך אלי - ואני, בחצי התקף לב, מחישה צעדים, ובסוף מגלה שזה לא הוא... מסכן הבחור, לא הבין מה עבר עלי, פשוט קפאתי במקום ואחר כך ברחתי. איך מאחים את הלב מחדש? זה כמעט אבסורד, אבל לאחר פרידות קודמות, מבני זוג שהייתי איתם תקופות הרבה יותר ארוכות, לא היה לי כל כך קשה כמו עכשיו... (יצא ממש ארוך...)
נעים מאוד, אני דידי. לא בטוחה שהפורום שלכם הוא המקום הנכון, אבל אני מנסה בכל זאת
אני בת 25, תל אביבית. לפני שמונה חודשים נפרדתי מבן זוג שעשה לי בעיקר רע אחרי זוגיות של שנה וחצי, שכללה מגורים משותפים. עוד לפני הפרידה התחלתי בטיפול פסיכולוגי, עברתי (ועדיין עוברת) לא מעט תהליכים עם עצמי, והרגשתי שאני בהחלט בשלה לקשר חדש, והפעם - טוב, מתגמל, "כמו שצריך" וכמו שמגיע לי. לפני כחודשיים פגשתי מישהו דרך אתר היכרויות. הכימיה בינינו הייתה מדהימה באופן שלא יתואר, עוד בטרם הפגישה. הפגישה הניבה בום על קולי, ולאחריה שלושה שבועות שהתגלגלו מאוד מהר - הרגשות צמחו וגאו אצל שנינו במהירות, היה בינינו חיבור נפלא כל כך, שאפילו אני - שדוגלת בד"כ בצמיחה איטית של קשר ולא ממש מאמינה באהבה ממבט ראשון - נסחפתי לתוכה. והייתי מאוד מאושרת - הרגשתי שהבן אדם הנכון נשלח אלי בתקופה המתאימה. וכנראה שלא. הבחור גרוש טרי. לאחר שלושה שבועות מדהימים היה לו מפגש עם הגרושה, בעניינים בירוקרטיים, שעשה לו המון בלאגן רגשי. לא אלאה אתכם בכל התלאות שעברנו - תהליך הפרידה עצמו היה קשה מאוד, והיה לנו קשה מאוד להתנתק, בעיקר בגלל הרגשות שחלקנו. שורה תחתונה - היום אנחנו לא יחד, וזה הדבר הנכון בשביל שנינו. ועכשיו לבעיה - לי כל כך קשה להתמודד עם הפרידה הזו. בגלל שהכל נקטע בדיוק בשיא ההתאהבות וההתלהבות... אני נורא מתגעגעת אליו. יצאתי לשני דייטים מאז שנפרדנו, אבל אני משווה כל הזמן אליו, אל התחושה שהייתה לי איתו, וכן הלאה. אתמול חזרתי הביתה מחברים, וליד הבית שלי נשען על רכב בחור שדמה לו מאוד חיצונית. מרחוק ובלי משקפיים הייתי בטוחה שזה הוא. הבחור גם חייך אלי - ואני, בחצי התקף לב, מחישה צעדים, ובסוף מגלה שזה לא הוא... מסכן הבחור, לא הבין מה עבר עלי, פשוט קפאתי במקום ואחר כך ברחתי. איך מאחים את הלב מחדש? זה כמעט אבסורד, אבל לאחר פרידות קודמות, מבני זוג שהייתי איתם תקופות הרבה יותר ארוכות, לא היה לי כל כך קשה כמו עכשיו... (יצא ממש ארוך...)