חביתת הקהל
New member
לב מאובן
הכל קורה מהר כל כך, אני לא יודעת אם זה האלכוהול שטישטש אותי, או שההתנפלות שלי עלייך היתה טבעית, או ששני הדברים לא סותרים. אולי דווקא בגלל ששתיתי הייתי מסוגלת לבוא אחרייך לשירותים, להצמיד אותך אליי ולנשק אותך. ככה אנחנו עומדות במשך כמה דקות והלשון שלך בתוך הפה שלי, ושלי בתוך שלך. הידיים שלך בוערות מחום, את מלטפת לי את הגב ואני מצמידה אותך עוד יותר, ועכשיו היד שלי עושה את דרכה לתוך המכנסיים שלך, אבל את עוצרת אותי. אני לא יודעת למה את עוצרת, אבל אני יודעת שזה מעצבן אותי, אז אני מנשקת אותך עוד יותר בחוזקה, ואין לך אוויר לרגע. ברקע קולות הצחוק מהמטבח, הבנות משתעשעות להן ואני רוצה רק להגיד לך שאני מצטערת שאני לא יכולה לתת לך יותר, לתת לך את כולי. זה הלב הארור שלי, שלא מצליח להרגיש יותר. אני מרגישה שאני עומדת לבכות לך מול הפרצוף, אז אני מרחיקה אותך ממני, יוצאת מהשירותים וסוגרת לך את הדלת, כדי שתוכלי לעשות את מה שרצית לפני שנכנסתי אחרייך והפרעתי לך. אני יודעת שאין מישהי שאוהבת אותי יותר ממך, והלב שלי נקרע כשאת כותבת את המשפטים העצובים האלה במסנג'ר. אבל את שקטה, ובשלך, ואת לא לוחצת, ואת לא שואלת למה אני לא רוצה. את פשוט מקסימה. לפעמים אני מתאפקת לא לשלוח לך הודעה, או להתקשר, או להגיד לך לבוא. רק כי אני לא רוצה להכאיב לך יותר. הלוואי והיית יודעת מה עובר עליי, שטוב לי איתך אבל ליבי כמו אבן, כבר הרבה זמן לא מרגיש כלום, ולא מסוגל לתת. אני מצטערת על כל רגע שגרמתי לך סבל. אני מצטערת על שלפעמים אחרי השתיה אני לא שמה לעצמי גבול ואני זורמת עם התחושה היחידה שיש לי - שאני רוצה לנשק אותך. אולי זה טוב שעצרת אותי מתי שרציתי להתקדם. לא מגיע לי לשכב איתך, לקחת לך את גם את הגוף אחרי שלקחתי את הלב. מגיע לך הרבה יותר ממני, ואני יודעת שעוד יהיה לך.
הכל קורה מהר כל כך, אני לא יודעת אם זה האלכוהול שטישטש אותי, או שההתנפלות שלי עלייך היתה טבעית, או ששני הדברים לא סותרים. אולי דווקא בגלל ששתיתי הייתי מסוגלת לבוא אחרייך לשירותים, להצמיד אותך אליי ולנשק אותך. ככה אנחנו עומדות במשך כמה דקות והלשון שלך בתוך הפה שלי, ושלי בתוך שלך. הידיים שלך בוערות מחום, את מלטפת לי את הגב ואני מצמידה אותך עוד יותר, ועכשיו היד שלי עושה את דרכה לתוך המכנסיים שלך, אבל את עוצרת אותי. אני לא יודעת למה את עוצרת, אבל אני יודעת שזה מעצבן אותי, אז אני מנשקת אותך עוד יותר בחוזקה, ואין לך אוויר לרגע. ברקע קולות הצחוק מהמטבח, הבנות משתעשעות להן ואני רוצה רק להגיד לך שאני מצטערת שאני לא יכולה לתת לך יותר, לתת לך את כולי. זה הלב הארור שלי, שלא מצליח להרגיש יותר. אני מרגישה שאני עומדת לבכות לך מול הפרצוף, אז אני מרחיקה אותך ממני, יוצאת מהשירותים וסוגרת לך את הדלת, כדי שתוכלי לעשות את מה שרצית לפני שנכנסתי אחרייך והפרעתי לך. אני יודעת שאין מישהי שאוהבת אותי יותר ממך, והלב שלי נקרע כשאת כותבת את המשפטים העצובים האלה במסנג'ר. אבל את שקטה, ובשלך, ואת לא לוחצת, ואת לא שואלת למה אני לא רוצה. את פשוט מקסימה. לפעמים אני מתאפקת לא לשלוח לך הודעה, או להתקשר, או להגיד לך לבוא. רק כי אני לא רוצה להכאיב לך יותר. הלוואי והיית יודעת מה עובר עליי, שטוב לי איתך אבל ליבי כמו אבן, כבר הרבה זמן לא מרגיש כלום, ולא מסוגל לתת. אני מצטערת על כל רגע שגרמתי לך סבל. אני מצטערת על שלפעמים אחרי השתיה אני לא שמה לעצמי גבול ואני זורמת עם התחושה היחידה שיש לי - שאני רוצה לנשק אותך. אולי זה טוב שעצרת אותי מתי שרציתי להתקדם. לא מגיע לי לשכב איתך, לקחת לך את גם את הגוף אחרי שלקחתי את הלב. מגיע לך הרבה יותר ממני, ואני יודעת שעוד יהיה לך.