לב לבן כל כך???
לב לבן כל כך - חוויאר מוריאס. הספר מתחיל בצורה מצוינת. אחריי העמודים הראשונים חשבתי שנפלתי על אוצר. גם כתוב טוב מאד ומרתק. אולי מישהו חיבר לסופר הזה את הפרק הראשון? כי משם והלאה זה רק מתדרדר. הכתיבה מייגעת, העלילה זוחלת לה כשברקע אנחנו נאלצים לקרוא את המחשבות המשמימות של הכותב (כתוב בגוף ראשון). לא שאני מומחה גדול, אך התרגום גם הוא לא טוב. האמת שהסופר גם הצליח להרגיז אותי. במהלך הספר העלילה התקדמה והתפתחה(?) וכאשר הגענו לנקודות חשובות בסיפור הסופר דחף בסוגריים את כל הרמזים שהושתלו בעמודים שלפניי. הכל פשוט מלא בסוגריים שחוזרים על מה שנכתב לפני עשרים דפים למקרה שלא קלטתם את "גאוניותו" של היוצר. הדמות שמכתיבה את הסיפור חשה בצורך עז לבאר ולהתנצל על כל פיפס שהיא מוציאה מהפה מה שהוציא לי את כל הכיף. אני אישית סולד מדמויות שכאלו. הרעיון מאחורי הסיפור הוא טוב, משהו כמו עץ שנופל ביער... או "מה המשמעות של מה שקרה אם הדבר לא דובר?". העלילה עצמה נפרשת על גבי שנה מחייו של מתורגמן שאך נישא למתורגמנית וחיי הנישואים הטריים שלהם בצל סיפור משפחתו שמתגלה לו... אני גורם לזה להשמע עמוק ממה שזה באמת. הרעיון טוב, הסופר לא. חייבים לתת שמות לספרות שהיא מלאה ועשירה אל מול זו שהיא עירית לינורית, רם אורנית וכמו שמסתבר גם חוויארית מוריאסית... איך אני יכול להמנע מהז'אנר הזה שאני לא אוהב??? יש לזה שם? נקודה של אור - בכל זאת נקודה גדולה של אור הינה העטיפה של הספר, בה צילום מעולה של אישה עירומה. צילום עטיפה: פריץ הגלה, נייביס, אחת מהדוגמניות של דייגו רביירה. (יותר מאוחר הערב אני אגלוש ברשת אחר שני השמות הללו). גם הפרק הראשון נהדר. הייתי עושה ממנו סיפור קצר ומוותר על שאר הספר. הנקודה המתמיהה ביותר הינה גבו של הספר בו חוויאר מוריאס מועמד בשורה אחת עם ורגס יוסה, קרלוס פואנטס וגרסיה מרקס. אולי זה סתם עורך שדוחף, אבל לא - רשום שם שהוא הסופר הספרדי בעל מספר הפרסים הבינלואמים הגדול ביותר. הספר עצמו זכה לעשרות פרסים. הספריה הציבורית של ניו יורק, כך נרשם, בשנת 96 הכניסה אותו לרשימת 25 הספרים הראויים להיזכר... לא מבין את זה, זה כל מה שיש לי לומר. לסיום רק אוסיף שזה ספרו היחיד שקראתי, כבר נתקלתי בהרבה סופרים שספר אחד שלהם קנה אותי וכל השאר לא התקרבו לאותו האחד. אם אתם מכירים ספרים אחרים של הסופר הזה וחושבים שיש לו ספר שיכול לתקן את הרושם אז אשמח לשמוע.
לב לבן כל כך - חוויאר מוריאס. הספר מתחיל בצורה מצוינת. אחריי העמודים הראשונים חשבתי שנפלתי על אוצר. גם כתוב טוב מאד ומרתק. אולי מישהו חיבר לסופר הזה את הפרק הראשון? כי משם והלאה זה רק מתדרדר. הכתיבה מייגעת, העלילה זוחלת לה כשברקע אנחנו נאלצים לקרוא את המחשבות המשמימות של הכותב (כתוב בגוף ראשון). לא שאני מומחה גדול, אך התרגום גם הוא לא טוב. האמת שהסופר גם הצליח להרגיז אותי. במהלך הספר העלילה התקדמה והתפתחה(?) וכאשר הגענו לנקודות חשובות בסיפור הסופר דחף בסוגריים את כל הרמזים שהושתלו בעמודים שלפניי. הכל פשוט מלא בסוגריים שחוזרים על מה שנכתב לפני עשרים דפים למקרה שלא קלטתם את "גאוניותו" של היוצר. הדמות שמכתיבה את הסיפור חשה בצורך עז לבאר ולהתנצל על כל פיפס שהיא מוציאה מהפה מה שהוציא לי את כל הכיף. אני אישית סולד מדמויות שכאלו. הרעיון מאחורי הסיפור הוא טוב, משהו כמו עץ שנופל ביער... או "מה המשמעות של מה שקרה אם הדבר לא דובר?". העלילה עצמה נפרשת על גבי שנה מחייו של מתורגמן שאך נישא למתורגמנית וחיי הנישואים הטריים שלהם בצל סיפור משפחתו שמתגלה לו... אני גורם לזה להשמע עמוק ממה שזה באמת. הרעיון טוב, הסופר לא. חייבים לתת שמות לספרות שהיא מלאה ועשירה אל מול זו שהיא עירית לינורית, רם אורנית וכמו שמסתבר גם חוויארית מוריאסית... איך אני יכול להמנע מהז'אנר הזה שאני לא אוהב??? יש לזה שם? נקודה של אור - בכל זאת נקודה גדולה של אור הינה העטיפה של הספר, בה צילום מעולה של אישה עירומה. צילום עטיפה: פריץ הגלה, נייביס, אחת מהדוגמניות של דייגו רביירה. (יותר מאוחר הערב אני אגלוש ברשת אחר שני השמות הללו). גם הפרק הראשון נהדר. הייתי עושה ממנו סיפור קצר ומוותר על שאר הספר. הנקודה המתמיהה ביותר הינה גבו של הספר בו חוויאר מוריאס מועמד בשורה אחת עם ורגס יוסה, קרלוס פואנטס וגרסיה מרקס. אולי זה סתם עורך שדוחף, אבל לא - רשום שם שהוא הסופר הספרדי בעל מספר הפרסים הבינלואמים הגדול ביותר. הספר עצמו זכה לעשרות פרסים. הספריה הציבורית של ניו יורק, כך נרשם, בשנת 96 הכניסה אותו לרשימת 25 הספרים הראויים להיזכר... לא מבין את זה, זה כל מה שיש לי לומר. לסיום רק אוסיף שזה ספרו היחיד שקראתי, כבר נתקלתי בהרבה סופרים שספר אחד שלהם קנה אותי וכל השאר לא התקרבו לאותו האחד. אם אתם מכירים ספרים אחרים של הסופר הזה וחושבים שיש לו ספר שיכול לתקן את הרושם אז אשמח לשמוע.
