לברוח לחו"ל

[לורליי43]

לברוח לחו"ל

לפעמים זה הפתרון שהצאצאים בוחרים כדי להתרחק מההורים, מהיחסים המלחיצים וכו'. מה דעתכם על הפתרון הזה?

 

[mich78]

../images/Emo160.gif חו"ל זה שם ממול

פעם חשבתי שאם בורחים מבעיות ומשאירים אותם מאחור, אז אפשר לפתוח דף, חלק נקי

התחלה חדשה ... לפני כמה חודשים אחרי שיחה עם דודתי הבנתי שזה לא עובד ככה הבעיות באות והולכות איתנו לכל מקום, לברוח לא עוזר, אולי זה משרה ונותן אשליה של דברים שמסתדרים ומצליחים לתקופה מסויימת, אבל בכל רגע ובכל יום האשליה יכולה להתנפץ ... חוץ מזה, שלא חייבים לעבור לחו"ל בכדי לצנן יחסים אפשר לעבור גם רחוב או עיר, ולא להתראות עם המשפחה תקופות ארוכות ...

 

[עוד שרון]

אני אישית ניסיתי את הפיתרון הזה.

מרחוק הכל ניראה שונה וורוד יותר ומלא הבטחות. חזרתי לארץ וקיבלתי זבנג חזק בפנים שכואב לי עד היום.

 

[לוני פוני]

מניסיוני...

אני יכולה להעיד על עצמי שיש בי את הרצון להתמודד היום, מה שלא היה לי כשהייתי שם (בארץ) וידעתי שאני נוסעת...(ככל הנראה בגלל הידיעה שאני נוסעת). גם כשגרים בחו"ל אפשר לשמור על הדיסטנס...רק שיש יותר מתח באויר. אני חושבת שהדרך לברוח לחו"ל עלמנת לשמור על השקט הנפשי, היא פיתרון חלקי למצב, ולא הדרך הכי טובה, כי אי אפשר לעשות אותה לטווח הארוך. (אפשר אבל המחיר עשוי להיות יקר). לי אישית חו"ל בהחלט תרם, במרחק הפיזי והרגשי, שהייתי כלכך זקוקה לו מההורים הלוחצים והמלחיצים. ד.

 

[לורליי43]

אז במשפחה שלנו זה היה פתרון

ולא פתרון זמני, אלא קבוע. היום אני חושבת שיש לזה צדדים לכאן ולכאן. נכון שמצד אחד נמנעים מהתחככות קבועה שיוצרת בעיות, מהתערבות בחיים, מצד שני נמנעים ממעורבות בחיים. בנוסף, אני ממש מרגישה שיש הבדל כשגדלים ומתבגרים ביכולת להתמודד עם "ההצקות" של ההורים, אני באמת מצליחה לא להתרגש מזה שאומרים ואפילו מצליחה לתחום גבולות איפה שלא בא לי שיתערבו. כלומר, אותו שלב שזה מציק כל כך שרוצים לברוח ולא מתחשק להתמודד, עובר. לדעתי יש חשיבות לסבא וסבתא ובני דודים בחיים של הילדים, ולי חבל שלילדים שלי אין את בני הדודים לידם. וחבל לאחינים שאין להם סבא וסבתא לידם.

 

[נץ666]

יקר ושלילי

אבל כיוון שאחי עשה זאת לפני קרוב ל- 30 שנים למשך 10 שנים וחזר, אז אולי זה פתרון טוב.

 

[לורליי43]

חזר אחרי 10 שנים? וואו

אצלינו אני לא רואה סיכוי לזה, הם התברגו שם יותר מדי טוב- גם עם בתי הספר ועם כל מערך החיים שלהם.

 

[ה ר מ י נ ה]

להתרחק אפשר גם בארץ ../images/Emo73.gif

מיד לאחר הצבא עזבתי את עיר מגורי ולמרות שנדדנו בארץ לא מעט, עיר הולדתי לא היתה מעולם אופציה. לעומת זאת, בני גר כבר מספר שנים בחו"ל ואנחנו מדברים (בטלפון) לפחות פעמיים ביום הודות לפלאי הטכנולוגיה המודרנית. (למען הסר ספק רוב השיחות יזומות על ידו). המסקנה, אפשר להתרחק מבחינה נפשית (וגם פיזית) גם כשגרים באותה מדינה, או לשמור על קשרים הדוקים מעבר לאוקיינוסים.

 

[לורליי43]

זה נכון וגם בארץ השתדלתי לא להתרחק

אבל מבחינת קשרים, אני לא רואה איך אפשר לממש קשרי סבא סבתא כשהנכדים בחו"ל, זה סוג קשר אחר לגמרי, והוא לא יכול להיות ממש קרוב. וגם עם הבן, אם את רוצה את ההשתתפות הפיסית שלו במשהו (ללכת לרופא להתייעץ, לבנק, לבחור ספה...)- אז אין אפשרות.

 

[דיא]

סבי וסבתי גרו בילדותי במרחק של כמעט

חוץ לארץ - כ-800 ק"ק, ואוטו לא היה. אז התראנו אולי פעמיים בשנה - נסענו אליהם בחופש הגדול. גם טלפון לא היה ממש זול, אבל נהנתי מהיחסים אתם הרבה יותר מאחרי העליה לארץ, שגרנו באותה עיר. הם עשו מאמצים להיות בשבילנו מה שהיום יום לא היה, לקחו אותנו לחוגים, לסרטים, הפגישו אותנו עם עולמות שאני מודה להם עד היום על כך. כאשר התקשתי עם לוח הכפל בכיתה ב', סבא שלי היה מתקשר כל יום אחרי צהריים ומתרגל איתי. אני לא אשכח לעולם כמה זה 7 כפול 8, וזה בזכותו

. כך שמרחק ואמצעים טכנולוגיים לא קובעים את מהות הקשר. לגבי קשר עם הורים, זה כבר בטח סיפור אחר...

 

[לורליי43]

זה נראה לי סוג אחר של קשר

למרות שנשמע מאוד יפה התאור הקשר שלכם.

 

[pf26]

פתרון מסובך

אפשר להיות בחו"ל ולשמור על קשרים מצוינים עם המשפחה, אבל הקרבה לא תהיה אותה קרבה כמו כשנפגשים פיזית, לדעתי. הקשר עם אימי נותק כשהיינו בחו"ל, ולא התחדש גם כשחזרנו לארץ (ועכשיו אנחנו שוב בחו"ל...). מה שכן, כשהיינו בארץ חששתי לפגוש אותה ברחוב, למרות שלא התגוררנו באותה עיר, והחשש הזה לא קיים כאן.

 

[צוציקגדול]

מה זאת אומרת 'לא חודש'?

ממש טכנית לא חודש או שלא התחמם כשחזרתם? היא לא ידעה שאתם פה? סליחה על המציצנות, אבל זה מסקרן.