לבקש ולא לדרוש .....

[ינוקא1]

לבקש ולא לדרוש .....

קראתי את הכתבה הזו על אדם שנפצע בתאונה באמצע החיים , הפך לנכה בגופו , וכעת משתמש בשיטות של היפנוזה ושכנוע עצמי כדי להחלים.

התחושות שעלו בי היו "מעורבות" , עד כדי כך שאני מרגיש צורך לקום ב3 בלילה ולכתוב מילים אלו .....

ראשית , אני מכבד את מה שהוא עושה. גם אני בשנה האחרונה עשיתי כל שביכולתי כדי שאימי תשוב ללכת לאחר האירוע המוחי שהיא עברה (בינתיים הצלחה חלקית - הליכה בעזרת מקל ועם תמיכה של אדם אחד).

מצד שני , באיזשהו מקום , אני חושב שהדרך הטובה יותר היא שונה.
באיזשהו מקום כדאי לשחרר , ולבקש פשוט להיות שליח של אלהים.
זה מה שאני מבקש כל יום.

יתכן והשליחות היא להיות נכה עד סוף החיים.
יתכן והשליחות היא להבריא מהנכות.

אך לא אנו קובעים את השליחות.
כאשר אנו "מקבעים" את תודעתינו רק על אפשרות אחת , אנחנו בעצם "חוסמים" את האינסוף שנפתח בפנינו.
אנו חוסמים את היכולות לגלות דברים , יכולות וכוחות שאולי איש אינו יודע על קיומם.
יתכן וכדי לגלות כוחות אלו , האדם צריך להיות נכה.
יתכן והחופש האמיתי אותו צריך אותו אדם לגלות , הוא החופש שנמצא גם בנכות.

בסופו של דבר , שליחותינו עליונה מאיתנו.
אנחו יכולים לחשוב ששליחותינו והגשמתינו העצמית הגבוהה ביותר היא X , בעוד שהיא בעצם Y.
במקרה כזה ההתעקשות על X , רק תעכב אותנו בדרכינו.

לכן אני בעד לבקש להבריא , ומבחינה פיזית לתרגל ולעשות את הנדרש בכיוון , אך לא להיות "אובססיבי" על כך. לא להכניס לתוך זה את תודעתינו ב"כח".
לא "להיצמד" לכך.

להיות מוכן לקבל גם "לא" , כתשובה.
זה ההבדל בין בקשה לדרישה.
בדרישה , איננו מסוגלים לקבל "לא" כתשובה.
בבקשה כן.

(גם לי היו זמנים שרציתי מאוד משהו ספציפי , וגיליתי שההתעקשות על כך היתה טעות.
ואני לא חושב שמישהו יכול להתחמק מ"טעות" זו , שהיא שלב התפתחותי).

התפתחות בעיני היא לדרוש רק את המופשט.
אני מבקש כל יום למלא את שליחותי : להוליך אור מהאינסוף למציאות , דרך מחשבותי , רגשותי , דיבורי , מעשי וגופי הפיזי.
אך אין לי מושג מהי "שליחות" זו באופן קונקרטי.

אינני נצמד או דורש מטרות "קונקרטיות" בתחום ה"פיזי" , כי היצמדות זו - מגבילה.
אם אני מרגיש צורך אני יכול לבקש אותן , ולשחרר.
אני יכול לקבל "כן" , ואני יכול לקבל "לא".

אם אקבל או אם לא אקבל , אמשיך לחיות כרגיל.
ואדע שכנראה זוהי שליחותי.
וגישה זו פותחת בפנינו עולם ומלואו.

 

[Mist2]

“All circumstances—good or bad—must change in time;
and if one can only pass through them equally, without being borne too much up or too much down, one becomes ready for other change. It is not the happy or tragic role that makes the difference between actors, but the way the role is played. Some parts of life are very hard. At the same time one can no longer wish it to be otherwise…”

רודני קולין

 

[בן טל-שחר]

מרשים

 

[ינוקא1]

תודה לכם

 

[רועי החושב]

לדרוש או לבקש- בשתיהן יש תקווה

לתקווה לבריאות של האיש מהכתבה יש שחר. יבקש או ידרוש- יש לו סיכוי מסויים.
וזאת מכיוון שזו תקווה ריאלית.
אבל לתקוותך הבלתי ריאלית לזכות בהארה כתוצאה מאיזושהי דרך, שיטה או עשיה, בין אם בדרישה או בבקשה או בהתרפסות בפני האל, השטן או האסלה בשירותים, אין כל שחר.
הפכת את התקווה להארה לאמת המידה שלך לשפוט עניינים ואנשים. זה שגוי. אתה הולך בדרך הבל ושקר.

 

[ינוקא1]

 

[ינוקא1]

והפעם אני ממש גאה בעצמי

שמצאתי שיר שמסכם את כל "הגיגיו הפילוסופיים של רועי החושב" במילים פשוטות.

&nbsp
&nbsp

 

[Mist2]

של שיר

 

[ינוקא1]

שיטות זה חרא

מורים הם חרא , ינוקא ומיסט הם חרא , תירגולים זה גם חרא , כל הפורום חרא !!!!
&nbsp

 

[בן טל-שחר]

תיזהר אני יחסום אותך

 

[ינוקא1]

 

[בן טל-שחר]

לא יחסום, לא יחסום.

 

[רועי החושב]

כן, צפוי שזה מה שתבין מדברי

יש לחוסר יכולתך להבין את הנקרא סיבה מאד מאד עמוקה.
זו אותה הסיבה שלא מאפשרת לך לפקוח עיניך ולהתקדם רוחנית.
זו הסיבה שאתה תקוע במקום עם תורות ההבל ושיטות ההבל במשך הרבה שנים.
זו הסיבה שכל מי שמדבר איתך מקבל הרגשה שאתה לא מדבר לעניין.
הסיבה התחילה להתבהר בהודעתי הקודמת.
אני קורא לזה- אמת המידה שלך. כלומר על פי מה אתה שופט ומבין דברים.
אמת המידה שלך היא התקווה להארה.
זה אומר שמבחינתך המשפט 1+1=2 יהיה שקר אם הוא מקטין לך את התקווה להארה. כך לגבי כל משפט אמיתי באופן אובייקטיבי או סובייקטיבי שלא עולה בקנה אחד עם תקוות ההארה- מבחינתך הוא יהיה שקר.
זה אומר שמבחינתך כל דרכי החוכמה, הצדק, המתינות והאומץ יהיו שקר אם הן מבטאות משהו שלא מסתדר לך עם התקווה להארה.
זה אומר שכל כוונה, טובה, אמיתית ויפה ככל שתהיה, תהיה שקר מבחינתך אם אינה תומכת בתקוותך להארה.
זה אומר שכל דאגה לחיים, לשפיות, לתבונה, לעולם הזה, לאנשים, לעצמך, הכל בטל ומבוטל מבחינתך וכלל לא ממשי אם אינו תומך בתקוותך להארה.
זה אומר שכל השקרים היפים של המיתולוגיה, כל האגדות, הרמזים, הסימבולים, החלומות, החזיונות המיסטיים, הנבואיים, ההשראות, הציורים, האמנות, המוסיקה, הכל מבחינתך שווה כקליפת השום בלי שהוא נותן לך תקווה להארה.
זה אומר שכל הדרגות הרוחניות והשיכליות שאפשר לטפס בהן כלל לא תקפות בעיניך אם הן לא מורות לך תקווה להארה.
זה אומר שהשקט, עמוק ככל שיהיה, בטל בעיניך אל מול כל פיטפוט זעיר ופתאטי של רוחניקים שנופח בך תקווה להארה.
בסיכומו של דבר- אתה מבטל את כל העולם והחיים ומציב מולם את התקווה להארה, תקווה ריקה, עלובה. אתה שולל, ניהליסט.
מילא אם היית מציב מול העולם והחיים את ההארה. אבל התקווה להארה אינה הארה.
ככל שאתה מקווה להארה- כך אתה מתרחק ממנה.
התקווה להארה אינה הארה.
ויתר על כן- זו לא סתם תקווה להארה. גם אני שוגה בתקווה כזו מדי פעם. אבל אתה הפכת אותה לאמת המידה שלך. זה כבר קיצוני. פנאטי.
אתה פנאט קיצוני של התקווה להארה. הפכת אותה לאמת המידה שלך לכל דבר ועניין. הפכת להיות רובוט שלא מבין כלום ממה שמדברים איתו. פונקציית השיפוט שלך עובדת על אוטומט.

 

[ינוקא1]

וחשוב בנינים שלמים של הבל הבלים.

אינני מחפש "הארה" , אני מחפש רק התפתחות.
&nbsp
המילה הארה באה לציין את האידיאל של ההתפתחות. אולי הוא מושג , אולי הוא בלתי מושג , זה לא באמת משנה.
&nbsp
מה שמשנה זה רק להתפתח , לצמוח לכיוון האור כמו העץ שצומח אל השמש - למרות שלעולם הוא לא יגיע אליה.
&nbsp
(וכך שוב שפכת הרבה מילים של הבל הבלים , על בסיס מוטעה )

 

[ינוקא1]

חשוב =שוב

 

[רועי החושב]

להתפתחות אין טעם

אם אינך מתפתח בשביל משהו.
זה כמו שמישהו יגיד- "אני הולך בדרך אל הדרך". אבל לאן אתה הולך? "אל הדרך". אל הדרך לאן? "אל הדרך".
חסר טעם, לא? מעגלי.
כל עוד אין לך סיבה, ערך, שמגיע מהחיים עצמם, שבזכותו תוצדק ההתפתחות, הרי אתה מכלה מילותיך בהתפתלויות מחוכמות שאינן מגיעות ללב ושפישוטן ההגיוני מעלה שאין בליבך ערך שמצדיק קבלת אור. האור לא מטומטם.
אינך יכול לקבל אור כי אין לך "לשם מה" לקבל אותו.
ההארה עצמה אינה ערך, היא אמצעי. היא שפע שרוצה להגיע אליך אבל כל עוד אין לך "לשם מה" היא לא תיכנס לליבך.
אתה יכול להתחכם כמה שתרצה ולקרוא לשליליות הערכית שלך "התפתחות" או "שליח אלוהים".
אבל, מצטערים לבשר לך, אלוהים לא מחפש נער שליחויות. לא עכשיו ולא אף פעם.
המשרה הזו פשוט לא קיימת.
עליך להביא מתוך עצמך, מתוך חייך שלך, ערך, פוזיטיבי ופשוט, שיצדיק קבלת האור.
זה לא שאני החלטתי כך, וזה לא אלוהים, וזה לא השטן, וזה לא טכניקה שחסרה לך. זה אתה עצמך. ועם עצמך אתה נאבק, לשווא, במקום לקבל עול של אחריות בעולם הזה.
לא לקבל אותו מ"אלוהים", כי אלוהים לא יתקשר אליך. לקבל אותך ממך עצמך.
אתה שולל ערכים בעולם הזה, והופך, באופן מחוכם, את ה"התפתחות" או "התקווה להארה" לערך שוללני.
האור לא יכול להציל אותך משליליותך שלך. הוא רק יכול לעזור לך בחיוביות שכבר קיימת.

 

[ינוקא1]

אני הולך בדרך אל הדרך.

המשפט החכם ביותר ששמעתי ממך.
&nbsp
האם העץ צריך "לשם מה" לצמוח ?
אין "לשם מה" , ואם יש , אז הוא נעלה מהשגתינו כבני אדם.
&nbsp
אני משחק לשם המשחק. צר לי שאינך יכול להבין זאת.
&nbsp

 

[רועי החושב]

ראה

ההנאה שאתה שואב מהמשחק הזה היא זכותך, בקונטקסט של שיח זכויות דמוקרטי.
אבל כנראה שהחוקים הניצחיים שקובעים את מהלך השפע הרוחני אינם כפופים לגחמותיך ואינך יכול לעקם אותם בפילפולים של שיח זכויות בדמוקרטיה.
בהליכה שלך אחר ההנאה עדיין אין אהבה. הלב אינו נפתח בה. השפע, לפיכך לא יכול להיכנס ללב סגור.
השיח הזכותני הוא דרכך להישאר במקום במקום להרחיב את ד' אמותיך.

 

[נציב המים]

שני דברים

1. אם אדם מרוצה מהמקום בו הוא נמצא, מדוע עליו "להרחיב את ד' אמותיו"?
כל עוד אינו סובל ואינו מסב סבל, מה זה משנה במה בדיוק הוא מאמין?
מה זה חשוב אם הוא "באמת מתפתח" או "מאמין שהוא מתפתח"?
האם בכלל יש הבדל בין השניים?
&nbsp
2. אתה משתמש בכל מיני מילים כמו "אור", "אהבה" ו-"שפע", אך אלה מילים "סובייקטיביות" למדי - המשמעות שלהן שונה עבור אנשים שונים.
זה קצת כמו לדבר סינית ולדמיין כי השומע אידיוט כי הוא לא מבין מה אומרים לו.
מניסיוני המועט בהעברת תכנים/רעיונות, מצאתי כי אם לא מבינים את דברי, אין זה אומר
שהשומע "טיפש" או "אטום", אלא שפשוט לא השתמשתי במילים אותן הוא מבין.
אולי בכדי ללמוד "שפה" של מישהו, עלי ראשית כל להבין את משמעות המילים עבורו.
כל עוד אינני מבין את דבריו כפי שהוא מבין אותם, איך אוכל לאפשר לו להבין את דברי?

 

[רועי החושב]

.................

1. אם אינך מעוניין להתפתח או לחרוג מגבולותיך אז אינך מעוניין באור.
2. אור הינו חוויה שמודעת למי שהיה באהבה בלתי מותנית. אי אפשר להעביר חוויה כזו. וגם לאחר שחווה אדם את האור יכול להכחישה. אצל ינוקא יש הכחשה. אצלך עוד אין כל אור ואין זה מפריע לך לראות אור בעתיד.
אין אצלך הכחשה ולכן אין הדיון ביני לבין ינוקא עניין שתמצא אותו חמור. אין הוא עניין באמת המידה שאתה מכיר. אינך מבין את החומרה בדבר. אין האור חוויה בתוך חוויותיך ועד שתחווה אותה לא תוכל להבין בעניין הנידון.