לבעלות הנספרסו

juspan

New member
את הספר לא קראתי

בד"כ לא מתחברת לכאלה ספרים (הכללה גסה, "כאלה"), אבל מרפרוף עכשיו באינטרנט באמת נשמע מעניין מאוד ואנסה לשים עליו את ידי בהזדמנות. מאותו רפרוף אני יכולה להגיד שכנראה היא לא היתה מתקבלת לקבוצת ההוקי בארה"ב כי היא לא ילידת ינואר ומהגדולים
ומעניין אותי למה היא כן תתאים בגלל החודש שבו נולדה, אני במתח מהחלוקה הכה ספציפית הזו שהוא חקר ומצא. וברצינות, לפחות מבחינת הרבה פרמטרים אחרים שהוא מדבר עליהם ידה לא על התחתונה (משפחה מפרגנת ולא קשת יום, לא חיה באזור ספר משמים וכו').
 

JJ2004

New member
לא יודעת מה את מצאת על הספר

(סיכום? ביקורת?) בספר הוא הוא "בוחן" "הצלחה" מכל מיני פרמטרים, והסיפורים שהוא משתמש בהם כמו סיפור ההוקי, הם רק להדגים את עקרונות שהוא מוצא, בהוקי למשל זה עקרון ה- 10,000 שעות נסיון כדי להגיע להצלחה. העניין של משפחות קשות יום וכו', קשור לעיקרון אחר של הצלחה, לא לעניין 10,000 השעות, והוא הנסיבות האישיות. (הוא בעצם מראה בספר שהנסיבות הלכאורה מקריות שלך מביאות וחוזות את ההצלחה שלך יותר מלמשל מנת המשכל שלך). אני כמובן לא אומרת (ובטח לא גלדוול), שאם אתה הכי גדול בכתה אתה תצליח, ואם אתה הכי קטן אתה לא תצליח. אלו מדדים סטטיסטיים בלבד, שלא רלוונטיים כשאפשר להסתכל על הילד עצמו (בתי המקסימה והנבונה במקרה שלך, דניאל המקסים והנבון במקרה של ארנבינה. מההיכרות הוירטואלית עם שניהם ברור גם לי שלא היו צריכים "להישאר כתה"). כל שאמרתי הוא שאם כבר "טרנד" עדיף כזה שנוטה להיות נכון יותר סטטיסטית. ואני דווקא מאוד מתחברת לספרים כאלה בכלל, ולספרים המצויינים של מלקולם גלדוול בפרט. וכדי להבין איך הוא חושב וכותב, ממליצה מאוד מאוד על הטד הבא: http://www.ted.com/talks/malcolm_gladwell_on_spaghetti_sauce.html
 

juspan

New member
אכן הגעתי גם לאיזה וידאו שלו

וגם את הספגטי סוס הזה אשמע בערב בנחת (עסוקה בלשמוע עכשיו את תכניתו של המצליחן הבריטי סיימון קאוול:). קראתי ברפרוף כמה סיכומים וביקורות על הספר, וציטוטים ומה כתוב על הכריכה וכו'. לגבי ההוקי נתקלתי בהסבר שדיבר על ילידי חודש ינואר, הבוגרים, שנמצא שהם אלו שבעיקר מאכלסים את הקבוצות הללו בגלל שהיו הגדולים והצליחו להתקבל או משהו כזה . (כלומר פרמטר החודש, ממך אני מבינה עכשיו שזה קשור גם לפרמטר ה- 10,000 שעות שקראתי בהקשר של הביטלס וג'ובס). ובהקשר קצת דומה, ולא שאני "מחזירה" לך
אבל זוכרת דיון טלוויזיוני שבו ד"ר אריקה לנדאו דיברה בגנות החינוך האנתרופוספי בדיוק בגלל שטענה שיש הוכחות שהילדים שעברו אותו לא הפכו למצליחנים ובעלי ההישגים בחברה. (סליחה מראש על כך שאני בטוח מעוותת משהו ולא יכולה להביא ציטוט מדויק). אז? השאלה באמת מה על איזו סוג הצלחה מדברים ולמה שואפים, כי ג'ובסים ולנונים יש מעטים (כאלה שאכן משנים את העולם מעבר לסתם מרוויחים היטב וכו').
 

JJ2004

New member
לא בטוחה באילו אומדנים משתמשת

דר' לנדאו ל"הצלחה" נדמה לי שהיא מתייחסת להצלחה בלימודים (=ציונים) שאינה מהווה בעיני אפאחד באמת אומדן להצלחה. מה גם שעובדתית לפי הקריטריונים האלה היא טועה (מחקרים בישראל לפחות מראים שיעור הצלחה גבוה בבחינות בגרות וכו'. אבל אני לא בטוחה שאפשר לייחס את זה רק לחינוך האנטרופוסופי, כמו לעבודה שהחינוך הזה נעשה במשפחות מרקע מסויים, בב"יס חצי-פרטיים וכו') חינוך אנטרופוסופי אמור לפתח כישורים חברתיים ויצירתיות - שבעיני הם שני גורמים חשובים בהצלחה. ובכל מקרה, (ולא, אני לא מתחמקת), הילדות שלי בחינוך אנטרופוסופי לא כי הוא להן הצלחה, אלא כי לדעתי, יביא להן אושר. והכי חשוב הן ידעו לעשות קרושה.
 

juspan

New member


אפרופו, בתי השנה לא רצתה ללכת לחוג בביה"ס של סריגה, רקמה, ליבוד וכו' (אם כי ניסיתי ללמד אותה קרושה בסיסי שנה שעברה לבקשתה, אבל היא קצת הסתבכה וויתרה די מהר). בתמונה של החוג כמובן הראו איזה בן ליד המורה, שלא יחשבו שזה רק לדודות סורגות. אבל לא מזמן גיסתי לקחה אותה באזורם לסדנת ליבוד רטוב והיא חזרה עם כרית מקסימה מעשה ידיה והתלהבה,אז אולי שנה הבאה היא תרצה (סתם כי בא לי שתרצה לעשות דברים בסגנון, היא נורא לא בקטע של יצירה בידיים מאז ומתמיד, רק ציור). ולגבי דבריה של לנדאו, בפירוש אני זוכרת שהיא דיברה על "מה יצא" מאותם הילדים כמבוגרים, לא דיברה על מסגרת בית הספר, בגלל זה הספר "מצוינים" הזכיר לי את דבריה.
 

JJ2004

New member
מתאפקת

ולא מצרפת לינק למחקר בגרמניה על בוגרי אנטרופוסופי וכו'. ונו, ברור שבתי לא נשבתה בקרושה, היתה לגמרי בגיל של ליבוד רטוב, ועכשיו - סריגה בשתי מסרגות, מקסימום תפירה (אבל בשום פנים ואופן לא איקסים
). רוצה לומר - יש אצלנו תילי תילים של תיאוריות באיזה גיל עושים מה, ומאוד מקפידים אצלנו על כך שבכל גיל תהיה המלאכה המתאימה לו, ובעיקר איסור מוחלט על מלאכות שמקדימות את זמנן, כמו קרושה, לפני סריגה בשתי מסרגות (טוב, זה לא לגמרי הזוי כמו שאני מנסה לומר, הרעיון הוא שרק מגיל מסויים מתאימה מלאכה שהאי-סימטריה בין שתי הידיים בה מאוד משמעותית או משהו כזה. וריקמת איקסים ממש לא מתאימה לילדים,כי. . . נו, זה איקסים. (גם שחור זה ביג נו נו)
 

juspan

New member
דווקא סתם מעניין אותי

תני לינק. יש לי תמיד את ה"מחקרים" האישיים שלי על כל מיני אנשים שעברו כאן מסלול טוטאלי כזה בכל המסגרות שלהם עד סיום תיכון (חברי ילדות של בעלי), אבל יותר מזה, זה מעניין אותי בהקשר רחב יותר לגבי החברה הגרמנית. אחת הסיבות למשל שלא שלחתי אותה לביה"ס מקומי רגיל היא כל מיני מחשבות ודעות שיש לי עליהם בדיוק בנושא של מצליחנות והישגים, כשאני רואה את זה מהצד בעיניים הכי ישראליות כמובן, כאנטיתיזה לחברה שלנו (מה גם שאותי, כאמא לבנות, מעניינים ההבדלים שאני רואה בין גברים לנשים כאן שמדהימים אותי תמיד). לא יודעת אם הלינק הזה רלוונטי לכל המחשבות שלי, אבל מעניין אותי לקרוא.
 

omri noam

New member
שימחת אותי בדיוק מזמינים וחיכיתי המון זמן

לוניל אנסה גם את המריר איזה כייףףףףף
 

D X 9

New member
מבדילה מאד

אני אוהבת 2 טעמים, אחד חלש יותר לבוקר והשני חזק יותר לאחר הצהריים. מרגישה מיד אם אני שותה את אחד הטעמים של הגבר או מחליפים לי בין הקפה של הבוקר ואחר הצהריים....
 

juspan

New member
יכול להיות שאתן שותות אספרסו וזהו?

כי עם כל החלב המוקצף הזה בקפה שלי + הסוכר, אני מתרחקת מטעמו של הקפה. בעלי למשל בחיים לא יוסיף חלב, וחלילה סוכר או תחליף. בזה הרגע אני שותה אחד שבאמת אין לי מושג מה מספרו ושמו. אולי אם אעשה לי פעם 2 כוסות שונות אחת ליד השניה אבחין בהבדל, בחוזק וכו'.
 

פישים

New member
אין לי מכונה אבל אני מבדילה בין סוגי הטעמים

שטעימים לי יותר (המרירים) ופחות (החמצמצים). התערובת הקלאסית עבורי היא מרירה, שנעשית מרירה יותר (ולא חמצמצה) ככל שמתחזקת. או לחילופין קצת מתקתקה (כמו מאורו).
 

Anne Shirley1

New member
אני מחממת מעט חלב

יותר נכון לומר מרתיחה כי אני אוהבת קפה רותח ועל הבסיס אספרסו גם אם אני מקציפה אז ממש מעט חלב ולרוב גם אספרסו נקי ולגבי הדצמבר אצלנו זה קצת אחרת (למיטב הבנתי) לא עורכים אבחונים של פסיכולוג לכולם אלא רק לפי המלצת הגננת. הגננת אמרה שהיא לגמרי מוכנה מכל בחינה, מי שמעיר שהיא מאוד צעירה טוען שאין מה למהר ושתהנה מתקופת הגן ומיתרון היותה צעירה. וזה לא כמו שהבנתי שקיים במרכז שגן חובה זה ממש כיתת גן של בית ספר אלא גן גן עם גננת מופלאה שאני מאוד מתחברת לאני מאמין החינוכי שלה. למשל הדגש על משחק חופשי ולא על הכנה לכיתה א'.
 

rnavina

New member
בתל אביב יש חטיבות צעירות

בחלק מבתי הספר אבל עדיין יש גני חובה בנפרד בלי דגש על הכנה לכיתה אלף אלא גן גן.
 
תאמינו לי אם אספר

שיש לי נספרסו בבית ואני מעדיפה טסטר'ס צ'ויס ? (בפעמים המעטות שאני בכלל שותה קפה בבית, כי זה בד"כ בעבודה- 1 על הבוקר וזהו) . אבל אעביר את המידע לשאר הצרכנים.
 
נשמע מעולה

נראה לי שהוניל יהיה לטעמי, והשוקולד המריר לטעמו, תודה על ההמלצה, נדאג לדגום
 

michalica

New member
אז זה הטרנד?

כבר אף אחד לא שותה קפה נמס כמו שבניינטיז הפסיקו לשתות קפה נמס מעפן של עלית? חברה שלי אמרה שבישראל יש זמן אחר באשר בכל העולם, בישראל הכל משתנה הרבה הרבה יותר מהר...
 
יש,אל תדאגי,יש עוד ששותים קפה אבק

וזה לגמרי הזוי בעיני, למרות ההודעה הקודמת שלי בעץ הזה.
 
למעלה