נטע 33 - בוסטון
New member
לבנות שמבינות
תמיד אהבתי להשתעשע עם חיות המעבדה, ובמיוחד עם הארנבים. בית החיות הגדול שבמקום עבודתי, והגישה החופשית לשם איפשרו לי שעות רבות של משחק והנאה רבה עם עדר הארנבים שתמיד ציפו לבואי. היו שם המון ארנבים. צעירים, ומבוגרים. בהירים או כהים. שקטים ובישנים או רועשים וקופצניים. הייתי בוחרת אחד, מלטפת אותו בין אוזניו, לפעמים גם על הבטן השעירה, ובמקרים מיוחדים אף מאמצת אותו קלות לחיבוק מפנק. אבל תמיד מיד משיבה אותו חזרה לכלוב, נועלת את הדלת מאחורי, ונעלמת. עד שיום אחד הציץ ארנב שונה. קצת אדמוני, עם מבט שובה לב, מה גם שהיה משמיע קולות ציוציים מתוקים להפליא. התבוננתי בו - והוא החזיר לי מבט חכם ושובב, ליטפתי אותו קלות בראשו, והוא מיד נשכב על גבו כדי שאלטף גם את הבטן, אימצתי אותו אל ליבי, ומיד הוא השתכן שם לבטח, ולא הסכים לעזוב. מהססת, לקחתי אותו איתי הביתה. ידעתי שאני עוברת על החוק. אסור להקשר רגשית לחיות מעבדה. אסור לדייג לאהוב דגים. אבל לא יכולתי להתאפק. מאז הוא איתי בכל מקום. תמיד בחיקי. חם ומתפנק. בעבודה, ובבית, ולכל מקום שאליו אלך. לא אוכל להמשיך להחזיק בו. הוא דורש כבר יותר מדי תשומת לב וטיפול. מה גם שנראה לי שהוא מתכנן לעשות פיפי על הכרית של הבעל. מסוכן ביותר. אז - אני לא יכולה להמשיך להחזיק בו, ולא יכולה להחזיר אותו לכלוב בבית החיות, אני אתגעגע מדי. אז מה אתן אומרות, בנות? מה עלי לעשות? התחלתי להחליד, הא? חחחחחחחח
תמיד אהבתי להשתעשע עם חיות המעבדה, ובמיוחד עם הארנבים. בית החיות הגדול שבמקום עבודתי, והגישה החופשית לשם איפשרו לי שעות רבות של משחק והנאה רבה עם עדר הארנבים שתמיד ציפו לבואי. היו שם המון ארנבים. צעירים, ומבוגרים. בהירים או כהים. שקטים ובישנים או רועשים וקופצניים. הייתי בוחרת אחד, מלטפת אותו בין אוזניו, לפעמים גם על הבטן השעירה, ובמקרים מיוחדים אף מאמצת אותו קלות לחיבוק מפנק. אבל תמיד מיד משיבה אותו חזרה לכלוב, נועלת את הדלת מאחורי, ונעלמת. עד שיום אחד הציץ ארנב שונה. קצת אדמוני, עם מבט שובה לב, מה גם שהיה משמיע קולות ציוציים מתוקים להפליא. התבוננתי בו - והוא החזיר לי מבט חכם ושובב, ליטפתי אותו קלות בראשו, והוא מיד נשכב על גבו כדי שאלטף גם את הבטן, אימצתי אותו אל ליבי, ומיד הוא השתכן שם לבטח, ולא הסכים לעזוב. מהססת, לקחתי אותו איתי הביתה. ידעתי שאני עוברת על החוק. אסור להקשר רגשית לחיות מעבדה. אסור לדייג לאהוב דגים. אבל לא יכולתי להתאפק. מאז הוא איתי בכל מקום. תמיד בחיקי. חם ומתפנק. בעבודה, ובבית, ולכל מקום שאליו אלך. לא אוכל להמשיך להחזיק בו. הוא דורש כבר יותר מדי תשומת לב וטיפול. מה גם שנראה לי שהוא מתכנן לעשות פיפי על הכרית של הבעל. מסוכן ביותר. אז - אני לא יכולה להמשיך להחזיק בו, ולא יכולה להחזיר אותו לכלוב בבית החיות, אני אתגעגע מדי. אז מה אתן אומרות, בנות? מה עלי לעשות? התחלתי להחליד, הא? חחחחחחחח