לבן

לבן

צחוקך פוער בי אהבת אין-קץ שני-חלב מפיך בוהקות וליבי מתמלא בניצוצות לבנים הזורמים מעינייך הטהורות ילדתי הקטנה רק אתמול מתוכי זרמת אל עולם מפרך וחתמנו שתינו אחדות עולמים עת ינקת חלבי לתוכך כל עוד נשמה באפי בי נשבעתי אעטוף אותך בלבן אהבתי כחלב שדיי תלווך לא יכתים בה אפילו הזמן
 

mna

New member
וגם . . .

לבן זה שדיים, מתחת ביקיני, וגם השמיים, שתחתיהם תנשקיני. לבן זה גבר, אשכנזי כמובן :cool: אשר אל מולו, גוף נשי יורכן. לבן זה הזרע, וגם החלב כמובן. וגם הטוהר, שלא בשיר זה מופגן. אבל - ובעיקר, זו התמימות, אשר ממנה ניגר, אושר וחמימות
 

mna

New member
מעשים

גם את, מבצעת מעשים, אשר על תשוקת שנינו, לא מכסים. חושפים אותה, בשיא עוצמתה, וכאילו אומרים: ``בוא נתעלס, אני ואתה``
 

mna

New member
רוע? :cool:

אני לא יודע, מה זה טוב, אבל כשאני נוגע, הגוף מתחיל לאהוב . . . את יכולה לקרוא לזה רוע, את יכולה לכנות זאת תשוקה. אבל כשאני בך נוגע, להמשך את מחכה . . .
 

mna

New member
המשכיות

אמרי מקום ושעה, ונפסע בתוך הקשת עוד פסיעה. רק את השיר לא נפסיק, כי אז יווצר בתוכינו ריק
 

*קסנדרה

New member
לילות לבנים

לפסיפלורה שיר ללבן. לילות לבנים דרכים רבות ולא מצאתי אחת הלילות ארוכים ולא באים אל קיצם הימים קודרים והשמש לא עולה רוח נושבת... ומלטפת את פניי ברוך ויד ענוגה נשלחה אליי והבטיחה... מחר אחר. בעיניים עצומות, חולמת אותך ובעיניים פקוחות אתה אינך אך... גופי חולם, עורג ללטיפותיך בלילות לבנים שלא באים אל קיצם קסנדרה כל הזכויות שמורות
 
למעלה