לשחר: התעוררות מחלום
היי, שחר. אני אספר לך על החלום שבו פחדתי נורא, כי הוא מכיל גם סיפור יפה וגם את הפתרון שמצאתי. מאז אני לא פוחד (כמעט) שלא להתעורר, למרות שתמיד אני יכול להיות מופתע שוב מאיזה חלום בלתי-צפוי, אבל בינתיים הכל בסדר. זה קרה לפני כמה שנים. חלמתי שאני בשירותים. משהו בתחושה לא היה נראה לי, אבל עדיין לא חשדתי שזה חלום. המים באסלה נראו כמו מזרקה - תופעה מוזרה לכל הדעות - אבל עדיין משום מה זה נראה היה לי הגיוני. כאשר הצלחתי להוריד את המים באסלה בכוח המחשבה ירד לי האסימון. הבנתי שזה חייב להיות חלום. יצאתי מהשירותים אל החדר שלי ועשיתי כמה פעולות שתכננתי מראש לעשות בחלומותי. אחרי זמן מה, משום מה, קשב החלימה שלי לא התפוגג. זה נראה היה לי מוזר ויוצא דופן, כי בדרך כלל אחרי פרק זמן כזה כבר הייתי מתערפל ולא הייתי מצליח לשמור על מודעות. פחדתי קצת מהמצב הבלתי הרגיל, אז נתתי פקודת התעוררות. את הפקודות המילוליות אני נותן בדיוק כפי שאני נותן בערות: עצמתי את עיני (בחלום) ופקדתי, מילולית: "אני אספור מאחד עד עשר. כשאומר ´עשר´, אהיה ער" או משהו מעין זה. ספרתי: אחד, שתיים, שלוש... עד עשר. בעודי סופר, הרגשתי את התגובה של הפקודה: שקעתי מטה, מטה... זה נראה היה לי מוזר קצת. אני זוכר שחלפה בראשי המחשבה: "רגע אחד, הירידה למטה אמורה לסמל חדירה עוד יותר עמוקה אל התת-מודע ולא להיפך. לא?" אבל לא. התעוררתי. באומרי "עשר", מצאתי את עצמי במיטתי שבחדר. קמתי בהקלה והתחלתי לעשות דברים שונים. לפתע חשד איום ונורא ניעור בי: אולי אני עדיין חולם?! אי-ההגיון שבסיטואציה הציף אותי. מעולם לא חוויתי קשב חלימה כה חד, בהיר ובעיקר... ממושך!! זה לא יתכן!! אם זה אכן חלום זה ממש לא ייאומן. ואולי קרה לי משהו במציאות הפיסית? אולי מתתי במיטתי ולכן אינני יכול להיחלץ מהחלום, כי אין יותר לאן להיחלץ?! זו היתה מחשבת-בזק בלתי מוכחת, עדיין, כי זה לא נראה לי כמו חלום. רצתי אל הדלת החיצונית של הדירה ופתחתי אותה. תמו ספקותי!!! במקום החצר הרגילה של הבית שלנו, השתרעו מדרגות דרמטיות וענקיות, רחבות, כלפי מטה (!!!!), עד האין הסוף. עננים, ערפילים מוזרים, צלילים מוזרים... זה כאילו הגביר את הפחד שלי שמא מהחלום הזה אין כבר לאן לצאת, כי המציאות הפיסית שלי אולי נגמרה. אני גם רגיל הייתי עוד בתקופה המוקדמת ההיא לסמוך על הפקודות המילוליות שלי, הן בערות והן בחלום. לא הגיוני שפקודה קולית תכזיב. ובמקום למעלה, אצנח למטה. ובמקום יציאה מהחלום, כניסה עוד יותר עמוקה לממלכה שבתוכי. פתאום חשתי כמה שהגוף הפיסי שלי, המציאות הפיסית שלי, היא יקרה. פתאום הבנתי כמה שהגוף הפיסי הוא בעצם כלי-תקשורת; וכמה בודד אהיה בתוך עולמי הפנימי, אם אשאר בו לבד לנצח נצחים. רצתי חזרה לחדר, מפוחד ונחוש כאחד. התייצבתי בעמדה נינוחה ככל האפשר, מתכוון בכל ישותי ומיקודי לעשות את שעלי לעשות. הצמדתי את כפות ידי זו לזו, כפי שאני עושה (בערות, בחלום, לא חשוב) בעת מתן פקודות מילוליות חשובות. עצמתי את עיני. התרכזתי. אמרתי לאט לאט, בכוונה ובשלווה רבה ככל האפשר, מלה אחר מלה: "אני אספור עד עשר. כאשר אומר ´עשר´, אתעורר מהשינה ומהחלימה". לא היו ספקות עוד, לא סימני שאלה. התחלתי לספור - ואכן, לפתע פתאום הרגשתי שאני מתחיל להיות קל, כמו צוללן שמתחיל לנסוק כלפי מעלה בתום הצלילה. מעלה, מעלה... ולקראת תום הספירה קרה לי משהו מאוד מוזר, שאף פעם קודם לכן לא קרה לי: רוב גופי עדיין היה גופי הוירטואלי, אך לפתע פתאום הרגשתי פיסה אחת מגופי הפיסי, הישן. התחושה היתה באיזור האף. פיסה קטנה מעור האף היתה של גופי הפיסי. כל השאר היה עדיין גופי הוירטואלי. במלים אחרות, הרגשתי פיסה מעור האף כשהיא רדומה מאוד. לאט לאט הרגשתי חלקים רבים יותר מהגוף הפיסי, על חשבון הגוף הוירטואלי. הם היו משותקים. הגוף הפיסי עדיין ישן שינה עמוקה. בספירה "אחד" כבר היתה התודעה שלי עירנית ועברתי לגמרי לגוף הפיסי. הגוף הוירטואלי כבר לא היה שם. אבל מה, הגוף הפיסי היה משותק לגמרי ולא יכולתי להזיז אצבע, בטח לא לפקוח את העיניים. הייתי כבר הרבה יותר רגוע, כי חזרתי אל המציאות הפיסית. יכולתי לשמוע את את קולות החדר שלי. לא הייתי יותר בחלום. הייתי ער. לא הייתי ישן בשום צורה, למרות שהגוף הפיסי היה עדיין ישן שינה עמוקה! לאט לאט הפשיר הגוף הפיסי ובהדרגה חזרה אליי יכולת התזוזה והתחושה. מובן שחשתי הקלה רבה וגם התפעמות ויראה. אחד מהלקחים היה האופן שבו נתתי את הפקודה בפעם השניה: נתתי פקודה במטרה שהיא תתבצע. לא הססתי, לא העליתי על דעתי אפשרות שזה לא יעבוד. פשוט פקדתי, לאט ובמתינות, כפי שצריך, מלה אחר מלה, בעיניים עצומות ובעפעפיים רפויים, חש את "הכוח" ומפעיל אותו. לא זלזלתי, לא נקטתי בהליכים מהירים, אלא הצמדתי את כפות ידי זו לזו - ופקדתי, לאט ובמתינות. קיצורו של דבר, כפי שכבר אמרתי באחת מהודעותי הקודמות: יש קשר הדוק בין המציאות הפיסית לבין המציאות החלומית. מה שאנחנו מצליחים לעשות כאן, אנחנו מצליחים לעשות שם (פחות או יותר, בערך, אולי, אני חושב, לפעמים...). המציאויות האלה משפיעות זו על זו. בגלל שבמציאות זו (שבה אנחנו מתכתבים בפורום) אנחנו יכולים להשפיע יותר על מעשינו ולבחור ביתר מודעות וכוונה את פעולותינו, כדאי לנו לנצל שדה זה של פעולות כדי להכשיר עצמנו. ההכשרה העצמית תתבטא בכל מציאות אליה נגיע, בחלום או ב"מציאות". שלך, בן
