נכנסתי באבי אביו של עובי הקורה! ../images/Emo152.gif
תשובתי הקודמת נסמכה על מילון ספיר, ועכשיו בדקתי גם באב"ש.
בספיר:
עובי, עֹבִי [ש"ע; ז'; עובי-; עוביו] <עבי> 1.[תנ] נֶפַח פּנים של צוּרה תלַת-ממַדית, האֵיכוּת או המצב של היות עבֶה; 2. [תמ] המקום העָבֶה שבּדָבָר
נִכנָס בּעובי הקורה נעשׂה שוּתף חשוב לעניין, מטפּל בעניין בכל פרטיו
עֲבִי [תנ] [ש"ע; ז'; עֲבי-, עֲביו] <עבי> מָקום של צִמחִייה צפוּפה, מָקום עָבֶה ודחוּס, כגון: עֲבֵי היַעַר
באב"ש (1972):
עֲבִי ז' מעֲבה, מקום עבה ודחוס.
עֹבִי ז/ 1. נפח, שיעורו של הדבר העבה, היפך מן 'דקות'. 2. המקום העבה שבדבר. [עֳבִי־]
נכנס בָּעֳבִי הקורה חדר לעניין לכל עומקו.
בברקלי, ברשימת השמות, מצוין עֹבִי (עֳבִי)* והוא מוביל למספר 345, עפ"י חֹלִי בנפרד, חֳלִי־ בנסמך. הוא מציין בהערה כי "כך נוטים גם יופי, דופי, עוני ועוד – בסמיכות יחיד החולם [החסר] מתבטל: קושי – קְשי (תחת הגרונית חטף קמץ: עֹני – עֳני) ובנטייה מתפשט החולם לקמץ קטן [...] ומן עֹבִי נמצא בסמיכות גם עֲבִי ("בַּעֲבִי־האדמה")." מכאן נראה כי את הצירוף "עבי הקורה" יש לכתוב ללא וי"ו מאחר שמדובר בסמיכות; אך לפני שהאשמתי את מילון ספיר בהטעיה, החלטתי לבדוק שמא הוא דווקא מעודכן יותר, ויודע משהו שאני לא יודעת... ובכן, בחודש האחרון רכשתי את חוברת "לשוננו לעם" –
"
החלטות האקדמיה בדקדוק", ובעמוד 29, "החולם החסר בשמות מלעיליים (הסגוליים ודומיהם)", כלל ה - משקל פֹּעִי, כתוב כך: 1. שמות סגוליים משורשי ל"י כגון חֹלי, יֹפי, עֹבי, עֹני, קֹשי,
באים בחולם חסר בנפרד ובנסמך. [ההדגשה שלי] לצד הצורות בחולם חסר מתקיימות בנסמך גם צורות בשווא (ובפ' הפועל גרונית בחטף קמץ). למשל: יֹפִי יֹפִי־ (וגם יְפִי־), עֹבִי עֹבִי־(הקורה; וגם עֳבִי־), חֹרִי־(אף ; וגם חֳרִי־). הערה בגופן קטן: במקרא הצורות בחולם באות בדרך כלל בהפסק ראשי, כגון חֹלי (דברים ז, טו), עֹני (דברים טז, ג) [אבל צֹרי (יחזקאל כז, יז) בהפסק משני]. הצורות בשווא (או בחטף קמץ) באות בהפסק משני או בהקשר, כגון צורת נפרד אֳנִי (מלכים א ט, כו) דֳּמי (ישעיהו סב, ו), חֳלִי (דברים כח, סא), עֳנִי (תהלים קז, י), צֳרִי (בראשית מג, יא), וּצְרִי (בראשית לז, כה); צרות הנסמך בִּדְמִי יָמַי (ישעיהו לח, י). הכלל נקבע בישיבת המליאה רלז (1997). לסיכום: אפשר גם וגם, אולם נראה כי דרך המלך העדכנית מבחינת האקדמיה היא בחולם חסר גם בנסמך (זה מתקשר היטב לדיון שהיה לנו רק היום לגבי נטייתה של האקדמיה לפשט ולהאחיד נטיות). מובן שניתן להמשיך לכתוב לפי המסורת במקורות וזו אינה שגיאה.
נ.ב. בחלונות 7 הניקוד נראה לי רע מתמיד, ונדבק לאותיות באופן לא ברור. אני שונאת לנקד במחשב ועמלתי קשה על הניקוד כפי שהובא בספרים ובחוברות (ויתרתי לעצמי על כמה חיריקים, עמכם הסליחה). אני מקווה שתצליחו להבדיל בין חטף קמץ לחטף פתח, כי אצלי בקושי יש הבדל (שלא לדבר על החולם החסר, שבאותיות כמו י' או ע' למשל, פשוט נראה כאילו הוא מאריך את הקו של האות ומתמזג איתה לגמרי... זה נראה כמו משהו לא הגיוני בעין, אבל לא כמו חולם חסר. זוועה, פשוט זוועה.
)