לבוא או להסתלק

לבוא או להסתלק

אדם זה הינו תופעה חולפת
הכוונה לאדם הקורא את זה עכשיו
כי אני לא עוסק באיזושהי תיאוריה

טוב, אז האדם הנוכחי, הקורא את זה עכשיו, יחלוף - זה בטוח, אה?
הוא יחלוף מתישהו!... והאותיות האלה שנקראות עכשיו דרכו -
גם הן תחלופנה מתישהו, ממש כמוהו!

אך מה איתך? האם בכוונתך לחלוף איתם?
היכן בכוונתך להיות כאשר אדם זה לא יהיה פה יותר?
האם תסתכל/י על המלים האלה מבעד לאדם אחר או... מה?
 
אם האדם הוא

תופעה חולפת, סימן שזה איננו האדם עצמו.
זה משהו משתנה, כמו שאתה כותב.
האדם הוא לא-משתנה, קבוע, אינסופי, נצחי...
כל מה שהוא משתנה הן מחשבות, רגשות, הגוף...
אלה אינם האדם עצמו.
 
איזו הגדרה נחמדה לאדם


 
זו לא רק הגדרה

זו מציאות החיים.
כל מה שמשתנה, למעשה, איננו קיים.
קיים רק הקבוע, המוחלט.
זו מציאות החיים שלנו מהרגע בו נולדנו עם מערכת עצבים ותודעה שמסוגלות לחיות את זה.

די בהתנסות קצרצרה במוחלט, כדי שתדע שכל דבר אחר הוא פשוט לא רלוונטי.
התנסות סדירה במוחלט, תביא לכך שתחיה את זה.
 

ינוקא1

New member
הדרך לנצחי היא לזכור שאתה תופעה חולפת.

רק גוש סרטני לא מת.

אך ככל שאתה יותר מכיר בהיותך תופעה חולפת , אתה לא משתנה קבוע ואינסופי.

בלי ההפנמה של סתירה זו , לא ניתן להגיע למקום אמיתי.
 
כרגיל

אננחו מבינים (ומתנסים בדברים בצורה שונה.
להכיר בתופעה יננה מספקת התנסות באותה תופעה.
אתה מבין משהו.
ואחרי רגע, אתה מבין משהו אחר.
ואחר
ואחר...

להכיר בתופעה שאתה צמא, לא מרווה אותך.
זה איזה תרגיל אינטלקטואלי ב ל ב ד.
 

ינוקא1

New member
בעניין הזה

אני פנאט.

כלומר , ברור לי שחוויתי וגם הגיוני במקרה הזה הם צודקים , ושהם לא ישתנו.

אני תמיד כותב שאני "פנאט רק נגד הפנאטיות" , כי אני רואה וחווה את דעתך


"אם זו תופעה חולפת, סימן שזה איננו האדם עצמו.
....
האדם הוא לא-משתנה, קבוע, אינסופי, נצחי..."


כסוג של היצמדות.

האדם איננו אלהים.
וגם אם מישהו "חושב את עצמו" לאלהי , יום אחד תבוא המציאות ותטפח בפניו.
אומנם אני קצת יותר צעיר ממך , אך חוויתי את החוויה שאתה מתאר , ואני יודע שתבוא ממנה התפכחות.

כי גם אני חיפשתי את המוחלט , וחשבתי שאני חווה את המוחלט.
וגם היו לי "קבלות" על כך - כי כבר כמטפל וכהילר מתחיל חוויתי דברים נפלאים , שמטפלים של 20 ו30 שנה לא חווים , והיו לי הצלחות בהתאם.

אך המציאות טפחה על פני , והוכיחה לי את חולשתי כאדם.
ואז חוויתי בבירור שהאדם הופך לאלהי רק במצב אחד - כאשר הוא מקבל את אנושיותו.
רק כאשר הוא מקבל את חוסר מוחלטותו , את ארעיותו , את חולשתו , את קוצר יכולתו לשנות דברים.

כל חוויה לפני זה , היא אשליה בלבד.

רק אז פתאום באמת דברים משתנים. רק אז פתאום האדם באמת מגיע למוחלט.
לפעמים המטופל ימות , אך ריפאת אותו באופן עמוק , דווקא משום שלא ניסית לשנות כלום , וקיבלת את חולשתו וחולשתך כמו שהם.

וזה הדבר האמיתי.
זה אומנם פרדוקס , אך כדי להגיע לנצחי , עליך לחוות את ארעיותך בצורה החריפה ביותר !
זה ברור לי , וברור לי כי כל חוויה אחרת תתגלה כאשליה במוקדם או במאוחר.
 
אני לא מבינה עד הסוף את הדברים שאתה כותב

מצד אחד זה מתחבר לי לכל מיני דברים שחוויתי היום ( כן הייתי בהיי כי הצלתי נישואין של זוג עם ואפנופונו אז
הרגשתי די כל יכולה וכמובן שזו אשליה שתתנפץ מתישהו), אבל...
איך קבלת הארעיות והחולשה האנושית גורמת לדברים להשתנות? לא הצלחתי להבין זאת
 

ינוקא1

New member
קבלת הארעיות והחולשה האנושית

הופכת את האדם ל"צינור נקי".

וכאשר האדם צינור נקי , ההשראה עליו היא הרבה יותר גדולה ואמיתית.

יש הרבה טוב בזה שחווית שאפשר לרפא אנשים בדרך אנרגטית , וגם לי החוויות הראשונות הללו של ריפוי אנרגטי מוצלח עזרו לי מאוד כדי להגיע לידיעה ברורה שיש משהו "מעבר".

אך בסופו של דבר , החוויות הללו גם מגדילות את האגו.
וכאשר האגו גדל , הוא יוצר סוג של "מחסום" לזרימה של האנרגיה , ומאז הפיצוץ הוא רק עניין של זמן.

התיקון אחרי ה"פיצוץ" הוא שוב פרדוקס :
להבין את חולשתינו וחוסר יכולתינו לשנות , ולדעת שזה מה שיוצר שינוי אמיתי.

רק בדרך הזו , הצינור נקי , החוויה אמיתית , והאנרגיה זורמת ללא הפרעה !


גם המטופל \ התלמיד קולט אותך אחרת לגמרי -
במקום לדבר אליו באופן מתנשא מלמעלה למטה , במקום להיות מרפא ש"משיג את המוחלט" בעל "כוחות" וכדומה , אתה מדבר אליו כאדם לאדם - אדם עם שאלות , תהיות , בעיות , ארעי כמו כולנו.

ורק אז אלהים נמצא שם.
 

ינוקא1

New member
כשאת מרפאת אחרים את גם מרפאת את עצמך

והשיטה הזו עם השם המסובך (הוואופונופונו) היא שיטה נפלאה.
 
יש לי עדיין בעיה עם המשפט

"חוסר יכולתינו לשנות". זה נכון שלא תמיד מצליחים לשנות הכל אבל...
זה נשמע לי תבוסתני מידי ומשלים מידי עם המציאות
 
למעלה