לבד

טארלנג

New member
לבד

אני יושבת לבד,יום שישי היום ואני בבית לבד. החברות יצאו לאיזה פאב ואף אחת לא דאגה לבדוק מה איתי, מה אני עושה היום,עם מי אני היום. וככה הפלאפון דומם ואין אף בעולם שאיכפת לו אם אני יהיה בסביבה,אף אחד לא התקשר להציע לי להיות איתו הלילה.כולם מבלים, כולם יוצאים ואני לבד, עם הכאב הזה והתחושה הבודדה שאני כול כך שונאת להרגיש. בגלל זה אני מפחדת להיות לבד כי כשי לי חבר אז יש מי שדואג ומשתוקק ושאין חבר יש את החברות ואלה תמיד דואגות לאכזב אותי או לגרום לי להרגיש לבד. אחת החברות דוקא התקשרה,חבל שזה בשביל לבקש שמלה שלי. אז השמלה תצא היום לטייל ואני אשאר בבית עם הדמעות. כול כך קשה לי עם כול הלבד הזה,והאי שייכות והחוסר איכפתיות מסביבי. אני קולטת כמה לאף אחד לא באמת חשובה הנוכחות שלי. הם סידרו לעצמם הזמנה למועדון הזה ואפילו לא בדקו בשביל נימוס מה קורה איתי. אז ממקור ראשון מה שקורה איתי זה שיש לי דמעות בעיניים,דפים על השולחן וחתכים בידיים. כן עשיתי את זה שוב, הבטחתי שאני לא יעשה אבל שהכאב הזה של הלבד משתלט עלי,אז ההרס העצמי בא יחד איתו. ממש מפחידה אותי הקלות שבה אני מסוגלת לפגוע בעצמי. איך בלי היסוס אני לוקחת מספריים ועושה חתך ועוד אחד. בקלות כזאת שנראית כאילו אני עושה פעילות יומיומית פשוטה, לצחצח שיניים, לנעול נעליים, לחתוך ת'ידיים. אחרי זה אנשים לא מבינים למה אני שונאת את עצמי. אני פשוט לא מצליחה לגרום לאנשים להיקשר אלי, להיזדקק לי. אם אני שם- יופי. אם אני לא שם- גם יופי. וכשאני אומרת את זה בקול רם כמה ראשים מציצים ואומרים: את שייכת לי,לי איכפת, אני אוהב/ת.אבל בפועל כול כך הרבה פעמים אני מרגישה בודדה,כול כך הרבה פעמים אני עצובה. ולהם כול כך הרבה פעמים לא איכפת. הלואי ויכלתי לשים זין, אבל אני פשוט בן אדם של בני אדם, אני ניזונה מחמימות, מאהבה,מחיבה. ונובלת מקרירות ובדידות וכאב. זה מעציב אותי לראות עד כמה לאביב(נפרדנו לפני שבוע וחצי) קל בלעדי,שוב זה מוכיח לי כמה אני לא הכרחית,שזה יהיה אחלה אם אני יהיה שם או לא יהיה שם, אני לא חושבת שמישהו התגעגע אלי אי פעם חוץ מכשהייתי עם רפי(החבר הראשון והמיתולוגי)ומישהו מאיתנו היה נוסע. קיוויתי שלאביב יהיה לפחות קצת עצוב וקצת חסר, שאני ירגיש שבאמת נכנסתי לו ללב. אבל באמת לא מזיז לו ולא חסר לו לא הנשיקות שלי, לא השיחות שלי, לא אני! גם רפי, קיוויתי שאחרי שנתיים יחד, להיות חסרה לו יהיה הכי טבעי בעולם. כנראה שלא. לא כשמדובר בי. אני בטוחה שאני נשמעת פתאטית לחלוטין, זה לא מזיז לי. כתבתי את הכול כדי לפרוק את מה שיש לי הלב כמה שזה ישמע עלוב אבל זה מה שאני מרגישה. לילה טוב
 

fossil1

New member
וואי מאיפה להתחיל

דבר ראשון שהכי חשוב לדעתי זה שאת צריכה ללכת יעוץ מקצועי. רשמת דברים לא פשוטים,וקלי דעת, על הקלות שיש לך לסים יד בנפשך. דבר שני וכל השאר... יש בחיים רגעים יותר קשים,תתנחמי בזה שלבנתיים אנשים אחרים חיים אותם! מה יקרה לך שמשברים יותר רציניים יפקדו אותך? ואת בסך הכל בגיל התבגרות! אלו דברים שלחולפים,אני לא חושב שאת באמת יכולה לצפות לחברות כנה ובוגרת מהסובבים אותך, כי הם בראש אחר לגמרי. תמצאי את אלו שבאת אכפת להם ממך, והם לא כל כך רחוקים!(משפחה למשל). והמלצה קטנה... אל תרחמי על עצמך, פשוט תצאי מזה כמה שיותר מהר ,תחשבי על דברים אחרים,על דברים טובים שאת יכולה לעשות בזמן הזה שאת יושבת ומרחמת על עצמך. באותה מידה שחיכית שהחברה שלך יתקשרו יכלת בעצמך ליצור קשר אבל בחרת שלא לעשות זאת לטובת רחמים עצמיים. אז שיהיה לך בהצלחה ואני בטוח שחברי הפורום יחזקו את דברי ואף יוסיפו. ואל תעלמי לנו.... תשאירי אותנו מעודכנים לגבייך טוב? :)
 

טארלנג

New member
אממממ

רחמים עצמיים....כישרון טבעי של בן אדם ליפול לתוכם שחרא לו. אני לא בן אדם דכאוני, אני לא בן אדם עצוב, פשוט בן אדם. אני צריכה שידאגו לי ויטפלו בי אני צריכה להיות הקטנה של מישהו וזה הפאק בי. אני לא נוהגת לפגוע בעצמי, זאת הפעם השנייה. וזה לא בעיות של גיל ההתבגרות שאפשר להגיד עליהם שהם חולפים כי אני לא מתמודדת עם סיטואציות אני מתמודדת עם רגשות. של כאב, של עצבות, של בדידות. וזה לא עניין של להתחשבן מי התקשר למי כי הסיפורים שמאחורה לא מעניניים אותי אלא יותר הרגשות עצמם כשאני שוקעת בהם. אבל לידע כללי לא היה לי למה להתקשר כי היתה להן הזמנה לאיזה מועדון ולי לא היה. וכשהם ידעו שאני הולכת להישאר השישי הזה לבד הם לא טרחו לבדוק מה קורה איתי ולבדוק שאני לא לבד.אבל שוב זה לא ממש משנה. אני בסדר(עד הפעם הבאה)..ותודה על הדאגה. אני מעריכה את זה
 
אכפת לך לא להתאבד עד ינואר?

אני רוצה להספיק להכיר אותך וגם בדצמבר משתחררת לי ירושה של סבא שלי(דירה ועוד הפתעות)אז נוכל גם לבלות לא רע.אז תמתיני בשבילי?
 

טארלנג

New member
לא לדאוג.

אני לא יתאבד לא עד ינואר ולא אחרי. למה דווקא בינואר??. בינתיים אני עוד כאן.
 
ינואר זה לא טוב לי

זה מתנגש לי עם הלוח זמנים של הירושה ולא יהיה לי עם מי לחלוק את כל החוויה.(זאת אומרת לא בטוח שאני אמצא מישהי בזמן).איך את מסתדרת עם ההורים?
 

JudyWn

New member
שני דברים עולים לי בראש ../images/Emo22.gif

קודם כל - כמו פוסיל - אני חושבת שכדאי לך לפנות לייעוץ ולדבר עם איש מקצוע. כולם עוברים את השלב הזה כשהם בני נוער. הרגשות האלה של "אני לבד, אפחד לא אוהב אותי, אין לי חברים" זה לא דבר חדש - אבל לא כולם לוקחים מספריים ועושים לעצמם חתכים בידיים...
תנסי לפנות ליועצת בית הספר. היא הוכשרה בדיוק כדי לטפל בילדים בטווח הגיל שלך ואני בטוחה שהיא תוכל לעזור לך להתמודד עם שטף הרגשות האלה. דבר שני - ושוב פוסיל אמר את זה לפני - אל תהיי מובלת. תיזמי. אם את שומעת שהם הולכים לדיסקוטק תבקשי שישיגו גם לך הזמנה. אם הם אפילו לא ינסו - זה כבר אומר לך כמה חברים הם באמת שלך.
 
למעלה