לבד

[צפור גן עדן]

לבד

קמתי בבוקר לבד פתחתי את עיני היום לבד אפילו התלבשתי לבד. הייתה לי נסיעה ארוכה מישהו זר ישב במושב ליד אני ישבתי לבד. בראש עוברים לי הרבה חברים הרבה ידידים,אפילו אוהבים פתחתי עיניים ושוב לבד. בערב התקלחתי לבד ישבתי על הספה בלי אף אחד רק עם עצמי לבד. נרדמתי על הספה חלמתי על כולם, כולם ביחד ואני עמדתי בצד לבד לבד בלי אף אחד.

 

[malka3]

צפור, אנחנו כאן ל- ../images/Emo24.gif אותך

 

[צפור גן עדן]

../images/Emo51.gif

 

[צפור גן עדן]

תמונה עם צבע

תליתי תמונה על הקיר היא נפלה כמו התקווה. לא התיאשתי ותליתי אותה שוב, היא נפלה ונסדקה. אני אוהבת את התמונה ולא רוצה אחרת. אל תאמרו לי שאפשר להחליף מסגרת. לקחתי מסמר חדש ונעצתי בקיר אחר, אולי כך התמונה תשמר. כולם ראו את התמונה והתאהבו, אל תקחו לי אותה...צעקתי! והם בכל זאת ניסו. זאת לא תמונה למכירה היא מאוד חשובה, אני אוהבת את התמונה ולא רוצה אחרת. אל תאמרו לי שאפשר להחליף מסגרת.

 

[מצוטטת]

אפשר../images/Emo88.gif........./images/Emo142.gif

 

[דמדומים]

פעם

זה היה קורה לי הרבה,נכנס קורא מרגיש קצת יותר טוב,אפילו כשבא דרך העצוב.מתחבר מתקרב הכי חשוב,מרגיש .כבר מזמן לא ממש כך,אולי אני אולי הם,לא יודע לא חושב משנה.אז תודה,גם שאולי לא היה הכוונה.

 

[צפור גן עדן]

לקח לי

קצת זמן להבין. (כמו מנורת פלורוסנט) ואם הבנתי נכון מודה על המחמאה.

 

[ע פ ר ל ה]

בדידות

חוויה אובייקטיבית וגם סובייקטיבית.אנחנו בודדים כשאין איתנו אנשים וקירות ביתנו סוגרים עלינו.אבל אפשר להיות בודדים גם בחיק משפחה או בקרב המון חברים. המאבק בבדידות הוא אחד המאבקים ההרואיים ביותר של האדם. אנחנו יכולים ללמד את עצמנו להינות מחברתנו שלנו(של עצמנו). ובכל זאת,האדם הוא יצור חברותי,זקוק ליחסי קירבה,ולכן צריך להיאבק בבדידות,מאבק שעלול לייסר,אבל הוא שמאפשר לנו ללמוד לקשור קשרים, וללמוד את החיים למידה חסרת תחליף.המאבק בבדידות הוא בעצם המאבק בנכויות שלנו,והאם לא בו טמונה משמעות החיים?

 

[צפור גן עדן]

ההרגשה

היא שקובעת. אני כמעט כל היום מוקפת אנשים ומשפחה אני נהנית להיות גם עם עצמי לבד. הרגשת הבדידות היא משהו פנימי. זה הרגעים האלה שזקוקים ליד מלטפת, לחיבוק אוהב.

 

[ציפור גן עדן 39]

לא ידעתי שיש כאן עוד ציפור ../images/Emo12.gif

 

[ע פ ר ל ה]

מבינה אותך

מבינה אותך מאוד מאוד. אם קראת את שכתבתי... מתוך הבנה והתייחסות לאותן מילים שלך שמביעות את התחושה של הבדידות. מאחלת לך את החום, והיד המלטפת ומרגיעה

 

[מיKה]

פרידה

אחת הטראומות הכי חזקות שיש...הרגשת הלבד היא טיבעית. חלק בלתי נפרד מן מתהליך האבל. מבינה אותך, מחשבות שסוגרות מכל עבר,נסי לא להתמסר אליהן...נסי לא לשכוח כיצד להתרומם בחזרה. והיי סבלנית, זה לוקח זמן. זמן...זמן...חומר נטול צורה כן, אבל דרכיו נפלאות. ואם תתני לעצמך ההזדמנות להתרומם גם ההתאוששות לא תאחר לבוא.