לבד

עדיה222

New member
שרי סליחה גדולה

מיהרתי בכתיבתי השחצנית. תסלחי לי מאוד. זה באמת לא מתאים.

אני חושבת שהכתיבה השחצנית היא בסך הכל התגובה שלי לאמירת הפסיכולוגית שהיא לא תהיה לך אמא. זה ממש קומם אותי.

הרי לא מדובר באמא אמיתית. אבל מדובר על הענות למשאלה הרגשית שלך. גם אם המשאלה קשה, גם אם יש סתירות במשאלה. למשל, יכול להיות שכילדה "הורית" את מצד אחד רגישה מאוד מאוד לאדם שמטפל בך, לאיך הוא מרגיש, מה קשה לו, מה מטריד אותו. אבל מצד שני את מייחלת למשענת, תשומת לב, טיפוח, חיזוק.

עם כל הקושי של המטפלת לעמוד מול האבל והאובדן שלך, הכאב שנצבר בך לאורך שנות הטיפול באמך, התבונה שלך, ועוד ועוד דברים עזים שמגיעים אליה בעוצמה לאורך רגעי השיחה - עדיין, הפסיכותרפיה איננה רשימה של עצות ותובנות לחיים שאומר המטפל, ואפילו איננה רשימה של הבחנות בקשר למטופל. הפסיכותרפיה פועלת תוך כדי מסע קשה מאוד של התקשרות רגשית עמוקה אל המטפל. כלי העבודה של הפסיכותרפיסט בתרפיות הארוכות הוא בדיוק ההתקשרות המסתורית הזאת, שיש בה חיקוי להתקשרויות הבסיסיות של אדם עם מי שגידל אותו ומי שדאג לו.
 
לבד

מסביבי כל כך הרבה אנשים
ואני לבד.רוצה להתקשר אלייך אמא
ולומר לך שהייתי טובה היום...
ושתתגאי בי
אך את לא פה
גם שהיית פה כעסתי עליך
אבל לא ידעת מזה
כי היינו חברות הכי טובות
וטפלתי בך
דווקא שהכי אהבתי אות
נפטרת
את מאד מאד חסרה לי
וכולם רוצים לראות אותי ממשיכה לתפקד בשלימות ,מתוקתקת אבל זה לא כך ,הלב כל כך בוכה
והפסיכולוגית שלי היום אמרה לי בפעם האלף שהיא לא אמא שלי ....
 

mykal

New member
רציתי להגיב,

ולא כ"כ ידעתי מה---
את סיכמת תחושות שלך,
ובהם מערכת היחסים שלך עם אימך,
וזה כ"כ אישי---אצלי למשל --אמא היתה החברה הכי טובה שלי,
ולכן, לא כ"כ ידעתי מה להגיב.
לצערי, לא הלכתי לפסיכולוגית, לכן לא "כ הבנתי מה המשפט שלה מביע.

אנחנו כאן לא לבד, כי כולנו חוינו אובדן אמא.
וגם את לא לבד, אם תקראי שרשורים אחרים, אני בטוחה שתמצאי דמיון,
לכאבים, להתלבטויות ולקשיים שלך.
את מוזמנת להגיב ולכתוב--ולא תהיי לבד.
 
כבר לא לבד

mykal שלום ,אימי נפטרה לפני חודש. אחרי מחלה קשה וממושכת
היא מאד התייסרה .אני מרגישה שמסביבי שוכחים ורוצים תפקוד מלא
וזה קשה .תודה על התגובה .
 

mykal

New member
שותפה לכאבך,

מצטערת לשמוע, ואם כך, היא נגאלה מיסוריה,
ואני בטוחה שאת מתמודדת עם האובדן,
עם עיבוד המציאות החדשה.
וזה בהחלט לא קל.
נראה לי שאנשים לא שוכחים, אלא חושבים שזו דרך לעודד,
שאם ימשיכו את החיים כרגיל, יתגברו על הכאב,
ולכן מגיבים כך.
ואני אומרת לך, תני לזמן, ולמרחק מן המצב החדש
להוות מרפא חלקי,
ספרי מה את עושה? האם את אם בעצמך?
תשתפי ולא תהיי לבד.
 

אשבל1

New member
שלום שרי

אני מאוד משתתפת בצערך על מות אמך, חודש חלף, והכאב העצום כל כך מובן ומוכר.

אני שמחה בשבילך שאת נעזרת באשת מקצוע, מעניין, למה היא אומרת לך שהיא לא אמא שלך?

לגבי התגובות בפורום, לפעמים יש תגובות מהר יותר ולפעמים לוקח זמן להגיב, כל קוראת והיכולת שלה, כל קוראת ומצבה הנפשי ברגע מסויים זה, לכן תדעי שגם אם אנשים קוראים ולא מגיבים באותו הרגע, זה לא בגלל שלא איכפת, לפעמים מתעורר כאב, לפעמים צריך זמן.

מזמינה אותך להמשיך לכתוב, לספר על עצמך ועל אמך ככל שמתאים לך
 

עדיה222

New member
לשרי באבל

כבר נקוות דמעות בעיניים שלי, הסתירה בין הכעס לבין החברות, חברות הכי טובות (כמובן שאני לא הכרתי את התופעה הזאת, עם אמא שלי מהדור הקודם...) - הפסיכולוגית שאומרת
שהיא לא אמא שלך, ואגב למה שהיא תיקח על עצמה להיות אמא שלך, הרי התהליכים של הריפוי עוברים דרך יחסים מעין אלה...
ועוד משהו שגורם לי בכי והוא שאת רוצה לספר לאמא שלך שהיית טובה היום, שהיא תתגאה בך - אני חושבת שאני מכירה את ההרגשה הזאת. לאו דווקא סביב התגאות בי, אבל בכל זאת ההרגשה שהמעשים שלי קשורים למבט של אמא שלי.
אני מקווה שמדי פעם יש לך רגעים יותר טובים, פחות לבד.
שלך
עדיה
 

עדיה222

New member
רציתי לכתוב על הפסי' - למה שהיא לא תיקח

על עצמה להיות אמא שלך...
 
לעדיה היקרה

היא אומרת שצריך להשלים עם המצב ולא לחפש תחליפים שבסוף רק יאכזבו. וכנראה אני לא מוצאת חן בעיניה מספיק בשביל להיות הבת שלה
 

אשבל1

New member
שרי יקרה את טועה


הפסיכולוגית מחוייבת לגבולות , ולכללי האתיקה, ולכן אין זה אומר דבר וחצי דבר לגבי עד כמה את מוצאת חן בעיניה, אני בטוחה שאת מקסימה , אבל הפסיכולוגית מקצועית וטוב שכך, כמובן שטוב כשיש כימיה בין מטפל למטופל, ונעים בחברתו, והוא מכבד ויודע לומר את שיש לו בלי לפגוע.
 

mykal

New member
מותר לענות? גם עדיה בודאי תגיב.

אני חושבת שזו פרשנות לא מלאה שלך,
אני 'שומעת' משהו אחר--
המשפט שכתבת, ואני מצטטת:"שצריך להשלים עם המצב ולא לחפש תחליפים שבסוף רק יאכזבו."
היא מציעה לך לא להיות 'תלותית' כרגע במישהו אחר, אלא להיות עצמאית,
וזה בעיני גם נכון,
להסתכל לאובדן 'בעינים' ולהתמודד עם האין כפי שהוא מופיע בחייך.
תחליף אנשי עלול להכזיב, כי הוא יכול 'להעלם' מהרבה סיבות. כמו שאמא אבדה לך.

והמשפט השני שלך, ואני מצטטת:"וכנראה אני לא מוצאת חן בעיניה מספיק בשביל להיות
הבת של."
זה בטוח לא במחשבה שלה. את בהחלט נחמדה בעיניה,
אבל את באמת לא הבת שלה, את 'מטופלת' שלה. ואת נחמדה בתור שכזו.
אל תרגישי רע בקשר הזה שלך איתה, היא תעזור לך, כי בזה היא טובה.

ומשהו אישי--
היתה לי דודה מקסימה, שגרנו קרוב (הורי איתם) ובאמת חגגנו הכל יחד,
והיא היתה שותפה לגידולי, ממש מו שאימי ז"ל היה שותפה בגידול ילדיה.
חיינו כבמעין קומונה.
אמי נפטרה --והדודה ממש 'נדחפה' למלא מקום. ולהפוך להיות לי אמא חלופית,
והיא הפסידה. אני התרחקתי--לא רציתי אמא אחרת,
רציתי שהיא תשאר דודה אוהבת, קרובה, מקשיבה,
שנבכה יחד על האבדה הגדולה לי וגם לה.
(אמי הצילה אותה בשואה ודגה ל תמיד אמי היתה גדולה ממנה בס"ה בשנה וחצי)
ל מה שרציתי לומר, שתחליף מופחת מהמקור,
ולכן, אני דוקא מזדהה עם דברי הפסיכולוגית שלך.

ואת נחמדה מאוד בעיני, וכנראה גם בעיניה.
חג שמח..
 
תודה mykal

והתרגשתי מאד לקרא את דברייך נהנתי מאד מהכנות שלך והתעצבתי מאד שחווית בעצם אבדן נוסף על האבדן הגדול.בכיתי למקרא הדברים וזה דבר גדול כי אני לא
בכיתי הרבה זמן.גם את רגישה ונחמדה מאד בעיני שיהיה לך ולכולן חג שמח מאד.
 

עדיה222

New member
אוי שרי למה את לא בוכה?

באמת לבכות זה דבר גדול. את עוצרת בכוונה את הבכי שלך?
 

עדיה222

New member
MYKAL אמא שלך הרואית

כנראה שני הוריך היו מופת של הרואיות, נתינה והגינות. אני ממש רוצה להכיר אותם.
מה זאת אומרת שהדודה הפסידה? האם שינית את היחס שלך? אם כן זה ממש כואב.

דבריה של שרי על כך שהיא לא די מוצאת חן בעיני הפסי' שלה - אני חייבת חייבת לפרש אותם כצחוק, צחוק מר (?), כביכול היא נדה לעצמה ולמצב כולו, המצב של ההעזרות באישה מקצועית שאומרת לה שהיא לא תוכל להיות אמא שלה... איזה מצב מגוחך, הלא כן?
 

mykal

New member
לשני ענינים שהעלית,

הורי אכן היו דמויות מופת,
הם היו צנועים, וחמים ואוהבים ומוכשרים.
(ואני אמרתי זאת גם בחייהם, והדברים נשמעים גם ע"י אחרים)

במיוחד האהבה הגדולה ביניהם--היא משהו שאין היום.
וכן הם עמוד האש שהולך לפני בכל מה שאני עושה.

ולגבי הדודה שלי, (גם היא כבר לא חיה)
כן, אני התרחקתי, ואכן הפסדתי אתה, והיא גם הפסידה אותי,
היא אמנם היתה זו שהתקשרה אלי בכל יום הולדת, והתענינה.
אבל אני תמיד הזכרתי לה שהיא דודה.
אותי היתה יותר 'נוחה' בענין הזה ואפשרה לה להיות 'סוג של תחליף.
אבל, עובד שאחות בקשה ממני להוביל אותה לחופה, ולא מהדודה.
אין לאמא תחליף, ובטח לא לאמא כמו שלנו.
 

עדיה222

New member
MYKAL אני מצטערת שהתרחקת מהדודה שלך...

האחות הקטנה של אמא שלך שעברה איתה את המלחמה. מצד שני כשאני חושבת על התרחקות - לפי התיאור שלך את היית בשיא הפעילות המקצועית שלך, לימדת, וכפי שאת מצטיירת כאן בוודאי נתת את כל חילך לתלמידים ובוודאי לא נותר אף רגע לעיין בדקדוקי המרחק שנפער בינך לבין דודתך, בסערת הרגש של האבל, בסערת המאמץ המקצועי, בדחיסות של משימות העבודה.
 
למעלה