לבד

mykal

New member
כל מה שכתבת נכון,

ואולי זו גם ההרגשה שלי,
יותר מ'העשיה' הממשית בענין.
אני אהבתי את הדודה ובעלה הדוד.
אני גם הייתי חייבת להם הרבה על עזרה שלהם לנו כמשפחה.
אבל--לי היה צורך, לא לאפשר לה להחליף לי את אמא שלי,
ופעם אפילו אמרתי לה. באחת מהאזכרות לאמא, שחשוב לי שהיא אחות של אמא שלי
ושתעזור לי להתמודד עם 'אין אמא' כי היא של ילדים אחרים.
לא יודעת אם היא הבינה את כונתי, ומעולם לא דברתי אליה
לא יפה או חלילה בחוצפה.
כיבדתי אותה מאוד.
אני כן מודעת לעובדה--שאלולא 'ההדחפות' שלה למילוי מקום,
הייתי יכולה להתנחם בזרועותיה, ולהיות הרבה יותר קרובה ובקשר.

וסתם כמה 'סמלי' שאנחנו דנים בקשר שלי איתה--
ובשבועות יום הולדתה.
וכמובן שאני משתתפת בכל אזכרה לזכרה.
 

עדיה222

New member
ואוו שרי איזו חריפות

איזה לעג - לשיטה, לעולם כולו? אני מנסה לפרק את המשפט שלך, להבין איך בנוייה הביקורת ואיך עשוי הלעג. ברור שבעיני אמא שלנו האמיתית אנחנו מוצאים חן.
ועכשיו, בלי אמא, כדי למצוא אמא אחרת, אנחנו צריכים ממש להתאמץ, למצוא חן.

מציאת האם האחרת - אמנם זאת תופעה שונה מאשר ציפייה כזאת או זה אחרת מפסיכולוגית, ובכל זאת אספר: אני נזכרת בשנה-שנתיים שלאחר מות אמי (ובעצם הדבר נמשך עד עכשיו במידה כלשהי), איך אז כל אמא של חברה או חבר נראתה לי ממש מציאה. כשהוצע לי להצטרף לביקור, תמיד באתי, נדבקתי ממש. הייתי מסתכלת באמא ההיא, שעדיין קיימת, במין עיני עגל מעריצות. היתה לי ממש השלכה פסיכולוגית כזאת, יחס אוטומטי של חום לב וכמעט תלות ורצון להסתופף שם, תחת כנפות האם האחרת...

זמן רב מות אמי הורגש, כלומר הרגשתי אותו, כאילו הוכיתי במחלה קשה, ואיתה נכות קשה, ואצל אותן אמהות - נשים כה מבוגרות, כמובן - הרגשתי שאני נחה. הייתי כמו חולה קשה שנחה היטב היטב בבית החלמה, את יודעת, כמו חולי השחפת של המאה התשע עשרה שעטופים בשמיכה ויושבים במעט השמש על המרפסת בבית המרפא בדאבוס.
 

אשבל1

New member
אני קוראת אותך ודומעת...

עם כל משפט מתגעגעת לביטחון ההורי הזה, העוטף, של הבית הבטוח, שלא קיים יותר כבר שנים רבות וארוכות.....
 
חיפוש אם

גם שהייתה בחיים חפשתי תחליף אם כי הייתי ילדה הורית במובן הרגשי .
אבל כעת...
 

עדיה222

New member
לשרי - ילדה הורית

זאת אומרת ההורות שלך כאילו "גלשה" מאמך ואביך אל הורים אחרים, שהתייחסת אליהם "באופן הורי"?
וכעת - מה אומרות שלוש הנקודות? שוב אינך ילדה הורית?
זאת אומרת, עם הפסיכולוגית - שוב אינך ילדה הורית?

אולי המטפלת מרגישה שאת הורית והיא לא רוצה אותך כאם? חה חה חה

אני מקווה שראית שאני צוחקת.
המושגים השימושיים האלה של הפסיכולוגיה, שזלגו אל התרבות הכללית: ילד הורי, וכו' - כמה זה מועיל אבל כמה כללי מדי.
 

מאי 282

New member
כאן את בטוח לא לבד...

מבינה אותך,מבינה את כאבך
גם אני הולכת לפסיכולוגית,זה נפלא,אני מרגישה שלי זה נפלא,
לא ברורה לי האימרה שלה,אבל צריך להבין את כל התמונה בשביל זה...
כשחסר מישהו אף אחד לא יכול להיכנס לנעליו ולכן לא משנה מי סביבך,
בלעדיה...זה תמיד ירגיש בלעדיה...
 
למעלה