לבד
תמיד לבד. גם כשעם אנשים לבד. תמיד בבועה שלי, בעולם שלי, בעולם הטוב שלי, ששומר עליי מפני כל התהום והפוטנציאל להיפגע שם בחוץ. מחוץ לבועה. בועת החיים שלי, שהיא בועת המוות שלי. מתדרדרת לאט לאט שוב, שוב שוב שוב שוב שוב שוב נופלת לפחד. אני יודעת שזה לא נכון, אני יודעת שאני מזיקה לעצמי. אתמול לפני שהלכתי לישון שמעתי את אמא ואבא שלי מדברים הם חשבו שאני ישנה הם דיברו עליי ועל הלחץ שלי ועל זה שאבא שמע אותי מקיאה ועל התחנונים שלו שלא אעשה זאת שוב. רק רציתי לנקום בהם. צחקתי עליהם שהם טיפשים ושהצלחתי לרמות אותם ועכשיו אדע להסתיר יותר טוב, יותר חזק. והבוקר כשקמתי רציתי למות כשחשבתי על הסבל שאני גורמת להם. לפעמים יש לי רגע שפוי שבו אני יודעת בדיוק מה לעשות כדי לצאת מזה ומיד אחרי אני מוצאת את עצמי עם הראש עמוק בתוך האסלה. לפעמים זה אוכל לפעמים זה דם לפעמים זה דברים מפחידים שאני עוד שניה מתקשרת לאמבולנס. אני מפחדת. אני האויב הכי גדול של עצמי. יש כל כך הרבה דברים יפים שם בחוץ.... תמיד אפשר לקוםף לקחת את כל הזוועה שהחיים שלך ביו ולהשאיר מאחוריך, ופשוט להתחיל מחדש. אלה שבבאמת אוהבים אותך ישארו לא משנה מה. ועליהם צריך להישען. להשען להשען כי אין דרך אחרת לצאת מזה. כי אנחנו שפויות ואז אויבות של עצמנו של הגוף שלנו של החיים. אלה שאוהבים אותנו ישארו תמיד. אין מה לפחד. כבר לא לבד....
תמיד לבד. גם כשעם אנשים לבד. תמיד בבועה שלי, בעולם שלי, בעולם הטוב שלי, ששומר עליי מפני כל התהום והפוטנציאל להיפגע שם בחוץ. מחוץ לבועה. בועת החיים שלי, שהיא בועת המוות שלי. מתדרדרת לאט לאט שוב, שוב שוב שוב שוב שוב שוב נופלת לפחד. אני יודעת שזה לא נכון, אני יודעת שאני מזיקה לעצמי. אתמול לפני שהלכתי לישון שמעתי את אמא ואבא שלי מדברים הם חשבו שאני ישנה הם דיברו עליי ועל הלחץ שלי ועל זה שאבא שמע אותי מקיאה ועל התחנונים שלו שלא אעשה זאת שוב. רק רציתי לנקום בהם. צחקתי עליהם שהם טיפשים ושהצלחתי לרמות אותם ועכשיו אדע להסתיר יותר טוב, יותר חזק. והבוקר כשקמתי רציתי למות כשחשבתי על הסבל שאני גורמת להם. לפעמים יש לי רגע שפוי שבו אני יודעת בדיוק מה לעשות כדי לצאת מזה ומיד אחרי אני מוצאת את עצמי עם הראש עמוק בתוך האסלה. לפעמים זה אוכל לפעמים זה דם לפעמים זה דברים מפחידים שאני עוד שניה מתקשרת לאמבולנס. אני מפחדת. אני האויב הכי גדול של עצמי. יש כל כך הרבה דברים יפים שם בחוץ.... תמיד אפשר לקוםף לקחת את כל הזוועה שהחיים שלך ביו ולהשאיר מאחוריך, ופשוט להתחיל מחדש. אלה שבבאמת אוהבים אותך ישארו לא משנה מה. ועליהם צריך להישען. להשען להשען כי אין דרך אחרת לצאת מזה. כי אנחנו שפויות ואז אויבות של עצמנו של הגוף שלנו של החיים. אלה שאוהבים אותנו ישארו תמיד. אין מה לפחד. כבר לא לבד....