לבד...

לבד...

שלום לכולם!!! דבר ראשון חג שמח! כתבת כאן בעבר: אני חיננית בת 25 (כמעט). איבדתי את אמי היקרה לפני4 וחצי שנים ואת אבי לפני 10 שנים. יש לי 2 אחים- אחות תאומה ואח שגדול ממני בשנה וחצי.. ואני לבד! יש לי את בן זוגי המדהים ואנחנו מתחתנים ביוני, ויש את המשפחה שלו ושלי, אז למה לעזעל אני מרגישה לבד? אולי בגלל שכשאני מספרת לו שאני מתגעגעת לאמי אז הוא אומר שהוא כאן בשבילי, ושיהיה בסדר...אבל לא בסדר לי...אין לי את אמי... במיוחד בתקופה הזו שיש כל כך הרבה שינויים וחידושים- אחותי ילדה את בנה הראשון, והככנות לחתונה... בקיצור....סליחה על ההתפרצות ועל האורך ונעים מאוד!
 
יש צרכים רגשיים

שרק אנשים מסויימים יכולים למלא. יש מה שהחברים יכולים לספק, ויש מה שההורים יכולים לספק. הם לא יהיו תחליפים זה של זה. החבר שלך יכול להיות חבר נאמן ובאמת מתאים לכל מה שחיפשת ולכל מה שאת רוצה וצריכה לחיים, אבל זה לא יהיה תחליף ללהראות לאמא שלך שהנה, יש לך זוגיות, ואת בונה משפחה.
 
../images/Emo201.gif שלום

להרבה אנשים יש את הבעיה הזאת של ההרגשה של הלבד.. למ זה אני לא יודעת..
 

eshkolit32

New member
../images/Emo140.gifהיי חיננית

שמחה לראות אותך כאן שוב. לאבד את שני ההורים זה דבר קשה, תחושת הלבד מובנת. למרות כל אלו שמקיפים אותך, איש אינו מהווה תחליף להורים שלך. האובדן מורגש לא רק כשקשה אלא גם כשטוב לנו בחיים, ואמך חסרה לך דווקא עכשיו, כשיש שינויים חיוביים כמו לידתה של אחותך והחתונה המתקרבת והולכת שלך, אגב המון מזל טוב על הכל
| אני חושבת שלמרות כל זה את יכולה לשמוח שמצאת בן זוג אוהב ותומך ברגעים שקשה לך ואת מתגעגעת, ושיש לך את המשפחה שלך ושלו. חשוב להעריך את מה שכן יש לך וכן הצלחת להשיג, תמיד יש כאב בחיים שמלווה אותנו לצד הדברים הטובים...... למרבה הצער צריך להשלים עם העובדה שמי שאיבדנו לא יהיה כאן יותר במאורעות השמחים בחיינו וזה קשה. אבל אולי, את יודעת, ההורים שלך רואים את הכל מלמעלה, הם בטח מאושרים בשבילך... אגב את מספרת לבן זוגך על ההורים שלך, איזה אנשים הם היו, חוויות שהיו לך איתם? נראה לי שלשתף אותו ולגרום לו להרגיש שהוא מכיר אותם יכול להיות מועיל ולעמעמם, אפילו במקצת, את הכאב שלך.
 
תודה לכל המגיבים

ביום יום אני בחורה שמחה, מאושרת, רואה את הטוב בכל דבר ויש בי אופטימיות רבה תכונה שירשתי כפי הנראה מאמי היקרה.. לגבי שאלתך eshkolit32 אם אני משתפת את בן זוגי ומספרת לו על הוריי אז התשובה היא כמובן! בהתחלה כשרק הכרנו חששתי לספר לו על מצבי- יש אנשים שנרתעים מסיפורים כאלה ומעדיפים לא להכניס את עצמם למיטה חולה. אבל אנמי החלטתי שאני מתחילה את מערכת היחסים הזו על כנות והוא כמה שהוא הפתיע אותי... סיפרתי לו שעל המצב של אמא שלי חרטנו קטע מתוך שיר שאפיין אותה- לפגישה שלנו הוא הכין דיסק של הזמרת הזו כשהשיר הזו ראשון...הוא כל הזמן מתעניין, שואל, מחבק, מנחם אין לי תלונות עליו.. רק חבל לי...חבל לי וקשה לי... אני ואמי היינו כ"כ קשורות, חסר לי השיחות, האהבה, המשפחה... אני מעריכה כל דבר שקרה לי, קורה לי וגם כשיקרה לי...אני בחורה צעירה בת 25 כמעט שעדיין ילדה שזקוקה לאמא שלה זה הכל.... איזה כיף שיש לי אפשרות לפרוק כאן את מה שאני מרגישה.. אני פשוט רושמת מה שעלך לבי גם אם זה לא מסודר.... נשיקות
 

eshkolit32

New member
חייבת לומר לך

הבחור שלך נשמע בן אדם מקסים עם הדיסק שהוא הכין ובכלל כל מה שסיפרת עליו. צריך הרבה מזל כדי לפגוש אנשים כאלה. אגב אפשר לשאול באיזה שיר מדובר? גם על הקברים של ההורים שלי חרוטות מילים של שירים, זה דבר משמעותי מאד בעיני, לכן מסקרן אותי לשמוע באיזה שיר בחרתם. כמובן ספרי רק אם נוח לך ומתי שנוח לך. אכן, את עדיין צעירה, אמנם הטבע וההיגיון אומרים שההורים שלנו אמורים לעזוב את העולם לפנינו, אבל בדרך כלל זה לא קורה בגיל כל כך צעיר. גם אני כמוך איבדתי את שני ההורים שלי, אני מבינה אותך יותר ממה שנדמה לך.....
 
השיר המדובר

מדובר בשיר "חזקה מהחורף" של גלי עטרי... על הקבר חרוטים 4 המשפטים הראשונים "היא הייתה חזקה מהחורף, היא הייתה חזקה מסופה. לצמוח מכלום שהיה לה זה סוד הכוח שלה". באותו שבוע שאמא נפטרה שמעתי את השיר ברדיו, והמילים כאילו נכתבו על אמי.. הבן זוג שלי אכן בן אדם מקסים, אני כ"כ מעריכה אותו ואת עצם היותו רגיש אליי ואל המצב שלי אבל גם בכלל לחיים ואני מודה לאל יום יום על שזכיתי להכירו... אפשר לדעת ממה הוריך נפטרו ובת כמה היית? |
 

eshkolit32

New member
יופי של בחירה

לשיר הזה באמת יש מילים חזקות. אשר לשאלתך, אמי נפטרה מסרטן כשהיתי בת 17 ואבי נפטר מבעיות לב כשהיתי בת 22 (והיום אני בת 32).
 

A GIFT OF LOVE

New member
שלום לך,

אני לא זוכרת אותך, כניראה שהתחלתי לכתוב כאן מאוחר יותר. בכל אופן, נעים מאוד! "אז למה לעזאזל אני מרגישה לבד?" לפעמים כולם נמצאים מסביב. נותנים, תומכים ומרעיפים אהבה. אבל משהו חסר.... אותו געגוע ישן לא מרפה.... בקשר לחבר, זה מזכיר לי שלפעמים, בזמן מחלה, כולם מסביב מנסים לעזור, תרופות, שקט, מנוחה... אבל מה שהם לא מבינים שהתרופה הכי טובה זה חיבוק של אמא... ולאמא אין תחליף.... קבלי
 
למעלה