לבד עם עצמי
בוקר..השעון מצלצל ואני פוקחת עיין ושולחת את היד חצי ישנה לכבות את השעון..אופפ אני אומרת לעצמי .אני לא רוצה לקום.. זוכרת את המריבה של אתמול בלילה כיצד לא יכלתי להעביר את מה שאני חושבת למרות שבעצם דיברתי המון אני כבר לא יכולה יותר ..המחנק בגרון כבר כמה ימים.. אני קמה ומעיפה את מבטי לעברו..ישן לו כמו תינוק ולא יודע מה קורה לאישה שלצידו..כבר נימאס לי מהמצב הזה אני קמה ובודקת אם הילדה שינה..בשקט אני נכנסת למקלחת מתפשטת ונותנת לזרם החם לשטוף את כולי..ככה מתענגת לי זה הרגע רק שלי.. לפתע בכי צורם..ניראה לי שהילדה קמה..אני אוספת את המחשבות שלי ועם החלוק פוסעת לחדרה..חושבת לעצמי איך הוא לא יקום אפילו לראות מה קורה לה.. אני כבר לא יכולה יותר..חשבתי לעצמי שאחרי החתונה הכל יסתדר..חשבתי והימים עברו וחודשים חלפו להם.. אני מחייכת אליה חיוך רחב נותנת לה להרגיש שאני הכי אמא שמחה שבעולם במקביל מחממת לה את הדיסה של הבוקר ושולפת את הבקבוק החם ומושיטה אותו לעברה..כך אני מביטה בה כיצד ברעבתנות היא שוקדת על יניקת הדיסה מהבקבוק.. כעת אני מתפנה לסידוריי ותוך מספר דקות אני מול המראה .. היו ימים שויתרתי לעצמי..היתי מגיעה לעבודה בבגדים שחורים כמו הודיעו לכולם על המצב רוח אצלי בפנים..אבל לא עוד. כיום אני נכנסת וכולם מביטים לעברי..וכך אני מרגישה .. אני מוסיפה עוד סומק קל מתיזה קלות בושם ..הריח המשכר שלו מתפזר באויר ..אבל הוא ישן כאילו לא היתי כלל.. אני חושבת לעצמי כיצד היו ימים שהוא היה קם מוקדם ומניח לי את הנס שאהבתי ליד המיטה בשעה שנשיקה וחיבוק העירו אותי.. הילדה כבר מוכנה ידיה הקטנות אוחזות בי וכך בקור של הבוקר אני נוסעת לגן .. פנים מחייכות מקבלות אותי..אלו הפנים הראשונות של הגננת שתמיד מחייכת..אני חושבת לעצמי עד כמה אני זקוקה לכך הבוקר.. כעת המוסיקה באוטו מנגנת לה אך אני רחוקה ממנה ..אני מרחפת לי אי שם.. רוצה לצאת מהמצב אך חוששת מהעתיד..אמנם אני אישה בכל גופי ונשמתי אך אוליי אני בעצם ילדה שבירה האם אני מוכנה ? האם התיאשתי? כך עובר לי הבוקר בעבודה ..למה הוא לא מצלצל? למה הוא לא שואל לשלומי? כך בעוד אני חושבת צילצול הפלאפון מעורר אותי..אני מביטה לצג..חיים בן זוגי בטלפון.." כן אני עונה" אה..ענבלי הוא אומר..אני לא אוכל להגיע בערב למסיבה של הבת..אני אאחר.." טוב" אני עונה .. לאחר מכן אני חושבת לעצמי כיצד זו הפעם המי יודע מה שהוא מתחמק מכל מה שקשור בבת אבל למדתי להסתדר וזה מה שמוזר..אפילו לקחת את הילדה מהגן אני כבר לא מבקשת ממנו..אפילו לקנות דברים ..אני כבר הולכת בעצמי.. אבל היום אמרתי לעצמי שאיני יכולה כבר להשאר כבר במצב הזה.. אני פותחת את המחשב .. וכך אני מחפשת יועצת שתוכל לשוחח איתי..אופפפ כל כך המון שמות.. זאת עורכת דין ויועצת וזו סקסולוגית ויועצת... אני מתיאשת מהחיפוש..כל כך קשה לי לחשוף את האינטימיות שלי בפני בעלי וכל שכן בפני מישהי זרה.. " מה קרה?" חן שואלת אותי במבט רציני על פניה.. " חיים" אני עונה וכבר הדמעות אינן יכולות לעצור..אני מחבקת אותה ובוכה כמו שאף פעם לא בכיתי מעודי אני יודעת שהוא כבר לא אוהב אותי..אני יודעת שהוא כבר לא חושק בי..דיי..לא רוצה לדעת כלום אני רק רוצה להיות עם עצמי.. לא אוהבת אותו ..לא רוצה אותו..לא לא לא .. חן מלטפת אותי..כל כך אני צמאה לליטוף הזה..מזל שאף אחד לא נימצא כאן..לא רוצה שיראו אותי במצב הזה.. טוב..אומרת חן..אני אלך איתך למסיבה ואחרי כן נלך לחבר שלי..הוא בעל נסיון והאמיני לי שיוכל לתת לך זויות שלא חשבת עליהן.. אני שומעת וכאילו לא שומעת..רק רוצה את המגע..שיאהבו אותי.. המסיבה היתה מהנה ואף העלתה חיוך על שפתיי לראות את הקטנה שלי ככה רוקת ומחייכת.. הביביסיטר כבר חיכתה בבית וראיתי כיצד השעון נע לאיתו..חיוכים הפרדות מהגננת וכבר הילדה ישנה עם הוראות אחרונות לביביסיטר.. אני נוסעת עם חן ..נסיעה של עשר דקות אליה הבית.. החבר שלה חייכן מטבעו מקבל אותי בהרגשת חמימות טובה.. אנחנו מדברים על כל הנושאים בעולם...עד שהוא אומר.." נו..אז איך בבית" אני פותחת את פי בהיסוס אבל דומני שמעולם לא דברתי ככה כששפתי קולחת ללא מעצור.. הוא מקשיב מחייך..מדיי פע עוצר ושואל על דברים שנראים לו חשובים למרות שלי הם דברים של מה בכך.. וכך השעות חולפות להן כשאני בעיקר מוציאה ומוציאה.. אני מביטה על השעון ונאנחת שאני חייבת לזוז הביתה.. חיבוקים ואני כבר רגע לפני הדלת של ביתי.. הילדה שינה כעת..אני לבד השקט רק איתי..מרגישה כל כך טוב.. שעה שתיים בלילה ואני שומעת את הפסיעות שלו ואת השער של החצר שנסגר.. הוא פותח את הדלת..
בוקר..השעון מצלצל ואני פוקחת עיין ושולחת את היד חצי ישנה לכבות את השעון..אופפ אני אומרת לעצמי .אני לא רוצה לקום.. זוכרת את המריבה של אתמול בלילה כיצד לא יכלתי להעביר את מה שאני חושבת למרות שבעצם דיברתי המון אני כבר לא יכולה יותר ..המחנק בגרון כבר כמה ימים.. אני קמה ומעיפה את מבטי לעברו..ישן לו כמו תינוק ולא יודע מה קורה לאישה שלצידו..כבר נימאס לי מהמצב הזה אני קמה ובודקת אם הילדה שינה..בשקט אני נכנסת למקלחת מתפשטת ונותנת לזרם החם לשטוף את כולי..ככה מתענגת לי זה הרגע רק שלי.. לפתע בכי צורם..ניראה לי שהילדה קמה..אני אוספת את המחשבות שלי ועם החלוק פוסעת לחדרה..חושבת לעצמי איך הוא לא יקום אפילו לראות מה קורה לה.. אני כבר לא יכולה יותר..חשבתי לעצמי שאחרי החתונה הכל יסתדר..חשבתי והימים עברו וחודשים חלפו להם.. אני מחייכת אליה חיוך רחב נותנת לה להרגיש שאני הכי אמא שמחה שבעולם במקביל מחממת לה את הדיסה של הבוקר ושולפת את הבקבוק החם ומושיטה אותו לעברה..כך אני מביטה בה כיצד ברעבתנות היא שוקדת על יניקת הדיסה מהבקבוק.. כעת אני מתפנה לסידוריי ותוך מספר דקות אני מול המראה .. היו ימים שויתרתי לעצמי..היתי מגיעה לעבודה בבגדים שחורים כמו הודיעו לכולם על המצב רוח אצלי בפנים..אבל לא עוד. כיום אני נכנסת וכולם מביטים לעברי..וכך אני מרגישה .. אני מוסיפה עוד סומק קל מתיזה קלות בושם ..הריח המשכר שלו מתפזר באויר ..אבל הוא ישן כאילו לא היתי כלל.. אני חושבת לעצמי כיצד היו ימים שהוא היה קם מוקדם ומניח לי את הנס שאהבתי ליד המיטה בשעה שנשיקה וחיבוק העירו אותי.. הילדה כבר מוכנה ידיה הקטנות אוחזות בי וכך בקור של הבוקר אני נוסעת לגן .. פנים מחייכות מקבלות אותי..אלו הפנים הראשונות של הגננת שתמיד מחייכת..אני חושבת לעצמי עד כמה אני זקוקה לכך הבוקר.. כעת המוסיקה באוטו מנגנת לה אך אני רחוקה ממנה ..אני מרחפת לי אי שם.. רוצה לצאת מהמצב אך חוששת מהעתיד..אמנם אני אישה בכל גופי ונשמתי אך אוליי אני בעצם ילדה שבירה האם אני מוכנה ? האם התיאשתי? כך עובר לי הבוקר בעבודה ..למה הוא לא מצלצל? למה הוא לא שואל לשלומי? כך בעוד אני חושבת צילצול הפלאפון מעורר אותי..אני מביטה לצג..חיים בן זוגי בטלפון.." כן אני עונה" אה..ענבלי הוא אומר..אני לא אוכל להגיע בערב למסיבה של הבת..אני אאחר.." טוב" אני עונה .. לאחר מכן אני חושבת לעצמי כיצד זו הפעם המי יודע מה שהוא מתחמק מכל מה שקשור בבת אבל למדתי להסתדר וזה מה שמוזר..אפילו לקחת את הילדה מהגן אני כבר לא מבקשת ממנו..אפילו לקנות דברים ..אני כבר הולכת בעצמי.. אבל היום אמרתי לעצמי שאיני יכולה כבר להשאר כבר במצב הזה.. אני פותחת את המחשב .. וכך אני מחפשת יועצת שתוכל לשוחח איתי..אופפפ כל כך המון שמות.. זאת עורכת דין ויועצת וזו סקסולוגית ויועצת... אני מתיאשת מהחיפוש..כל כך קשה לי לחשוף את האינטימיות שלי בפני בעלי וכל שכן בפני מישהי זרה.. " מה קרה?" חן שואלת אותי במבט רציני על פניה.. " חיים" אני עונה וכבר הדמעות אינן יכולות לעצור..אני מחבקת אותה ובוכה כמו שאף פעם לא בכיתי מעודי אני יודעת שהוא כבר לא אוהב אותי..אני יודעת שהוא כבר לא חושק בי..דיי..לא רוצה לדעת כלום אני רק רוצה להיות עם עצמי.. לא אוהבת אותו ..לא רוצה אותו..לא לא לא .. חן מלטפת אותי..כל כך אני צמאה לליטוף הזה..מזל שאף אחד לא נימצא כאן..לא רוצה שיראו אותי במצב הזה.. טוב..אומרת חן..אני אלך איתך למסיבה ואחרי כן נלך לחבר שלי..הוא בעל נסיון והאמיני לי שיוכל לתת לך זויות שלא חשבת עליהן.. אני שומעת וכאילו לא שומעת..רק רוצה את המגע..שיאהבו אותי.. המסיבה היתה מהנה ואף העלתה חיוך על שפתיי לראות את הקטנה שלי ככה רוקת ומחייכת.. הביביסיטר כבר חיכתה בבית וראיתי כיצד השעון נע לאיתו..חיוכים הפרדות מהגננת וכבר הילדה ישנה עם הוראות אחרונות לביביסיטר.. אני נוסעת עם חן ..נסיעה של עשר דקות אליה הבית.. החבר שלה חייכן מטבעו מקבל אותי בהרגשת חמימות טובה.. אנחנו מדברים על כל הנושאים בעולם...עד שהוא אומר.." נו..אז איך בבית" אני פותחת את פי בהיסוס אבל דומני שמעולם לא דברתי ככה כששפתי קולחת ללא מעצור.. הוא מקשיב מחייך..מדיי פע עוצר ושואל על דברים שנראים לו חשובים למרות שלי הם דברים של מה בכך.. וכך השעות חולפות להן כשאני בעיקר מוציאה ומוציאה.. אני מביטה על השעון ונאנחת שאני חייבת לזוז הביתה.. חיבוקים ואני כבר רגע לפני הדלת של ביתי.. הילדה שינה כעת..אני לבד השקט רק איתי..מרגישה כל כך טוב.. שעה שתיים בלילה ואני שומעת את הפסיעות שלו ואת השער של החצר שנסגר.. הוא פותח את הדלת..
