לבד לבד לבד
לבד, לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד,
אני בסדר , הרבה יותר מבסדר, אני הכי בסדר ומעבר לבסדר.
לקח לי הרבה זמן לענות לך בגלל סיבות כאלו ואחרות ועכשיו אני אשמח לכתוב לך כי במצב כמו שאני עכשיו זה יהיה חזק, עוצמתי ואמיתי!!!!
אז בבקשה....
אני לבד לעזעזל, לבד!!!!
הכל אני עושה לבד אבל מתמודדת כמו גדולה!!!
יש ביננו קשר דם ומעבר לזה כלום!!!!
אני יודעת שלכל אחד מכם יש אשה, ילדים, בית, פרנסה ושאר דאגות ממרוץ החיים המטורף
יש לכם את מי לאהוב, על מי לכעוס, אם מי לריב, למי לדאוג. יש לכם אחד את השני, יש לכם את התא המשפחתי שלכם (לטוב או לרע)
גם לי יש את מי לאהוב ולמי לדאוג ולאן לחזור, יש לי 2 ילדים מדהימים שבשבילם אני עושה הכל!!
כל מה שאני עושה, נושמת, חושבת, עובדת, הכל עבורם !!!
אני רגילה להיות 24/7 עם הילדים ופתאום האבא מגיע ומחליט לקחת אותם
4 שבתות רצוף ואני נשארת לבד!!!
בלי אף אחד,
גם אלוהים לא איתי,
אתה יודע מה קורה לי בשבתות כאלה???
אני מחלללללללללת אותם
כי אלוהים גורם לזה לקרות,
הוא משאיר אותי בלבד שלי, מקום נורא להיות בו- לבד!!! בלי אף אחד!!!
וכמה שאני חולמת ורוצה חופש לעצמי ותמיד שזה מגיע אני נופלת כ"כ חזק, אני רגילה להיות עם הילדים עם כל הקושי וכשהוא לוקח אותם אין לי מה לעשות עם עצמי, אין לי לאף ללכת,
אני שונאת להיות לבד, ואני לא יודעת לתאר לך מה אני מרגישה,
נואשת?, נבגדת? חסרת אונים? נסיון? כמה ??? למה? בשביל מה?? למישהו אכפת בכלל?? מישהו בא אי פעם ל תמוך ולהגיד לי יהיה בסדר?? אף אחד!
אני בוכה לבד, מתמודדת לבד, ישנה לבד, קמה לבד, עובדת לבד, עושה הכל לבד!
אני עדיין לבד, לא,... לא לבד, כי גם ביחד אפשר להיות לבד, אבל לא טוב לי
יש לי עוד (**מעל 10**) אחים ואחיות חוץ ממני ולאף אחד, אף אחד לא אכפת!!!
איפה אתם??????????
למה לא אכפת לכם???????
למה לא אכפת לכם??????
למה במקום להתקשר לשאול בשלומי ולהראות קצת אכפתיות אתם מרכלים עלי מאחורי הגב, מרכלים שצריך להתרחק ולשמור על הילדים שלכם רחוק ממני ומהילדים שלי...
על הזין שלכם ושלי. לא רוצה אותכם, באלוהים שאני לא רוצה אותכם!!!!!!!!
אני מסתדרת מעולה לבד!!!!!!!!
חזקה וטובה יותר מכולכם!!!!!!!
למה כואב לי???!! כי אנחנו אמורים להיות משפחה ואתם לא כלום בשבילי!!!!!
למה ההתפרצות הזו??? כי כשאני במצב כזה, שקורה לא פעם אז קל לי לכתוב הכל בלי מחסומים.
למישהו ממכם באמת אכפת ממני חוץ מלדבר עלי ועל מה שאני, מישהו ממכם פעם היה פה בשבילי אפילו סתם בשביל לשמוע אותי???
מישהו ממכם יודע שאני פונה לעזרה לעמותות כדי שיעזרו לי לקנות מוצרים בסיסים לבית,
שלפעמים אני קורסת ואין לי לאן ליפול כי אף אחד לא יהיה שם בשביל לעזור לי לקום??!!!
תאמין לי שלא חסר לי ולא לילדים שלי כלום. רק ההתמודדות קשה, קשה, קשה והסכינים שנועצים לי בגב, אתם, המשפחה המהממממממת שלי עוד מרשים לעצמכם לדבר ולרכל להרוס, להכאיב, להרחיק.
אני אוהבת את כולכם, באמת שכן. קשר דם זה משהו שטבוע בנו ולכן זה כ"כ כואב וקשה.
תגיד שאני בחרתי לחיות בצורה כזו או אחרת וזה מה שגרם להכל, תחשוב ותגיד חופשי, זכותו החופשית של האדם לחיות ולחשוב כרצונו....
פרקתי פחות או יותר, בכיתי.... קשה לי אבל טוב לי, רע לי אבל אני מחייכת, אני נופלת אבל קמה, חזקה יותר.
אני מתמודדת כי אין לי ברירה אחרת אם לא בשביל עצמי אז בשביל הילדים שלי.
מכל דבר רע יצמח משהו טוב ככה לפחות אני רוצה להאמין.
(העליתי את הפוסט הזו בעקבות כמה הודעות שקיבלתי מאנשים יקרים פה בפורום על הבדידות הנוראית הזו. שוב מזכירה לכם שמה שכתוב בפוסט- זה מעברי הלא רחוק ונכון להיום מצבי טוב, תודה לאל ולשואל.
מה שכן התחושה של לבד היא אחת הנוראיות שקיימות, מנסיון.
לבד אפשר להרגיש גם בבית ליד האישה, הילדים, הורים, אחים וכו'
ואפשר להרגיש מאושר על שפת הים.. לבד עם עצמך.
אני נמצאת היום בתהליך של להכיר ולהבדיל בין לבד ובין בדידות,
לבד אם יש לך את עצמך... או שאיבדת את עצמך בדרך. כשיהיה לי תובנות חדשות לגבי זה אשמח לשתף אותכם. מאחלת לכם רק טוב)
לבד, לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד,
אני בסדר , הרבה יותר מבסדר, אני הכי בסדר ומעבר לבסדר.
לקח לי הרבה זמן לענות לך בגלל סיבות כאלו ואחרות ועכשיו אני אשמח לכתוב לך כי במצב כמו שאני עכשיו זה יהיה חזק, עוצמתי ואמיתי!!!!
אז בבקשה....
אני לבד לעזעזל, לבד!!!!
הכל אני עושה לבד אבל מתמודדת כמו גדולה!!!
יש ביננו קשר דם ומעבר לזה כלום!!!!
אני יודעת שלכל אחד מכם יש אשה, ילדים, בית, פרנסה ושאר דאגות ממרוץ החיים המטורף
יש לכם את מי לאהוב, על מי לכעוס, אם מי לריב, למי לדאוג. יש לכם אחד את השני, יש לכם את התא המשפחתי שלכם (לטוב או לרע)
גם לי יש את מי לאהוב ולמי לדאוג ולאן לחזור, יש לי 2 ילדים מדהימים שבשבילם אני עושה הכל!!
כל מה שאני עושה, נושמת, חושבת, עובדת, הכל עבורם !!!
אני רגילה להיות 24/7 עם הילדים ופתאום האבא מגיע ומחליט לקחת אותם
4 שבתות רצוף ואני נשארת לבד!!!
בלי אף אחד,
גם אלוהים לא איתי,
אתה יודע מה קורה לי בשבתות כאלה???
אני מחלללללללללת אותם
כי אלוהים גורם לזה לקרות,
הוא משאיר אותי בלבד שלי, מקום נורא להיות בו- לבד!!! בלי אף אחד!!!
וכמה שאני חולמת ורוצה חופש לעצמי ותמיד שזה מגיע אני נופלת כ"כ חזק, אני רגילה להיות עם הילדים עם כל הקושי וכשהוא לוקח אותם אין לי מה לעשות עם עצמי, אין לי לאף ללכת,
אני שונאת להיות לבד, ואני לא יודעת לתאר לך מה אני מרגישה,
נואשת?, נבגדת? חסרת אונים? נסיון? כמה ??? למה? בשביל מה?? למישהו אכפת בכלל?? מישהו בא אי פעם ל תמוך ולהגיד לי יהיה בסדר?? אף אחד!
אני בוכה לבד, מתמודדת לבד, ישנה לבד, קמה לבד, עובדת לבד, עושה הכל לבד!
אני עדיין לבד, לא,... לא לבד, כי גם ביחד אפשר להיות לבד, אבל לא טוב לי
יש לי עוד (**מעל 10**) אחים ואחיות חוץ ממני ולאף אחד, אף אחד לא אכפת!!!
איפה אתם??????????
למה לא אכפת לכם???????
למה לא אכפת לכם??????
למה במקום להתקשר לשאול בשלומי ולהראות קצת אכפתיות אתם מרכלים עלי מאחורי הגב, מרכלים שצריך להתרחק ולשמור על הילדים שלכם רחוק ממני ומהילדים שלי...
על הזין שלכם ושלי. לא רוצה אותכם, באלוהים שאני לא רוצה אותכם!!!!!!!!
אני מסתדרת מעולה לבד!!!!!!!!
חזקה וטובה יותר מכולכם!!!!!!!
למה כואב לי???!! כי אנחנו אמורים להיות משפחה ואתם לא כלום בשבילי!!!!!
למה ההתפרצות הזו??? כי כשאני במצב כזה, שקורה לא פעם אז קל לי לכתוב הכל בלי מחסומים.
למישהו ממכם באמת אכפת ממני חוץ מלדבר עלי ועל מה שאני, מישהו ממכם פעם היה פה בשבילי אפילו סתם בשביל לשמוע אותי???
מישהו ממכם יודע שאני פונה לעזרה לעמותות כדי שיעזרו לי לקנות מוצרים בסיסים לבית,
שלפעמים אני קורסת ואין לי לאן ליפול כי אף אחד לא יהיה שם בשביל לעזור לי לקום??!!!
תאמין לי שלא חסר לי ולא לילדים שלי כלום. רק ההתמודדות קשה, קשה, קשה והסכינים שנועצים לי בגב, אתם, המשפחה המהממממממת שלי עוד מרשים לעצמכם לדבר ולרכל להרוס, להכאיב, להרחיק.
אני אוהבת את כולכם, באמת שכן. קשר דם זה משהו שטבוע בנו ולכן זה כ"כ כואב וקשה.
תגיד שאני בחרתי לחיות בצורה כזו או אחרת וזה מה שגרם להכל, תחשוב ותגיד חופשי, זכותו החופשית של האדם לחיות ולחשוב כרצונו....
פרקתי פחות או יותר, בכיתי.... קשה לי אבל טוב לי, רע לי אבל אני מחייכת, אני נופלת אבל קמה, חזקה יותר.
אני מתמודדת כי אין לי ברירה אחרת אם לא בשביל עצמי אז בשביל הילדים שלי.
מכל דבר רע יצמח משהו טוב ככה לפחות אני רוצה להאמין.
(העליתי את הפוסט הזו בעקבות כמה הודעות שקיבלתי מאנשים יקרים פה בפורום על הבדידות הנוראית הזו. שוב מזכירה לכם שמה שכתוב בפוסט- זה מעברי הלא רחוק ונכון להיום מצבי טוב, תודה לאל ולשואל.
מה שכן התחושה של לבד היא אחת הנוראיות שקיימות, מנסיון.
לבד אפשר להרגיש גם בבית ליד האישה, הילדים, הורים, אחים וכו'
ואפשר להרגיש מאושר על שפת הים.. לבד עם עצמך.
אני נמצאת היום בתהליך של להכיר ולהבדיל בין לבד ובין בדידות,
לבד אם יש לך את עצמך... או שאיבדת את עצמך בדרך. כשיהיה לי תובנות חדשות לגבי זה אשמח לשתף אותכם. מאחלת לכם רק טוב)
