לבד כן - בדידות לא!
אני יושב על הבר ושותה כוסית של וויסקי, כמו תמיד. מהרהר וחושב מה הייתי עושה עכשיו איתה אם היא אותה היתה איתי ולא הלכה לעולמה. מסתכל סביב, פנים מוכרות, חברים וחברות שאני מכיר מפה, מהבר הזה שאני מרבה להעביר בו את לילותי בחודשים האחרונים. כמעט כל לילה מ 22:00 עד 04:00 לפנות בוקר אני שם, יושב ופוגש אנשים, מחליף דעות, צוחק איתם וגם לומד להכיר אנשים חדשים, חלקם טובים חלקם פחות. למדתי שם שלכל אחד יש את השריטה שלו, את הצלקות שלו והכאבים שלו. קוראים לזה לחיות, לעשות, מי שלא עושה לא טועה ומי שלא מתקדם גם לא מפסיד. עוד לגימה מהוויסקי המתוק, למדתי לאהוב את הטעם הזה, השילוב של המתיקות והחריפות שלו, הריח של האלכוהול שבוקע ממנו, והצבע הזהוב באורות העמומים של הבר, יש בכל זה משהו קסום, רגעים קטנים של אושר. הנה נכנס אלדד, פגשתי אותו פה בפאב ובגלל ששנינו אוהבים פחות או יותר לשבת באותו מקום יוצא לנו לדבר ולצחוק ביחד לא מעט. בחור בן 32 שעבר לא מעט בחיים שלו, היה בעל עסק מצליח מאד שגם אותו המצב הכלכלי הכריע (כמו רבים וטובים במדינה הקטנה והמחורבנת שלנו) ועכשיו הוא בהליך של פשיטת רגל. מתיישב לידי, לוחצים ידיים, הוא מזמין משהו ואנו מתחילים לקשקש. אני מזמין עוד כוסית של וויסקי משלומי הברמן (שגם אותו כמו את שאר הברמנים פה אני כבר מכיר טוב מאד, והם גם יודעים בדיוק כמה ואיך למזוג לי את הוויסקי). השיחה ביני לבין אלדד נהיית רצינית, מדברים על דברים אחרים, לא כמו תמיד על הא ודא, אלא עכשיו זה על מה שעברנו בחיים. הוא מספר לי על הפשיטת רגל ובמה הוא עסק לפני כן, ואז מגיעים לדבר עלי. אני לא זוכר איך זה עלה אבל הוא שאל אותי על נועה, אישתי שנהרגה השנה בתאונת דרכים. התחלתי לדבר, כבר נגמרו לי הדמעות ממזמן אז אני מדבר בקול יבש, לוקח לגימה, וממשיך לשתף. ואז הוא אומר לי:"אתה צריך ללמוד שוב לחיות לבד, לא להיות בודד אבל לדעת איך לחיות לבד..." הכוונה שלו (כמו שהוא הסביר ואני הבנתי כבר לפני ההסבר שלו) היא שבן אדם שנמצא על פרשת דרכים, אחרי פרידה קשה או טראומה רצינית, או בכלל אדם ללא בן או בת זוג צריך לדעת איך למלא את היום שלו, בייחוד את השעות מחץ לזמן העבודה. איך להמשיל ולהתפתח, להמשיך וללמוד, למרות הכאב והצער, לדעת איך לחיות נכון, לקורא ספר, ללמוד לנגן על כלי נגינה כלשהו או סתם למצוא דברים להתעסק בהם בבית שפתאום נהייה ריק והאדם לבד שם. אז עכשיו אני כבר פחות יוצא לפאב, קורא ספרים, שומע מוזיקה ומעביר לי את הזמן החופשי, נפגש עם חברים ועם המשפחה. לומד שוב לחיות לבד אבל לא להיות בודד...
אני יושב על הבר ושותה כוסית של וויסקי, כמו תמיד. מהרהר וחושב מה הייתי עושה עכשיו איתה אם היא אותה היתה איתי ולא הלכה לעולמה. מסתכל סביב, פנים מוכרות, חברים וחברות שאני מכיר מפה, מהבר הזה שאני מרבה להעביר בו את לילותי בחודשים האחרונים. כמעט כל לילה מ 22:00 עד 04:00 לפנות בוקר אני שם, יושב ופוגש אנשים, מחליף דעות, צוחק איתם וגם לומד להכיר אנשים חדשים, חלקם טובים חלקם פחות. למדתי שם שלכל אחד יש את השריטה שלו, את הצלקות שלו והכאבים שלו. קוראים לזה לחיות, לעשות, מי שלא עושה לא טועה ומי שלא מתקדם גם לא מפסיד. עוד לגימה מהוויסקי המתוק, למדתי לאהוב את הטעם הזה, השילוב של המתיקות והחריפות שלו, הריח של האלכוהול שבוקע ממנו, והצבע הזהוב באורות העמומים של הבר, יש בכל זה משהו קסום, רגעים קטנים של אושר. הנה נכנס אלדד, פגשתי אותו פה בפאב ובגלל ששנינו אוהבים פחות או יותר לשבת באותו מקום יוצא לנו לדבר ולצחוק ביחד לא מעט. בחור בן 32 שעבר לא מעט בחיים שלו, היה בעל עסק מצליח מאד שגם אותו המצב הכלכלי הכריע (כמו רבים וטובים במדינה הקטנה והמחורבנת שלנו) ועכשיו הוא בהליך של פשיטת רגל. מתיישב לידי, לוחצים ידיים, הוא מזמין משהו ואנו מתחילים לקשקש. אני מזמין עוד כוסית של וויסקי משלומי הברמן (שגם אותו כמו את שאר הברמנים פה אני כבר מכיר טוב מאד, והם גם יודעים בדיוק כמה ואיך למזוג לי את הוויסקי). השיחה ביני לבין אלדד נהיית רצינית, מדברים על דברים אחרים, לא כמו תמיד על הא ודא, אלא עכשיו זה על מה שעברנו בחיים. הוא מספר לי על הפשיטת רגל ובמה הוא עסק לפני כן, ואז מגיעים לדבר עלי. אני לא זוכר איך זה עלה אבל הוא שאל אותי על נועה, אישתי שנהרגה השנה בתאונת דרכים. התחלתי לדבר, כבר נגמרו לי הדמעות ממזמן אז אני מדבר בקול יבש, לוקח לגימה, וממשיך לשתף. ואז הוא אומר לי:"אתה צריך ללמוד שוב לחיות לבד, לא להיות בודד אבל לדעת איך לחיות לבד..." הכוונה שלו (כמו שהוא הסביר ואני הבנתי כבר לפני ההסבר שלו) היא שבן אדם שנמצא על פרשת דרכים, אחרי פרידה קשה או טראומה רצינית, או בכלל אדם ללא בן או בת זוג צריך לדעת איך למלא את היום שלו, בייחוד את השעות מחץ לזמן העבודה. איך להמשיל ולהתפתח, להמשיך וללמוד, למרות הכאב והצער, לדעת איך לחיות נכון, לקורא ספר, ללמוד לנגן על כלי נגינה כלשהו או סתם למצוא דברים להתעסק בהם בבית שפתאום נהייה ריק והאדם לבד שם. אז עכשיו אני כבר פחות יוצא לפאב, קורא ספרים, שומע מוזיקה ומעביר לי את הזמן החופשי, נפגש עם חברים ועם המשפחה. לומד שוב לחיות לבד אבל לא להיות בודד...
