לבד ועצוב
שלום לכולכן, כלל לא הייתי בטוחה שזה הפורום בשבילי אבל אני מרגישה כל כך לבד לאחרונה שחשבתי אולי אתן שבאותו מצב כמוני תבינו אותי טוב יותר מכל אחד אחר. אני ילדה יחידה, התייתמתי מאבי בגיל קטן ומאז היינו אני ואמא שלי תמיד ביחד, חברות הכי טובות, מעבר אליה לא הייתי צריכה אף אחד, לפי שנה אמי חלתה באלצהיימר שהתקדם מאוד מהר בשל גילה הצעיר ומאז חודש מאי היא בבית אבות במחלקה סיעודית. אני הולכת בכל זמן שיש לי אך לאחרונה זה הפך קשה יותר ויותר. היא לא מתקשרת כלל ואתמול בפעם הראשונה ראיתי אותה עושה את צרכיה במכנסיים וברצפה כי המטפלות ה"מקסימות" שכחו לשים לה טיטול, זה שבר אותי, אני מרגישה עצב עמוק וכואב לי בפנים, אני בוכה בלי הרף ולא מסוגלת לעשות שום דבר אחר, אני מרגישה כל כך לבד בעולם ולא משנה כמה כולם רוצים לעזור, זה לא זה, אני רוצה את אמא שלי כל כך.
שלום לכולכן, כלל לא הייתי בטוחה שזה הפורום בשבילי אבל אני מרגישה כל כך לבד לאחרונה שחשבתי אולי אתן שבאותו מצב כמוני תבינו אותי טוב יותר מכל אחד אחר. אני ילדה יחידה, התייתמתי מאבי בגיל קטן ומאז היינו אני ואמא שלי תמיד ביחד, חברות הכי טובות, מעבר אליה לא הייתי צריכה אף אחד, לפי שנה אמי חלתה באלצהיימר שהתקדם מאוד מהר בשל גילה הצעיר ומאז חודש מאי היא בבית אבות במחלקה סיעודית. אני הולכת בכל זמן שיש לי אך לאחרונה זה הפך קשה יותר ויותר. היא לא מתקשרת כלל ואתמול בפעם הראשונה ראיתי אותה עושה את צרכיה במכנסיים וברצפה כי המטפלות ה"מקסימות" שכחו לשים לה טיטול, זה שבר אותי, אני מרגישה עצב עמוק וכואב לי בפנים, אני בוכה בלי הרף ולא מסוגלת לעשות שום דבר אחר, אני מרגישה כל כך לבד בעולם ולא משנה כמה כולם רוצים לעזור, זה לא זה, אני רוצה את אמא שלי כל כך.
