לבד וביחד.

[בילבוליתהמקורית]

לבד וביחד.../images/Emo122.gif

איך ניתן לתאר חיים של לבד,, כל כך לבד שבא לבכות..ועם זאת אני ביחד ביחד עם החברה מסביבי, חיה, נושמת, בריאה, עובדת, מתפקדת בחוץ כמו המאושרת בנשים, כל מי שרואה אותי, או אפילו מכיר אותי מקרוב, מכיר את המסכה הנהדרת שעיצבתי על עצמי במשך השנים, אף אדם לא רואה את ההתלבטות, את הזיוף וסליחה את ה"פוזה". איך היום בגיל מאוחר כל כך..ניתן לשנות הכל? איך היום להסביר לאנשים? "חברה" הלו תתעוררו!! האם זקוקה אני לאותה יקיצה? להערות ולהארות, של רחמים של עיצות? ואם אקבל אותן?? האם בכלל אהיה מסוגלת להשתנות? האם הלבד שלי ? הוא לא אני מי שאני? נאנחת וממשיכה. שהרי אני יודעת שהלבד שלי ,נובע מעצם היותי "סופר אנוכית".אני מכירה בזה היטב. ואני שואלת ...לאדם אנוכי? אסור לו להתקיים בעולם הזה? ואני מתקיימת!!נכון!! אבל כל כך לבדי, לבד, בודדת, שבא לי לצעוק,, הלו תתעוררו ..עזרו לי!! מי, מה, איך? כיצד? הלוואי והייתי יודעת. ממשיכה בחיי ה"פוזהה". ומקווה לטוב. בילבולית.

 

[ImmortalSoul]

ורדים

אולי לא שמת לב במשך השנים אבל תמיד היה את האחד שראה אותך מי שאת באמת ואהב את מה שהוא ראה וכשדחית אותו כמו שעשית בטח לא מזמן שוב הוא פשוט נעלם לך וזה אף פעם לא מאוחר, אבל אחד אחר יגיע ולא ידוע מתי וכך את מסתובבת סביב עצמך והעולם שלך נסגר ונסגר במשך השנים לא מוכנה להיפתח להראות את הרגשות שלך להראות את מי שאת באמת גם אם זה לא יאה לפעמים עבור האדם הנכון זה כל מה שהוא רוצה לראות . הגנן עובד בגינה על הפרח במשך כל השנה הוא מעריץ את הורד הוא משקה אותו מדשן אותו ואז בתאריך הנכון בזמן הנכון שהשמש רק מבצבצת לה הוא יושב כולו מרוכז בורד לראות אותו נפתח להרגיש את הרגשת השלמות זה מה שרוצה הגנן ואז הוא בא לגעת בו והוא נחתך מהקוצים של הורד כי לרגע שכח מהם אבל הוא מנסה שוב והפעם הוא מצליח. תני לאנשים להרגיש אותך גם אם את נפגעת מזה וגם אם את פוגעת בו אותו אדם מחכה לראות את מה שהוא הרגיש אצלך פורח הוא רוצה לנסות להתמודד עם השלדים בארון שלך .זה הדרך היחידה לא להיות לבד לא לפחד ולסמוך שמי שרוצה אותך ידע בסופו של דבר לקטוף אותך.

 

[ysph]

את עם עצמך

מאחר ואת מודעת שאת חיה בפוזה. מזייפת כל הזמן.ברור שאנשים מזהים את זה ובורחים . האם את היית מוכנה לחיות עם אדם שמזייף כל הזמן לידך. ונוסף לכל גם אנוכי. ומחכה שהאנשים יקבלו אותך .לא כולם מזוכיסטים. ברגע שתורידי את המסכות ותחזרי ליהיות את האמיתית.אנשים יזהו את זה ויתחילו להיתקרב .בעיקר אלה שיחושו בשינוי. וברצון שלך ליהיות את עצמך. וליהיות יותר קומוניקטיבית.ומתחשבת יותר באחר.אז שיהיה לך האומץליהיות עצמך.ולהתחיל ליחיות את האמת באמת .ת צ ל י ח י

 

[niva99]

קטונתיליעץ לך (לאור הכרטיס האישי)אך

לעניות דעתי,עליך לעשות בחיים מה שעושה לך טוב,מה שמשמח אותך. לכי לחוגים בהם תכירי אנשים חדשים וכך מעגל מכרייך יתרחב. אני מבינה היטב שבדידותך מועצמת נוכח קירבתנו לחג המשפחתי הזה... וכל אותם האנשים,שמכל מיני סיבות ונסיבות הם לבד. בדידותם מועצמת נוכח "הביחד" הזה-גם אם לפעמים הוא מזויף. לגבי הפוזה ,שציינת -תתפלאי אבל רב האנושות חיה בפוזה. זה מעין מנגנון השרדות שכזה שנועד לעזור לנו להתמודד עם החיים. תחשבי מה האופציה השניה -לחשוף מול כולם את הקרביים שלך? את הכאבים והעור החשוף? את לא צריכה להשתנות-תקבלי עצמך כמו שאת,תאהבי את עצמך.השתדלי לרצות את עצמך. והקריני זאת החוצה.אם יהיה לך טוב בעור של עצמך זה יקרין על סביבתך. מאחלת לך שתמצאי את מי שישלים אותך-או במילים אחרות את ה"ביחד" שלך.