לבד בעיר זרה....
מוצאת פתאום רגע להתחבר עם המחשב הנייד (ש"הכריחו" אותי מהעבודה לקחת איתי....
) מדפדפת בהודעות של כולם גם החדשים והחדשות מתגעגעת כל כך רוצה לחזור הביתה לשגרה למוכר, לידוע ולבטוח אבל לא מצליחה להתרכז בכל הכתוב לא יכולה להתחבר כל כך מרחוק להתנתק ממש מאיפה שאני מכל המקיף אותי. וקשה לי ורע לי ואני כל כך לבד ואין עם מי לדבר אפילו בטלפון כי בארץ עכשיו חמש וחצי לפנות בוקר (וכאן 11 וחצי בלילה...) ולא שטלפון יכול עכשיו ממש לעזור אבל אולי טיפה להפיג את התחושה הזו הקשה של החובה להתמודד, ולהיות חזקה. בשבילה כשבפנים אני בעצמי רועדת מפחד משותקת מהפחד בעוד 8 שעות אחת הנפשות הקרובות אלי בעולם מי שהיתה "בת זוגי" בכל כך הרבה מובנים בשנתיים האחרונות (גברים - להרגיע פנטזיות...
לא במובן שאתם חושבים...) נכנסת לניתוח בראש ניתוח שהסיכויים שלא יצליח אינם קלושים ניתוח שני אחרי אחד שאכן לא הצליח לפני כמה חודשים, בארץ. אומרים שהמנתח הוא מהטובים בעולם ושהמוסד הרפואי שמטפל בה הוא הטוב בעולם אבל ככאלה, הם גם מודעים לסיכונים ולסיכויים והם לא חוסכים מאיתנו אינפורמציה והמתח... אוי המתח... והחרדות ויש לה ילד קטן, בן 6, שמחכה לאמא בריאה שתחזור רק שאוכל לחזור בעוד כמה ימים ולהביא איתי אליו בשורות טובות... סליחה על הדרמטיות הזו באמצע הלילה סליחה על האורך וה"התבכיינות" הזו שיצאה פתאום אליכם ועליכם אבל הייתי חייבת לשפוך קצת מולה אני חייבת להיות חזקה ואופטימית אבל בפנים - אני רועדת כמו שלא רעדתי כמעט מעולם... עפרה כשאחזור - מבטיחה לחזור גם לעצמי...
מוצאת פתאום רגע להתחבר עם המחשב הנייד (ש"הכריחו" אותי מהעבודה לקחת איתי....