לבד, ביחד ולחוד

לבד, ביחד ולחוד

ראיתי אותם, הסתכלתי עליהם טוב טוב, הם נראו עגמומיים משהו, יושבים שם, כמעט ואינם מסתכלים אחד על השני, מבטם מתפזר סביב, ודומיה, אינם מחליפים אפילו מילה אחת בינם לבין עצמם. הסתכלתי עליה, היא נראתה עצובה ונראה שאינה מרוצה מהמצב, היא נראתה כאילו הולכת לדמוע בכל רגע. הסתכלתי עליו, אדיש למראה, שום דבר אינו נוגע לו, הכל חולף לידו ודבר אינו מגיע אליו. דבר אינו חודר את מעטה האדישות שלו. חשבתי לעצמי מדוע הם יחד, הרי רואים כי המצב אינו מתאים לשניהם, האם הם יחד מכוח האנרציה? האם עדיף הביחד הזה על פני הלבד? האם כשהם לבד הם נראים מאושרים יותר? ואז חשבתי על עצמי........
 
מבוך החיים...

איש איש לעצמו בוחר את הדרך ב"מבוך החיים", לעיתים הדרך קשה ורבת מכשולים. איש מאיתנו אינו חכם די והותר, בכדי לדעת לומר זה נגמר ועל "החבילה" לוותר. זהו אולי כוחו של הרגל... או סתם הפחד מלהיות לבד, לכן איש איש את דרכו הוא בוחר... כי הוא יאלץ לצעד בה לבד!
 
למעלה