שומרת פגיעה
New member
לא!
בעצם רגע, אולי כן? לא, לא, עדיף שלא. נכון שעדיף? אבל כן, זה יותר טוב..." כן, כן, מראות קשים. תיאור מהלכיו של מוחי הקודח במשך הזמן האחרון. בעיקר המון מחשבות, לכל מיני כיוונים. כבר המון זמן שאני לא פה ולא שם, חצי רגל בפנים ושתי ידיים בחוץ, חצי זרוע עוד עוטה שרוול ארוך ומסתלסל וחצי רגל כבר הרחק אי שם בתוך הג'ינס המתרחב. וזה בלתי אפשרי להמשיך ככה. פשוט לא אני. ואתמול, סופסוף, הצלחתי להבין משו בתוך כל הבאלאגן. אני מפחדת. מפחדת להיות "כמוהם". לפני כמה ימים, בעודי תקועה בפקק בלתי נסבל בנתיבי איילון המעיקים, נזדמן לי לשמוע שיחת צעירים שישבו בספסל לפניי באוטובוס (לא צוטטתי! מבטיחה! הם ישבו ממש לפניי והם גם לא ממש טרחו לדבר בשקט והיה נורא חם ,והתגעגעתי לאוטו שבמוסך ,לא התכוונתי! ) והם החליפו חוויות מליל אמש של שניהם.אז ההוא סיפר לו על ההיא שהייתה נהדרת, והשני סיפר לו על זוג התאומות שהיו ממש פיצוץ, ובאופן טבעי הראשון המשיך לגחך:"וואלה, אם חלי הייתה יודעת מזה..." ואז נפתחה ביניהם שיחת תהייה הדנה בשאלה המהותית :"למה בחור א' נשאר עם חלי אם לא 'בא לו עליה' יותר?"והם התחילו לדון בזה עוד ועוד, בחור ב' טוען שהיא דווקא נראית ממש טוב ושיש לה גוף מעולה ושאם בחור א' לא רוצה אותה עוד אז שיגיד לו כי בהחלט יש לו מה לעשות עם הסחורה, ובחור א' עונה לו שהיא אמנם באמת נראית סבבה אבל הם כבר המון זמן יחד (שלושה חודשים, באמת המון. אפילו ירקות לא שורדים כל כך הרבה זמן) וכבר ירד לו ממנה והגיע הזמן לחפש אחרת, ובחור ב' מקשה ושואל אז למה אתה בכ"ז איתה ובחור א' מתלבט קצת ועונה :"כי טוב שהיא תהיה שם כשאני צריך אותה". וככה הם ממשיכים וממשיכים ואני יושבת לי בחום, מרגישה את הבחילה עולה לי לאט לאט למעלה ומבינה ששאני פשוט מפחדת. אם היו אומרים לבחור משו אחד מהעולם הדתי שאיתו אני רוצה להישאר לנצח, אני בטוחה שהייתי בוחרת בבהירות של הדברים בעולם הזה. הכל כתוב, אין לאן לברוח. ברור מה נכון ומה מותר, ברור גם מה אסור ומה מצמיח רע. ונכון שיש בחירה חופשית ונכון שבסופו של דבר הכל בידיים שלי אבל לפחות כשעושים משו רע- יודעים את זה. בלי חוכמות ובלי משחקים. עשית משו שאסור ושלא טוב וזה מאוד ברור. לכולם, אגב. ובעולם "האחר"- זה לא ככה. ואין ערכים מקודשים, וכשיופי וחיצוניות נהפכים לכאלה זה בסדר גמור כי אין דבר שמחוץ לתחום שם, וכל אחד מחליט לעצמו וכל אחד קובע לבד את סולם הערכים של עצמו ושל העולם שמסביבו וכמו שמתאים לטבע האנושי- הדברים הגבוהים יותר (טוב, זה אינדיבדואלי אמנם אבל נגיד ערכים מוצהרים ומוסכמים של טוב כמו צדק, עומק וכד') מטבע הדברים נהפכים להרבה יותר קשים ליישום- הם פשוט ננטשים ואת מקומם תופסים הערכים שבשבילם לא ממש צריך לעבוד. ואני מפחדת מזה. מפחדת שהקלות הזו תכבוש גם אותי ושאני איהפך ל"כזאת" .מפחדת שלא אצליח להישאר 'ערכית', כמו שנורא קל להיות בעולם הדתי. אוף. (ייתכן שמשתמע מההודעה הזו איזה סוג של יהירות בלתי נסבלת ושל הכללה מרגיזה ושקרית של כל העולם החילוני.אני לא מתכוונת לזה בכלל בכלל. אם בכל זאת זה מרטיט למישו את הווריד המרכזי במצח- אני מתנצלת מראש. זו באמת לא הייתה כוונתי).
בעצם רגע, אולי כן? לא, לא, עדיף שלא. נכון שעדיף? אבל כן, זה יותר טוב..." כן, כן, מראות קשים. תיאור מהלכיו של מוחי הקודח במשך הזמן האחרון. בעיקר המון מחשבות, לכל מיני כיוונים. כבר המון זמן שאני לא פה ולא שם, חצי רגל בפנים ושתי ידיים בחוץ, חצי זרוע עוד עוטה שרוול ארוך ומסתלסל וחצי רגל כבר הרחק אי שם בתוך הג'ינס המתרחב. וזה בלתי אפשרי להמשיך ככה. פשוט לא אני. ואתמול, סופסוף, הצלחתי להבין משו בתוך כל הבאלאגן. אני מפחדת. מפחדת להיות "כמוהם". לפני כמה ימים, בעודי תקועה בפקק בלתי נסבל בנתיבי איילון המעיקים, נזדמן לי לשמוע שיחת צעירים שישבו בספסל לפניי באוטובוס (לא צוטטתי! מבטיחה! הם ישבו ממש לפניי והם גם לא ממש טרחו לדבר בשקט והיה נורא חם ,והתגעגעתי לאוטו שבמוסך ,לא התכוונתי! ) והם החליפו חוויות מליל אמש של שניהם.אז ההוא סיפר לו על ההיא שהייתה נהדרת, והשני סיפר לו על זוג התאומות שהיו ממש פיצוץ, ובאופן טבעי הראשון המשיך לגחך:"וואלה, אם חלי הייתה יודעת מזה..." ואז נפתחה ביניהם שיחת תהייה הדנה בשאלה המהותית :"למה בחור א' נשאר עם חלי אם לא 'בא לו עליה' יותר?"והם התחילו לדון בזה עוד ועוד, בחור ב' טוען שהיא דווקא נראית ממש טוב ושיש לה גוף מעולה ושאם בחור א' לא רוצה אותה עוד אז שיגיד לו כי בהחלט יש לו מה לעשות עם הסחורה, ובחור א' עונה לו שהיא אמנם באמת נראית סבבה אבל הם כבר המון זמן יחד (שלושה חודשים, באמת המון. אפילו ירקות לא שורדים כל כך הרבה זמן) וכבר ירד לו ממנה והגיע הזמן לחפש אחרת, ובחור ב' מקשה ושואל אז למה אתה בכ"ז איתה ובחור א' מתלבט קצת ועונה :"כי טוב שהיא תהיה שם כשאני צריך אותה". וככה הם ממשיכים וממשיכים ואני יושבת לי בחום, מרגישה את הבחילה עולה לי לאט לאט למעלה ומבינה ששאני פשוט מפחדת. אם היו אומרים לבחור משו אחד מהעולם הדתי שאיתו אני רוצה להישאר לנצח, אני בטוחה שהייתי בוחרת בבהירות של הדברים בעולם הזה. הכל כתוב, אין לאן לברוח. ברור מה נכון ומה מותר, ברור גם מה אסור ומה מצמיח רע. ונכון שיש בחירה חופשית ונכון שבסופו של דבר הכל בידיים שלי אבל לפחות כשעושים משו רע- יודעים את זה. בלי חוכמות ובלי משחקים. עשית משו שאסור ושלא טוב וזה מאוד ברור. לכולם, אגב. ובעולם "האחר"- זה לא ככה. ואין ערכים מקודשים, וכשיופי וחיצוניות נהפכים לכאלה זה בסדר גמור כי אין דבר שמחוץ לתחום שם, וכל אחד מחליט לעצמו וכל אחד קובע לבד את סולם הערכים של עצמו ושל העולם שמסביבו וכמו שמתאים לטבע האנושי- הדברים הגבוהים יותר (טוב, זה אינדיבדואלי אמנם אבל נגיד ערכים מוצהרים ומוסכמים של טוב כמו צדק, עומק וכד') מטבע הדברים נהפכים להרבה יותר קשים ליישום- הם פשוט ננטשים ואת מקומם תופסים הערכים שבשבילם לא ממש צריך לעבוד. ואני מפחדת מזה. מפחדת שהקלות הזו תכבוש גם אותי ושאני איהפך ל"כזאת" .מפחדת שלא אצליח להישאר 'ערכית', כמו שנורא קל להיות בעולם הדתי. אוף. (ייתכן שמשתמע מההודעה הזו איזה סוג של יהירות בלתי נסבלת ושל הכללה מרגיזה ושקרית של כל העולם החילוני.אני לא מתכוונת לזה בכלל בכלל. אם בכל זאת זה מרטיט למישו את הווריד המרכזי במצח- אני מתנצלת מראש. זו באמת לא הייתה כוונתי).